פורום אוצר החכמה

בנוגע להענבים, אינו קשור לסוגיית שטיפת פירות, כיון שהכלי אינו בורר המים מהפסולת, אלא המים מהענבים. וע''ז הבאתי ראי' ברורה שאין כאן בית מיחוש כיון ששפכתי רק מים ויצא מים אין איסור בזה שבדרך המים התערבבו עם הענבים.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:נשאלתי בשבת אם מותר לשטוף ענבים לאכילה בתוך כלי שלהם שיש בו חורים והמים והפסולת יוצאים דרך החורים.
לא הבנתי מה יכול להיות בעיתי בזה אבל אחי שישב לצידי טען שזה בורר מדאורייתא מכיוון שהפסולת מופרדת בכלי.

האומנם?

אולי לא דאורייתא אלא דרבנן - כבורר בקנון ובתמחוי.
אבל יש כאן ברירה בכלי!

הכלי אינו כלי מיועד לברירה אפילו כקנון ותמחוי
זה כלי שמיועד להחזקת ענבים וצ"ע אם זה נחשב כלי.
כמו"כג צ"ע אם שטיפת ענבים נחשבת ברירת פסולת וכמ"ש הרב אליהו בעסער

זה לא ברירה בלח?

הדיון על ברירה בלח הוא אם הפרדת יבש מלח נחשבת הפרדה או שהם מופרדים ועומדים
הדיון כאן הוא לא על ברירת המים מהענבים שלא היו מחוברים אליהם מתחילה
אלא על הפרדת הפסולת הנשטפת מהענבים האם היא חשבת פסולת והאם הכלי נחשב כלי

הוה אמינא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש עדיפות להתפלל ביארצייט שיצא בשבת,תפילת שחרית או מוסף?

רבים נוהגים להתפלל בשבת שלפני היארצייט את תפילת מוסף. אז מסתמא יש בה מעלה על שחרית.
ומאידך - שחרית היא "תדיר" לעומת מוסף, וגם יש בה מעלה של "זריזין מקדימין".

שבת שלפני היא"צ זהו מנהג בגלל שזה המשך למפטיר. והחיוב הוא לעלות לתורה, ונוהגין למפטיר בגלל שבברכת ההפטרה יש הענין של קדיש. וכל מי שעולה למפטיר בגלל שאינו מצוה כאחד הקרואים - כיון שעלה לא ירד, וזה כעין "פיצוי" שמצטרף לזה מוסף.
אבל ביא"צ שיש ענין בכל התפילות וכל הקדישין, אם יכול רק אחת מהתפילות וצריך לבחור, עדיף למנות איפה שיש יותר קדישין וברכו ולא רק חזרת הש"ץ.

לענ"ד התפילה בשבת שלפני היא"צ היא בגלל הנשמה היתירה שיש בשבת והיא"צ שלה הוא בשבת שטרם היא"צ.
הענין של מוסף לא קשור לזה שזה המשך של מפטיר שהוא ענין בפ,ע אלא שבמוסף מודגשת המעלה של הנשמה היתירה יותר מאשר בשחרית.
אמנם למעשה זה נכוןבשבת לפני היא"צ וביא"צ עצמו לכאורה אין ענין במוסף על פני שחרית
אבל לא הבנתי את ענין הקדישים.
בשחרית ובמוסף יש אותו מספר קדישים.
חצי קדיש לפני וקדיש תתקבל בסף.

עזריאל ברגר כתב:

כדכד כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אליהו בעסער כתב:נ''ל שמותר כמו שמותר לברור מים בכלי כיון שראויים לשתי' וכו' ואין איסור בורר במה שעוברים הלכלולך שבמסננת

חוששני שלא עיינת בסוגיית שטיפת פירות בשבת.

אני חושב שאין מקום לתגובות כמו "חוששני שלא עיינת"
אם מר יחושב שאינו צודק יסביר למה מהלכות שטיפת פירות בבסת עולה שאין זה דומה לסינון מים בכלי.

מתנצל. חשבתי שיש על זה דיון ארוך בשו"ע ונו"כ.
אבל בשו"ע (שיט,ח) קיצר בזה, וכנראה בספרים אחרים האריכו, ואיני זוכר את המקורות.

מצאתי כמה מקורות במשנ"ב דרשו שם וכן בספר שמירת שבת כהלכתה בפרק על הלכות בורר

שור נגח ג' פעמים, אמנם לטענת הבעלים אירע באמצע גם שראה ולא נגח וממילא אינו נעשה מועד, על מי מוטלת חובת ההוכחה? (והיינו האם העדות לעשות שור למועד צריכה להיות שלא זזה ידינו וכו'). ומכאן לוסתות, ראתה ג"פ בראש חודש, אבל היה ביניהם עוד ר"ח שאין ידוע אם ראתה בו או לא.

עושה חדשות כתב:שור נגח ג' פעמים, אמנם לטענת הבעלים אירע באמצע גם שראה ולא נגח וממילא אינו נעשה מועד, על מי מוטלת חובת ההוכחה? (והיינו האם העדות לעשות שור למועד צריכה להיות שלא זזה ידינו וכו'). ומכאן לוסתות, ראתה ג"פ בראש חודש, אבל היה ביניהם עוד ר"ח שאין ידוע אם ראתה בו או לא.

בפשטות חובת ההוכחה על הבעלים, דאלת"ה כמעט אין שום אפשרות למועד.
ודון מינה...

כדכד כתב:

הוה אמינא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש עדיפות להתפלל ביארצייט שיצא בשבת,תפילת שחרית או מוסף?

רבים נוהגים להתפלל בשבת שלפני היארצייט את תפילת מוסף. אז מסתמא יש בה מעלה על שחרית.
ומאידך - שחרית היא "תדיר" לעומת מוסף, וגם יש בה מעלה של "זריזין מקדימין".

שבת שלפני היא"צ זהו מנהג בגלל שזה המשך למפטיר. והחיוב הוא לעלות לתורה, ונוהגין למפטיר בגלל שבברכת ההפטרה יש הענין של קדיש. וכל מי שעולה למפטיר בגלל שאינו מצוה כאחד הקרואים - כיון שעלה לא ירד, וזה כעין "פיצוי" שמצטרף לזה מוסף.
אבל ביא"צ שיש ענין בכל התפילות וכל הקדישין, אם יכול רק אחת מהתפילות וצריך לבחור, עדיף למנות איפה שיש יותר קדישין וברכו ולא רק חזרת הש"ץ.

לענ"ד התפילה בשבת שלפני היא"צ היא בגלל הנשמה היתירה שיש בשבת והיא"צ שלה הוא בשבת שטרם היא"צ.
הענין של מוסף לא קשור לזה שזה המשך של מפטיר שהוא ענין בפ,ע אלא שבמוסף מודגשת המעלה של הנשמה היתירה יותר מאשר בשחרית.
אמנם למעשה זה נכוןבשבת לפני היא"צ וביא"צ עצמו לכאורה אין ענין במוסף על פני שחרית
אבל לא הבנתי את ענין הקדישים.
בשחרית ובמוסף יש אותו מספר קדישים.
חצי קדיש לפני וקדיש תתקבל בסף.

הרב דוד טהרני כתב לי שאין הבדל!

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:

הוה אמינא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש עדיפות להתפלל ביארצייט שיצא בשבת,תפילת שחרית או מוסף?

רבים נוהגים להתפלל בשבת שלפני היארצייט את תפילת מוסף. אז מסתמא יש בה מעלה על שחרית.
ומאידך - שחרית היא "תדיר" לעומת מוסף, וגם יש בה מעלה של "זריזין מקדימין".

שבת שלפני היא"צ זהו מנהג בגלל שזה המשך למפטיר. והחיוב הוא לעלות לתורה, ונוהגין למפטיר בגלל שבברכת ההפטרה יש הענין של קדיש. וכל מי שעולה למפטיר בגלל שאינו מצוה כאחד הקרואים - כיון שעלה לא ירד, וזה כעין "פיצוי" שמצטרף לזה מוסף.
אבל ביא"צ שיש ענין בכל התפילות וכל הקדישין, אם יכול רק אחת מהתפילות וצריך לבחור, עדיף למנות איפה שיש יותר קדישין וברכו ולא רק חזרת הש"ץ.

לענ"ד התפילה בשבת שלפני היא"צ היא בגלל הנשמה היתירה שיש בשבת והיא"צ שלה הוא בשבת שטרם היא"צ.
הענין של מוסף לא קשור לזה שזה המשך של מפטיר שהוא ענין בפ,ע אלא שבמוסף מודגשת המעלה של הנשמה היתירה יותר מאשר בשחרית.
אמנם למעשה זה נכוןבשבת לפני היא"צ וביא"צ עצמו לכאורה אין ענין במוסף על פני שחרית
אבל לא הבנתי את ענין הקדישים.
בשחרית ובמוסף יש אותו מספר קדישים.
חצי קדיש לפני וקדיש תתקבל בסף.

הרב דוד טהרני כתב לי שאין הבדל!

היא"צ של הנשמה יתירה הוא במוצאי שבת שלפני יום הפטירה. (וכ"כ בגשר החיים, הטעם למה ניגשים במוצ"ש שלפני היא"צ).

חכם איתן הבאתי לך מקור

יוסף חיים אוהב ציון כתב:חכם איתן הבאתי לך מקור

איפה?

ברשילא כתב:

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:

הוה אמינא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש עדיפות להתפלל ביארצייט שיצא בשבת,תפילת שחרית או מוסף?

רבים נוהגים להתפלל בשבת שלפני היארצייט את תפילת מוסף. אז מסתמא יש בה מעלה על שחרית.
ומאידך - שחרית היא "תדיר" לעומת מוסף, וגם יש בה מעלה של "זריזין מקדימין".

שבת שלפני היא"צ זהו מנהג בגלל שזה המשך למפטיר. והחיוב הוא לעלות לתורה, ונוהגין למפטיר בגלל שבברכת ההפטרה יש הענין של קדיש. וכל מי שעולה למפטיר בגלל שאינו מצוה כאחד הקרואים - כיון שעלה לא ירד, וזה כעין "פיצוי" שמצטרף לזה מוסף.
אבל ביא"צ שיש ענין בכל התפילות וכל הקדישין, אם יכול רק אחת מהתפילות וצריך לבחור, עדיף למנות איפה שיש יותר קדישין וברכו ולא רק חזרת הש"ץ.

לענ"ד התפילה בשבת שלפני היא"צ היא בגלל הנשמה היתירה שיש בשבת והיא"צ שלה הוא בשבת שטרם היא"צ.
הענין של מוסף לא קשור לזה שזה המשך של מפטיר שהוא ענין בפ,ע אלא שבמוסף מודגשת המעלה של הנשמה היתירה יותר מאשר בשחרית.
אמנם למעשה זה נכוןבשבת לפני היא"צ וביא"צ עצמו לכאורה אין ענין במוסף על פני שחרית
אבל לא הבנתי את ענין הקדישים.
בשחרית ובמוסף יש אותו מספר קדישים.
חצי קדיש לפני וקדיש תתקבל בסף.

הרב דוד טהרני כתב לי שאין הבדל!

היא"צ של הנשמה יתירה הוא במוצאי שבת שלפני יום הפטירה. (וכ"כ בגשר החיים, הטעם למה ניגשים במוצ"ש שלפני היא"צ).

יש מקורות לכך שהיא"צ של הנשמה היתירה הוא בשבת ושבגלל זה ניגשים בשבת שלפניהיא"צ
(ונפק"מ לשאלה דומה, אם יכול לגשת בשבת שלפני היא"צ או במוצ"ש מה עדיף)

איתן נוי כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:חכם איתן הבאתי לך מקור

איפה?

viewtopic.php?f=17&t=44415&start=3600#p839877
ספר משמרת השמחות חב עמ' תתכה
ובמצפה אריה שם כ' הטעם דנשתרבב המנהג מחמת דעולה למפטיר והמפטיר צריך להתפלל מוסף מדינא דגמ' ולכן נתפשט שמתפלל מוסף ואע"פ שלא עלה למפטיר ומ"מ מכיון דהספרדים עולים לכל התפלות כדלהלן דיש בזה עילוי נשמה לנפטר בשבת א"כ שפיר נוהגין באשכנז עכ"פ בתפלת מוסף שיש בו קדושת כתר שיש עילוי נשמה גדול לנפטר ואמנם יש מהגדולים שלא נהגו בזה עי' בקצה המטה על המטה אפרים שער ג' דכ' בשם הדרכי תשובה שלא נהג בזה.

מעניין. הוי אומר שיש מעלה מיוחדת לנפטר בעצם כך שאומר את קדושת כתר "בתור ש"ץ". נשמע יותר לכיוון הקבלי.

כדכד כתב:

ברשילא כתב:

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:

הוה אמינא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

איתן נוי כתב:האם יש עדיפות להתפלל ביארצייט שיצא בשבת,תפילת שחרית או מוסף?

רבים נוהגים להתפלל בשבת שלפני היארצייט את תפילת מוסף. אז מסתמא יש בה מעלה על שחרית.
ומאידך - שחרית היא "תדיר" לעומת מוסף, וגם יש בה מעלה של "זריזין מקדימין".

שבת שלפני היא"צ זהו מנהג בגלל שזה המשך למפטיר. והחיוב הוא לעלות לתורה, ונוהגין למפטיר בגלל שבברכת ההפטרה יש הענין של קדיש. וכל מי שעולה למפטיר בגלל שאינו מצוה כאחד הקרואים - כיון שעלה לא ירד, וזה כעין "פיצוי" שמצטרף לזה מוסף.
אבל ביא"צ שיש ענין בכל התפילות וכל הקדישין, אם יכול רק אחת מהתפילות וצריך לבחור, עדיף למנות איפה שיש יותר קדישין וברכו ולא רק חזרת הש"ץ.

לענ"ד התפילה בשבת שלפני היא"צ היא בגלל הנשמה היתירה שיש בשבת והיא"צ שלה הוא בשבת שטרם היא"צ.
הענין של מוסף לא קשור לזה שזה המשך של מפטיר שהוא ענין בפ,ע אלא שבמוסף מודגשת המעלה של הנשמה היתירה יותר מאשר בשחרית.
אמנם למעשה זה נכוןבשבת לפני היא"צ וביא"צ עצמו לכאורה אין ענין במוסף על פני שחרית
אבל לא הבנתי את ענין הקדישים.
בשחרית ובמוסף יש אותו מספר קדישים.
חצי קדיש לפני וקדיש תתקבל בסף.

הרב דוד טהרני כתב לי שאין הבדל!

היא"צ של הנשמה יתירה הוא במוצאי שבת שלפני יום הפטירה. (וכ"כ בגשר החיים, הטעם למה ניגשים במוצ"ש שלפני היא"צ).

יש מקורות לכך שהיא"צ של הנשמה היתירה הוא בשבת ושבגלל זה ניגשים בשבת שלפניהיא"צ
(ונפק"מ לשאלה דומה, אם יכול לגשת בשבת שלפני היא"צ או במוצ"ש מה עדיף)

אפשר מקורות שהיא"צ של הנשמה יתירה בשבת, וכן שבגלל זה ניגשים?
תודה!
דברי הגשה"ח שבמוצאי שבת היא"צ של הנשמה יתירה, מיושבים על הלב, שהרי בשבת עדיין הנשמה יתירה היתה חיה, ורק במוצ"ש "עלתה מבלי שוב" - וכדברי הגשה"ח (ראה ח"א עמ' שמב).
ובקושי מצאנו מקור לתפילה בשבת עצמה שלפני היא"צ, מלבד ש"כך נהגו". (ראה בגשה"ח שם). ואפילו בנטעי גבריאל לא מצא טעם מבוסס.

מחילה
ראיתי את זה לפני שנים
כעת איני מוצא
זכור לי שזה היה לי חידוש וניסיתי לומר זאת כחידוש לפני מורי ורבי זצ"ל וענה לי שהדבר פשוט וידוע לו מכבר.
אם אמצא לא אמנע טוב

עזריאל ברגר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

סגי נהור כתב:ויש לדון אם עיבוי של אדי מים מהאוויר (כגון במזגנים המנטפים...) דינו כמים או כטל.

אם יש איזושהי נפקא מינה הלכתית ביניהם.

מעניין לבדוק באנציקלופדיה תלמודית ערך "טל", לראות הם דינו כמים לגבי מקוה וכדו', והאם יש איזשהו חילוק הלכתי בין טל למים.

בדיוק כרך י"ט חסר בבית הכנסת שלנו...

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:שור נגח ג' פעמים, אמנם לטענת הבעלים אירע באמצע גם שראה ולא נגח וממילא אינו נעשה מועד, על מי מוטלת חובת ההוכחה? (והיינו האם העדות לעשות שור למועד צריכה להיות שלא זזה ידינו וכו'). ומכאן לוסתות, ראתה ג"פ בראש חודש, אבל היה ביניהם עוד ר"ח שאין ידוע אם ראתה בו או לא.

בפשטות חובת ההוכחה על הבעלים, דאלת"ה כמעט אין שום אפשרות למועד.
ודון מינה...

לגבי שור המועד ראיתי בחי' ר"ר גרוזובסקי ב"ק סי' טז שלכאו' נחלקו בזה התוס' והנמוק"י, עי"ש.
ולגבי וסתות רחוק לומר שאשה היודעת שראתה ג"פ בר"ח ואינה יודעת על שאר הראיות אימתי, שתקבע וסת לר"ח.
ויש בהחלט מקום לחלק בין הדברים, (שהרציפות בראיותיה של אשה הם חלק מעצם הקביעות, משא"כ בנגיחות השור).

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:האם מותר לקרוא קרי"ש כנגד זה, (ע"פ המבואר בסי' פג ס"ה ומשנ"ב).

לא עיינתי עתה, אבל אין זה כלי שמיועד להכיל בתוכו דברי טינוף, ואינו בחזקת מלוכלך.
ויש לעיין היטב.

הרי ציינתי מקור במשנ"ב, נא לעיין.

עכשיו ראיתי שטעיתי, ותמיהתי עליך לאידך גיסא:
הרי בדיוק על הכלי הזה מדובר שם בשו"ע, ונראה מהפוסקים (מג"א, ט"ז, שו"ע הרב, משנ"ב) שאסרו זאת מן הדין.
אז מהיכי תיתי להתיר?

אני חושש לכתוב את הצד שיש לי לחלק ביניהם, כדי שלא תתמה עלי לאידך גיסא מה ההוא"מ לדמות :)

יעקל כתב:

איתן נוי כתב:אם תרצה אביא מקורות לכאן.

אשמח שתביא.
עכ"פ פחות מקובל בציבור... ממה שראיתי...

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ו: "אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו ע"י שליח, ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה".

לשון רש"י בב"מ: 'מה שלום הגברת'.

בדוגמאות של גדו"י שהבאנו באשכול שני עמודים אחורה נראה שמדובר בשליחת דברי שלומים לאישה ע"י בעלה. ע"ש היטב, הרב איתן.

כעת התבוננתי שם. לא!
הרבה יותר קל לומר את המילה "שלום" מאשר לדרוש/לשאול בלשום. דהיינו "מה שלומך". וניתן לראות בדברי פוסקים רבים, וכמובן בחזו"ע אבילות. שאין כל איסור לומר את המילה "שלום". וכל האיסור הוא בשאלת "מה שלומך".

אם היבנתי טוב את דבריך, כאשר המחבר כותב ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים - הכוונה ל"מה שלומך", "איך שלומך"

יעקל כתב:אם היבנתי טוב את דבריך, כאשר המחבר כותב ואפי' ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים - הכוונה ל"מה שלומך", "איך שלומך"

לא.
הכוונה שאומר לבעלה שיאמר לאשתו בשמו שדרש בשלומה.
לעומת ששואל את בעלה: "מה שלום אשתך". שע"כ כתב מרן שאין בעיה.

ידועה הקושיא על אחימלך שנתן לדוד לאכול מלחם קדוש, וזה היה בתנאי שהם זהירים מטומאה.
ולפי פשט הכתובים - נראה שמדובר בלחם הפנים.
ורבים עסקו בשאלה, איך נתנו לזר לאכול מהלחם שנאמר עליו "והיתה לאהרן ולבניו", ואם תאמר שאחזו בולמוס וכו' - מדוע לא יותר גם איסור טומאה?!

ואולי אפשר לומר:
1. רבי יהודה (במשנה האחרונה של מסכת זבחים) אומר שאין כיהון בבמה, אלא הזרים כשרים לכתחילה להקריב בבמה (מה שמסביר את זה ששמואל הקריב קרבנות, למרות שהוא היה לוי).
2. משכן-נוב נקרא "במה גדולה".
3. נאמר במשנה (מגילה א,י) "אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים".
4. על פי כל זה - דוד ונעריו כשרים להקרבת הקרבנות במשכן-נוב, בתנאי שהם טהורים.
5. אולי עפ"ז ניתן לומר שהם גם כשרים לאכילת קדשי הקדשים? או שמא מכיוון שהם נחשבים ממתנות כהונה (כדרשת חז"ל על פרשת קורח שקראנו לאחרונה) - אסורים לזרים אף בבמה?

נשאלתי:
לא מובן מאי סלקא דעתך. איך מתנות כהונה יתנו למי שאינו כהן?

ותגובתי:
א. יש מתנות כהונה שמותר לכולם לאכול.
כגון זרוע לחיים וקיבה הניתנים מבהמות חולין.
וגם העורות של קדשי-הקדשים - ניתנים לכהנים, ואין בהם קדושה, ומותר להם לתת אותם לישראל.
ב. מלבד זאת, לא ברור לי שאכן קדשי הבמות נחשבים חלק ממתנות כהונה.

האין מפורש בחז"ל שהותר משום פקוח נפש?

כדכד כתב:האין מפורש בחז"ל שהותר משום פקוח נפש?

אינני זוכר, אך תירוץ זה מוקשה: אם הותר איסור זרות - מדוע לא יותר איסור טומאה?