ברזילי כתב:יש הבדל גדול בין האמירה שאין אמונתנו עומדת על חקירה במובן זה שגם העם שאינם חוקרים הרי הם בכלל המאמינים (שלזה מן הסתם יסכימו הכל), לבין הנשמע מדבריך שאין ערך לחקירה, שזה שנוי במחלוקת מזה דורות, ואין כאן מקומו (מה שכתבת על המקרא וחז״ל לא מובן לי, כיצד מוכרע משם למי מן הצדדים; לענ״ד אין שום ראיה מהראשונים באשכנז וכו׳ כי במקומותיהם חקירות כאלה לא היו עולות על הדעת, וגדר חיוב החקירה הוא כפי מה שידו מגעת ות׳ו לא). ודאי יש חילוק בין החקירה הפילוסופית של הראשונים לראיות מארכאולוגיה וכדומה, אבל לא ברור לי מה פשוט ממה, וי״ל גם הפוך מסברתך שגם מי שמתנגד לחקירה פילוסופית יודה שבירור קושיות מן המציאות והבאת ראיות להפך הוא עיקר. בכל מקרה, זו הפרזה גדולה לומר שכל מה שחורג מאמונה תמימה במסורת אבות הוא זיוף וכו׳.
לא אמרתי שאין ערך לחקירה, אלא שהאמונה העיקרית הראויה לרוב בני אדם היא האמונה הפשוטה, והיא האמונה המקורית שנהגה בכל הדורות אצל רוב העם ורוב חכמי התורה. (לענ"ד פשט המקרא ודברי חז"ל אינו תומך בדעת אלו מן הראשונים שחייבו את החקירה הפילוסופית והסמיכו חיוב זה על מקראות ומאמרים ואכמ"ל. רוב הראשונים באשכנז וכו' המשיכו את מסורת האמונה הפשוטה כפי שהיתה בדורות ובגלויות שלפניהם, ואני לא באתי אלא לומר שכך נהגה האמונה ונשתלשלה מדורי דורות, בלא הבט אל הסיבות שאיפשרו את האמונה הפשוטה והטבעית הזו).
מה שאמרתי שהוא זיוף, הכוונה שאם צביון האמונה המקורי הוא אמונה פשוטה, ממילא מי שיטען שעיקר האמונה הוא אמונה ע"י הוכחות וחקירות יש בזה זיוף דהיינו שינוי מהצביון המקורי. ולענ"ד אין זה סתם שינוי, אלא הוא מוליד תוצאות ושינוי גדול בצביון חיי המאמין ובגישתו, ואכמ"ל. ועוד, מצד העירעורים שיש על (חלק מן) ההוכחות, שא"כ המבסס את אמונתו עליהן הרי יסודו רעוע ועלול להתבדות.
