פורום אוצר החכמה

איש טלז כתב:בכל מעילת הנאה יש בזה ב' שיטות בראשונים או שכל החפץ יוצא לחולין או רק שיעור ההנאה
והנה לשיטות שכל החפץ יוצא לחולין נקטו האחרונים דמ"מ משלם רק דמי טובת הנאה [ראה מנחת ברוך וכ"ה ברחש לבב אמנם בתורי"ד וברמב"ן גיטין נד' נראה לא כן]
ויל"ד מהו דינו של החפץ
דבכל מעילה הדין שהמועל הוא זוכה בחפץ כמבואר ברש"י בב"מ נז' דכיון שחייב בדמיו זה מזכה לו את החפץ אמנם הכא אינו משלם רק דמי טובת הנאה וא"כ מהו דינו של שאר החפץ
ויש לי בזה כמה צדדים [אחר מו"מ עם כמה ת"ח גדולים בענין]
א. ממון הקדש בלי קדושה
איך יש ממון הקדש בלי קדושה?
ב.של המועל
באיזה קניין קנה את זה?
ג.הפקר
כן מצינו לכאו' בדעת הרשב"ם ב"ב ע"ט. שמ"ד אין מעילה בגידולי הקדש היינו שאין הגידולין קדושים כל עיקר
ד.חוזר לבעלים שהקדיש
כן מצאנו בהפרה שבטל ההקדש וחוזר לבעלים כמבואר בתוס' ב"מ ק"ד., וכעין זה בתמורה י"א. דאי וולדות הקדש קדושים רק בהוויתן קודם לכן הם שייכים לבעלים, והגרש"ש הק' מאי שנא מגידולי הקדש שנעשה הפקר
מחפש הפניות ראיות ועוד .....

דרומי כתב:נשאלתי לגבי מי שצריך לזריקה מסויימת בכל יום (מצוי אצל נשים במצבים מסויימים), כמובן שלכתחילה עליו לעשותה לפני שבת ולאחר שבת, אך מה הדין אם שכח בערב שבת ונזכר לאחר שהחשיך? ומה עושים כאשר יש יומיים רצופים של שבת וחג?

וכן הוא ממש בבחי' התלבשות התלמוד בבחי' רוח דבריאה והמשנה ברוח דיצי' הם שלוחי ה' דהיינו כלים דנוק' דאצי' החיצונים בתלמוד והאמצעי' במשנה אשר המשנה והתלמוד שבהם נמשכים מיסוד אבא המקבל מח"ס דא"א שבו מלובש אור א"ס ב"ה

תלמידי רבינו יונה ברכות פרק ז דף לה. בדפי הרי"ף כתב:ולא יזרוק ברכה מפיו, כלומר... אי נמי כגון שלא נפטר עדיין מחיוב הברכה ורוצה עכשיו לפטור עצמו בעניית אמן צריך שבשעה שיגיע החזן לחתימה הברכה שלא יזכיר אותה עמו שאם יאמר הברכה עם החזן ויאמר אמן אחר שיסיים אותה החזן הוה ליה כעונה אמן אחר ברכותיו.
ובראש השנה ויום הכיפורים שש"צ מוציא את הרבים יד"ח אומר רבינו הרב נר"ו שמנהגו כך שבשעה שמגיע ש"צ לומר אמת וקיים לעד הוא שותק עד שיאמר בא"י ואח"כ אומר עמו מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון ועונה אחריו אמן שאינו אומר עמו לשון הברכה עצמה ואע"פ שאומר סוף החתימה לא הוי עונה אמן אחר ברכותיו ויותר טוב הוא שיאמר סוף החתימה כיון שהיא לשון ארוך יותר משיפסוק כל כך בין ברכה [לענייה]

איש טלז כתב:בגמ' נדרים דס"ב דבלשצר נענש שהשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול דבאו פריצים וחיללוה ובשיטמ"ק שם עמד בזה אמאי נענש ותירץ דאע"פ שמותר להנות מהן ה"מ ישראל אבל לגבי פריצים עדין בקדושתן הן עומדים להענישם עליהן שלא יהא חוטא נשכר עכ"ד
וצ"ב איך מתחלק הקדושה של הכלים כלפי כאו"א דכלפי גוי הוי קודש וכלפי ישראל לא וצ"ע [ואולי דמי לקונם פרטי ועיל"ע]

עובדיה חן כתב:שכח לברך שהחיינו לפני קריאת המגילה יכול להפסיק ולברך באמצע?

"ויאהב המלך את אסתר כו', פירוש, כי לבתולה שייך כלה נאה וחסודה, כמ"ש לעיל, לכך שייך לומר חן וחסד מכל הבתולות. אבל בנשים שכבר היו מקודם, לא כתב אלא אהבה, כי מסתמא יפיפיות היו, שלקח אותן בעת שהייתה ושתי קיימת עדיין, מסתמא בירר לו היפות".