זהירות מהארכת ההפסקה בתביר

[גאולה בקרוב]

כתב במ"ב (סי' קמב ס"ק ד) בשם ספר "שלחן עצי שיטים" (והוא לג"ר שלמה חלמא, מח"ס מרכבת המשנה) שאמנם טעות בטעמים בד"כ אינה משנה משמעות, אך אם הענין משתנה, כגון שקרא משרת במקום מפסיק, מחזירים אותו.
ויש להעיר על קריאת טעם התביר, שמצוי בבעלי קוראים שמפסיקים הפסקה משמעותית בו, ומצוי שהפסקה זו משנה הענין, ולא ידעו שהתביר הוא הפסק קטן מאוד.
וראה גם בספר "אם למקרא השלם" לרב ניסן שרוני שליט"א (אשדוד תשס"א), פרק יח ופרק כג.

ובפרשתנו (במדבר פרק יט יב): הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי- יִטְהָר, וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי- לֹא יִטְהָר:
ומפני שמדובר על טהרה ביום השלישי והשביעי, ואז יטהר, צריך להזהר מאד מהארכה בתביר, ואם קשה לו מוטב שידלג על התביר ולא יקרא בטעות.

[למאי_נמ?]

וכ"ה בפקודים שבפרשת במדבר שיש תביר לפני הסִפְרָה 'אלף', למשל: "פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת" (א,כא), שאם עוצר בתביר (שבמילה ארבעים) ממעיט מניינם של ישראל ח"ו.

[שומע]

יחזקאל יח' יז'.

[גאולה בקרוב]

וכן בתלישה קטנה מצוי שמנגנים בה ומפסיקים כמו תלישה גדולה, והוא טעות בקריאה.
וכעין פרשת ויגש: "ויתן להם, יוסף לחם בסוסים"
ופרשת ויחי: "וירא יושב, הארץ הכנעני"

[הסרפד]

וכן בתלישה קטנה מצוי שמנגנים בה ומפסיקים כמו תלישה גדולה, והוא טעות בקריאה.

מי שמנגן כן יאמר דקים לי' כשיטת בן נפתלי...

[הסרפד]

בחומש מדוייק אחד, אמנם במקרא דייקו מאוד, אבל בעריכת התרגום סמכו על מעשה ידי אחרים, והעורך הזה קבע את התביר כמפסיק חזק יותר מן הטפחא לאורך כל החומש.

[בברכה המשולשת]

בחומש מדוייק אחד, אמנם במקרא דייקו מאוד, אבל בעריכת התרגום סמכו על מעשה ידי אחרים, והעורך הזה קבע את התביר כמפסיק חזק יותר מן הטפחא לאורך כל החומש.

לא הבנתי את דברי כתר"ה- הרי בתרגום אין טעמים?

[ברכה והצלחה]

כוונתו שבתרגום הוסיפו פסיק במקום. אמנם אנכי שאלתי את הרב העורך הנ"ל זצ"ל והוא אמר לי שאמנם שם נדפס פסיק אך אכן לא שם ההפסקה הגדולה. לצערי לא כ"כ הצלחתי להבין את שיקוליו בעניין.

[הסרפד]

וכן בתלישה קטנה מצוי שמנגנים בה ומפסיקים כמו תלישה גדולה, והוא טעות בקריאה.

מי שמנגן כן יאמר דקים לי' כשיטת בן נפתלי...

דהיינו, שלפי זכרוני אחד מן מחלוקות שבין בן אשר ובן נפתלי הוא אם טעם התלישא קטנה היא טעם משרת (דעת בן אשר, והכי קיי"ל לענין דגש רפה וכדומה) או טעם מפסיק (בן נפתלי).

[הכהן]

וכן בתלישה קטנה מצוי שמנגנים בה ומפסיקים כמו תלישה גדולה, והוא טעות בקריאה.

מי שמנגן כן יאמר דקים לי' כשיטת בן נפתלי...

דהיינו, שלפי זכרוני אחד מן מחלוקות שבין בן אשר ובן נפתלי הוא אם טעם התלישא קטנה היא טעם משרת (דעת בן אשר, והכי קיי"ל לענין דגש רפה וכדומה) או טעם מפסיק (בן נפתלי).

מכאן הבינותי שרק לעניין השוא שאחריו.

[רב טקסט]

מכאן הבינותי שרק לעניין (השוא) [הדגש] שאחריו.

בספר הדקדוק שהביא המנ"ש בשופטים מתבאר עוד שזה דוקא בכ"ף שאחר ויהי.

וכן מתבאר מדברי המקנה אברם שהביא רו"ה בשום שכל פ' וירא על ויהי כהוציאם אותם, ומדבריו שם נראה עוד יותר דכלל זה דכ"ף אחר ויהי לב"נ לא תלוי בתלישא קטנה כלל אלא כן הוא בכל המשרתים. וזהו א"כ גם התשובה לשאלת המנ"ש אצל ויהי כשמעו שהביא בקובץ שצירפת.

לענין התלישא יפלא שבספר הנקוד לר"י חיוג עמ' 128 מנה בין המשרתים תלישא רבא ותלישא זעירא לבד התלשא שמנה בין הטעמים (ר"ל המלכים).
ועי"ש שגם בטעמי אמ"ת מנה תלישא רבא וזעירא בין המשרתים, וכנראה שם כוונתו לאזלא ולמוגרש של הרביע מוגרש, וכפי הטעמים ששם עליהם פאלק בהעתיקו לשונו בסוף ספר טעמי שלשת ספרים. אך בטעמי כ"א ספרים קשה לעמוד על כוונתו.

[רב טקסט]

כתב במ"ב (סי' קמב ס"ק ד) בשם ספר "שלחן עצי שיטים" (והוא לג"ר שלמה חלמא, מח"ס מרכבת המשנה) שאמנם טעות בטעמים בד"כ אינה משנה משמעות, אך אם הענין משתנה, כגון שקרא משרת במקום מפסיק, מחזירים אותו.
ויש להעיר על קריאת טעם התביר, שמצוי בבעלי קוראים שמפסיקים הפסקה משמעותית בו, ומצוי שהפסקה זו משנה הענין, ולא ידעו שהתביר הוא הפסק קטן מאוד.
וראה גם בספר "אם למקרא השלם" לרב ניסן שרוני שליט"א (אשדוד תשס"א), פרק יח ופרק כג.

ובפרשתנו (במדבר פרק יט יב): הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי- יִטְהָר, וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי- לֹא יִטְהָר:
ומפני שמדובר על טהרה ביום השלישי והשביעי, ואז יטהר, צריך להזהר מאד מהארכה בתביר, ואם קשה לו מוטב שידלג על התביר ולא יקרא בטעות.

עם כי ודאי חייבים לדקדק בכך, וב"ה כבר זכיתי להרגיל את הקורא בבה"מ שבו אני מתפלל לא להפסיק בו כל כך, נדמה לי שלענין להחזיר על טעויות ודאי אין זה נחשב שינוי, כיון שלמעשה קרא בנגינת התביר שאיננה מפרשת את הדברים כהפסק גדול למבין באמת בכח הטעמים.
הלא תראה http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=87 בתורת משה למרנא החת"ס פ' שמיני ד"ה זאת החיה השני דנקט על המונח שהמנהג לנגן באריכות ולהפסיק בו שהוא מפסיק, ואף שאינו כך לפ"ד חכמי הטעמים, עכ"פ כך נהגו במקומו ובמקומותינו (וב"ה גם בזה הרגלתי הקורא הנ"ל לקרא כדבעי), וגם שם מוציא את הדברים ממשמעותם לגמרי.

ואגב, מישהו שאל אותי בשנה שעברה אם לפי הטעמים והפשט יש מקום לפרש דיתחטא בו קאי גם על וביום השביעי, כסבור היה שזה מדרשת חז"ל מפני שאין הטעמים כן.

[הכהן]

כמדומה שראיתי פעם באיזה ספר שפירש שאם יזה בשלישי אז יטהר בשביעי.

[גאולה בקרוב]

אולי קצת משמע כך בת"י, אבל אינו מוכרח, ועדיף לפרש שלא חולק על דברי חז"ל בספרי ובעוד מקומות.

תרגום יונתן במדבר פרק יט פסוק יב:
(יב) הוּא יַדֵי עֲלוֹי מֵי קִטְמָא הַהוּא בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יִדְכֵּי, וְאִין לָא יַדֵי עֲלוֹי בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה יְעַכֵּב עֲלוֹי וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה לָא יִדְכֵּי:

[גאולה בקרוב]

נשנה שוב, אגב פרשת השבוע,
וכן דוגמא טובה נוספת עבור הקריאה מחר בבוקר, ראש חודש:
מי שקורא בטעמים:
"ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר, ושלישית, ההין לאיל, ורביעית ההין, לכבש יין"
כמובן שצ"ל:
"[ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש], יין" [ומילת יין הולכת על כל הרשימה]

[איסתרא בלגינא]

כבר בפסוק הראשון - ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת - בני ראובן