כתיב: "ויחר אף בלק אל בלעם, ויספוק את כפיו, ויאמר בלק אל בלעם: לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים. ועתה ברח לך אל מקומך, אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. ויאמר בלעם אל בלק: הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר: אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי, אשר ידבר ה' אותו אדבר. (במדבר כד,י-יג).
והנה, בפשטות דברי בלעם הם התנצלות על כך שלא מילא את משאלתו של בלק לקלל את עם ישראל, וכן כתב הרמב"ן (בפסוק י"ב) – יעוין שם.
אמנם, שמעתי מדודי שליט"א לבאר באופן אחר, שדברי בלעם אינם התנצלות כלל וכלל, אלא אדרבה - בדברים אלו התכוון בלעם לדרוש מבלק את הממון שהבטיח לו מלכתחילה כדאיתא לעיל (כב,יז), שכן מאחר שמלכתחילה הוא הבהיר לשליחי בלק כי "לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי" וכי "אשר ידבר ה' אותו אדבר" אזי אם בכל זאת הזמינו בלק הרי שהיה זה על דעת כן שיתכן ובסופו של דבר בלעם יברך את עם ישראל, ועל כן על בלק להעניק לו את הממון שהבטיח לו מלכתחילה.
ומצאתי חיזוק לכיוון זה בפירוש רבינו יוסף בכור-שור שמפרש את דברי בלק כהודעה על כך שאין בכוונתו לתת לבלעם מאומה, וז"ל: "ועתה ברח לך אל מקומך" – "ברח" לשון מהירות וקלות כמו "ברח דודי ודמה לך לצבי" (שיר-השירים ח,יד), "אמרתי כבד אכבדך" – שתחזור לארצך כבד במקנה בכסף ובזהב שאתן לך, אבל עתה יכול אתה לברוח ולילך במהירות – שלא תשא עמך כלום שלא אתן כלום, ועכשיו "הנה מנעך ה' מכבוד" - שאפילו שום כבוד לא אעשה לך, עכ"ל, וזה מתיישב היטב עם הדברים הנ"ל.
אמנם, יש לעיין לפי זה מדוע באמת סירב בלק לתת לבלעם את הממון אשר הבטיח לו – והרי טענת בלעם טענה צודקת היא לכאורה?
ותירץ דודי שליט"א, דהנה לכשנדייק נמצא שבלעם שינה כאן בלשונו ממה שאמר לשליחי בלק כדאיתא לעיל (כב,יח), שכן לעיל כתיב - "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק: אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלוקי לעשות קטנה או גדולה", ואילו כאן הוא משנה בלשונו ואומר לבלק - "הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר: אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי", ויש לעיין מדוע שינה בלעם בלשונו, וכבר עמד על כך הנצי"ב ב'העמק דבר' על אתר – יעוין שם.
ונראה לבאר, שבלעם מעולם לא העלה על דעתו שיתכן שהקב"ה יבזה אותו עד כדי כך שיכריח אותו לברך את עם ישראל, אלא הוא חשב שלכל היותר הקב"ה לא יסכים לכך שהוא יקלל את עם ישראל קללה "גדולה" אלא רק קללה "קטנה", ועל כן הוא אמר לשליחי בלק לשון זו, ולפי זה נמצא שבלק מעולם לא הזמינו על דעת כן שיתכן ובסופו של דבר הוא יברך את עם ישראל, וברור אם כן שהוא איננו חייב לשלם לו מאומה. אכן, זו גופא הסיבה לכך שרמאי זה שינה כאן בלשונו ואמר "טובה או רעה" - שכן לשון זו כן מתייחסת לאפשרות שהוא יברך את עם ישראל ויעשה להם בכך "טובה", ונמצא לפי זה שבלק כן הזמינו על דעת כן שיתכן ובסופו של דבר הוא יברך את עם ישראל, ואם כן חייב בלק לשלם לו את כל מה שהבטיח לו.
ודברי פי חכם חן.