פורום אוצר החכמה

כמה מהראשונים (רד"ק ורמב"ן בעקבותיו, ספורנו ועוד) מפרשים את הפסוק: "וישלחו את כתנת הפסים" (פרק לז פסוק לב), שקרעו אותה בשלח (מין חרב), כדי שייראה שזאבים פגעו ביוסף.
אמנם, על עצם המעשה יש לשאול, כלום יעקב אבינו אינו יודע להבדיל בין קריעה בפיהם של זאבים לקריעה ע"י חרב?! הרי מדובר באדם שלקח על עצמו את כל האחריות על צאן במשך 14 שנה!

שאלתי היא אחרת:
מדוע התעקשו הפרשנים הנ"ל לפרש כך (מלבד הפועל הבא בפסוק: "ויביאו אל אביהם", וההדגשה כי שורש של"ח בבניין פיעל, הוא שורש חזק), כאשר בפרק הבא מתחייב יהודה: "אנכי אשלח גדי עזים" (פרק לח פסוק יז), ובפרק מג בפסוקים ד-ה, יד, חוזר ונשנה השורש של"ח בבניין פיעל, וכמובן באף אחד מהמקומות הנ"ל לא התפרש כאילו יש שימוש בשֶלח.

האם יש מי שעמד על כך?

לא בטוח כמה נסיון היה ליעקב עם זאבים, שהרי אמר "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (בראשית לא, לח-לט).

אישאחד כתב:לא בטוח כמה נסיון היה ליעקב עם זאבים, שהרי אמר "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" (בראשית לא, לח-לט).

בפסוק שהבאת, יעקב אומר ללבן: "אני לא הבאתי אליך טרפה, כדי להוכיח שלא מעלתי בשליחותי (השווה שמות כב יב ועמוס ג יב), אלא לקחתי על עצמי את האחריות בעניין". כלומר, אין בפסוק כדי לומר שלא היו טרפות בצאן לבן, אלא שאם היו, יעקב היה לוקח על עצמו את הנזק.

זו אמנם כלל לא היתה שאלתי, אבל אותה שאלה קיימת גם ביחס לדם שעל הכתונת של יוסף וגם ביחס ליצחק שלכאורה אינו יודע להבדיל בין שער אדם לנוצת עזים או בין בשר ציד לבשר עז, ומדובר בבני אדם שרוב חייהם היו עם צאן!

לייטנר כתב:בפסוק שהבאת, יעקב אומר ללבן: "אני לא הבאתי אליך טרפה, כדי להוכיח שלא מעלתי בשליחותי (השווה שמות כב יב ועמוס ג יב), אלא לקחתי על עצמי את האחריות בעניין". כלומר, אין בפסוק כדי לומר שלא היו טרפות בצאן לבן, אלא שאם היו, יעקב היה לוקח על עצמו את הנזק.

זו אמנם כלל לא היתה שאלתי, אבל אותה שאלה קיימת גם ביחס לדם שעל הכתונת של יוסף וגם ביחס ליצחק שלכאורה אינו יודע להבדיל בין שער אדם לנוצת עזים או בין בשר ציד לבשר עז, ומדובר בבני אדם שרוב חייהם היו עם צאן!

כוונת יעקב באמרו "אליך", כנראה ע"ד מה שנאמר "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וכו' אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב, ט-יב). וא"כ כוונתו שלא היו טרפות כלל. אמנם שאלתך על האבות היא עכ"פ שאלתית, ויל"ע.

אישאחד כתב:

לייטנר כתב:בפסוק שהבאת, יעקב אומר ללבן: "אני לא הבאתי אליך טרפה, כדי להוכיח שלא מעלתי בשליחותי (השווה שמות כב יב ועמוס ג יב), אלא לקחתי על עצמי את האחריות בעניין". כלומר, אין בפסוק כדי לומר שלא היו טרפות בצאן לבן, אלא שאם היו, יעקב היה לוקח על עצמו את הנזק.

זו אמנם כלל לא היתה שאלתי, אבל אותה שאלה קיימת גם ביחס לדם שעל הכתונת של יוסף וגם ביחס ליצחק שלכאורה אינו יודע להבדיל בין שער אדם לנוצת עזים או בין בשר ציד לבשר עז, ומדובר בבני אדם שרוב חייהם היו עם צאן!

כוונת יעקב באמרו "אליך", כנראה ע"ד מה שנאמר "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וכו' אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם" (שמות כב, ט-יב). וא"כ כוונתו שלא היו טרפות כלל. אמנם שאלתך על האבות היא עכ"פ שאלתית, ויל"ע.

שים לב שהמקור שאותו ציטטת הוא אותו מקור שאליו הפניתי.
והוא אשר אמרתי. בעוד בחציו הראשון של הפסוק אומר יעקב שכלל לא הביא ללבן טרפה, ויש לפנינו שתי אפשרויות להבנה:
א. יעקב שמר טוב ודאג לכך שכלל לא יהיו טרפות, ולכן לא היה צריך להביא ללבן ראיות שהיו טרפות.
ב. אולי היו טרפות, אבל יעקב לקח על עצמו את האחריות לכך, ומעולם לא ניסה להיפטר בטענת אונס ולראיה להביא את שאריות השה.
נראה מחציו השני של הפסוק משמע כמו אפשרות ב: "אנכי אחטנה מידי תבקשנה".

מה שהביאם לזה הוא הקושי בענין מדוע נאמר לשון שליחה, אחרי שהם עצמם באו לפני אביהם, וכמו שנאמר בהמשך הכתוב 'ויביאו אל אביהם'.
[ד"א הספורנו אינו מן הראשונים אלא מתקופת המזרחי והברטנורא, גירוש ספרד והלאה]

משה מ כתב:מה שהביאם לזה הוא הקושי בענין מדוע נאמר לשון שליחה, אחרי שהם עצמם באו לפני אביהם, וכמו שנאמר בהמשך הכתוב 'ויביאו אל אביהם'.

כן[/בדומה לזה] שמעתי מהרב יהושע רוזן (תלמיד הרצי"ה) דהוא בגלל הכפילות "וישלחו" "ויביאו".

משה מ כתב:מה שהביאם לזה הוא הקושי בענין מדוע נאמר לשון שליחה, אחרי שהם עצמם באו לפני אביהם, וכמו שנאמר בהמשך הכתוב 'ויביאו אל אביהם'.
[ד"א הספורנו אינו מן הראשונים אלא מתקופת המזרחי והברטנורא, גירוש ספרד והלאה]

לקושי זה כבר נתנו רמב"ן ורד"ק את האפשרות הראשונה בפירושם, ששלחו זאת קודם לבית אחד האחים ורק משם הביאו את הבגד לאביהם. דווקא ספורנו [תודה שעדכנת אותי לגבי תקופתו. מיותר] הוא שדבק בפירושו רק באפשרות מלשון שלח. כמובן, קיימת גם הריאליה, הרי יוסף לא ידמם פנימית, אלא חייב שמשהו יפגע בו וגם יקרע ממנו את הבגד.
אעפ"כ, הקושי שהצגתי נשאר קיים.

כמובן שהתירוץ הנוסף שהם תירצו קיים אבל הוא דחוק, וזה מה שהביאם לפרש את פירושם השני [כי הרי לשם מה עליהם לשלח, הרי יכלו לקחת את זה עמם, וכדו']. ולכך הקושיא כפי שהצגת אינה קשה, ובפרט הדוגמאות שהבאת שאין לזה מקום כאן, כי פירושם אינו מסתמך על דקדוק המלה, אלא על הקושי בפסוק.

הדוגמאות שהבאתי נועדו כדי להראות שהפירוש הזה קשה וחריג. בוודאי כשאפשר לפרש שלא הם הביאו ליעקב את הכתנת.

עתה ראיתי כי ב'צוואת זבולון' (מצוואות השבטים) ד ט-יא נכתב גם ביחס לשליחה וגם ביחס לקריעת הכתנת בחרב:

ונטבל את כתנת יוסף [בדם] ונשלחה אל יעקב... ויקח שמעון את הכתנת וימאן לתתה כי בקש לקרעה בחרב