חרובים שאכלו רשב''י ובנו נבלעו באברים

[רחמים]

יעויין בדברי ר' חיים מולוז'ין וז''ל בקיצור ברוח חיים פרק פרק ג' משנה ג': והנה עוד דבר אחד יש במאכל חלק שלישי. והענין כי קודם ‏חטא של אדם הראשון היה מאכלו רוחני... אך מעת חטאו נעשה כל ‏מאכל מעורב טוב ורע כי ענין עץ הדעת טוב ורע. ... ובאכילתו ‏נאררה הארץ גם כן להיות כל אשר עליה נהפך לטוב ורע ‏מעורב יחד. ולבד שהקליפה קדמה לפרי הנה גם הפנימי מעורב ‏טוב ורע ומהטוב ניזון הנפש והגשמית נהפך לדם והרע יוצא ‏בצואה והוא חלק הרע וכחה. ולכן אסור להרהר בדברי תורה ‏במקום הטינופת כי אין זה מקום לזה:‏
וענין הקרבן היה כך כי על ידי האש אשר על המזבח שהוא ‏מלמעלה סר הרע ונותר חלק הבעלים ומה שנהנין כולו טוב. ‏וכן היה המן היורד מן השמים כולו טוב כי אין רע יורד מן ‏השמים ולכן לא היה בו פסולת ונבלע באיברים. וכן בשר ‏הקרבן נבלע כולו באיברים ואינו מוציא ממנו פסולת וכן מוכח ‏מחכמינו זכרונם לברכה (יומא עה ע"ב) ‏ לחם אבירים כו' שנבלע ‏באיברים ואלא מה אני מקיים ‏ ויתד תהיה לך על אזניך וגו' ‏בדברים שהכנענים היו מוכרים להם. ולכאורה נהי דנימא ‏דסבירא ליה להתנא בשר תאוה נאסר במדבר (חולין יז.) מכל מקום ‏למה לא תירצו מבשר שלמים אלא ודאי דגם הוא נבלע ‏באיברים:‏

ועל פי דבריו יוצא ברור לכאורא שכמו שבשר של בהמה שנברא עם חלק רע, יכול להיתקן ע''י אש המזבח ולהיות כמו המן - נבלע באברים, כ''ש שהחרובים שנבראו מלכתחילה בדרך נס לצורך אכילת הצדיק כרשב''י - שלא היה בהם שום חלק רע והיו נבלעים באיברים ולא לא היו צריכים להפנות כלל וממילא המערה היתה תמיד נקיה ומוכנה ללימוד תורה.

[דניאל]

כפי שהוזכר כאן באשכול אחר הנס היה בעצם בריאת האילן ולא בפירותיו.

[רחמים]

כפי שהוזכר כאן באשכול אחר הנס היה בעצם בריאת האילן ולא בפירותיו.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף לג עמוד ב
איתרחיש ניסא ואיברו להו חרובא כו'. אפשר דנקט חרובא דהיה נס בתוך נס דאינו טוען פירות עד שבעים שנה מנטיעתו וכאן טען פירות מיד וק"ל:

אבל עכ''פ גם ללא המהרש''א זה לא גורע מהראיה שהחרובים היו ללא חלק רע וממילא נבלעו באיברים

[דניאל]

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף לג עמוד ב
איתרחיש ניסא ואיברו להו חרובא כו'. אפשר דנקט חרובא דהיה נס בתוך נס דאינו טוען פירות עד שבעים שנה מנטיעתו וכאן טען פירות מיד וק"ל:

ועדיין הנס הוא באילן שטען פירות ולא בפירות עצמם.

אבל עכ''פ גם ללא המהרש''א זה לא גורע מהראיה שהחרובים היו ללא חלק רע וממילא נבלעו באיברים

על איזו ראיה אתה מדבר? כתבת רק השערה...

[רחמים]

על איזו ראיה אתה מדבר? כתבת רק השערה...

הכוונה לקל וחומר מבשר הקורבנות והק''ו קיים בין אם היה נס גם בפירות או רק באילן.

[עושה חדשות]

יעויין בדברי ר' חיים מולוז'ין וז''ל בקיצור ברוח חיים פרק פרק ג' משנה ג': והנה עוד דבר אחד יש במאכל חלק שלישי. והענין כי קודם ‏חטא של אדם הראשון היה מאכלו רוחני... אך מעת חטאו נעשה כל ‏מאכל מעורב טוב ורע כי ענין עץ הדעת טוב ורע. ... ובאכילתו ‏נאררה הארץ גם כן להיות כל אשר עליה נהפך לטוב ורע ‏מעורב יחד. ולבד שהקליפה קדמה לפרי הנה גם הפנימי מעורב ‏טוב ורע ומהטוב ניזון הנפש והגשמית נהפך לדם והרע יוצא ‏בצואה והוא חלק הרע וכחה. ולכן אסור להרהר בדברי תורה ‏במקום הטינופת כי אין זה מקום לזה:‏
וענין הקרבן היה כך כי על ידי האש אשר על המזבח שהוא ‏מלמעלה סר הרע ונותר חלק הבעלים ומה שנהנין כולו טוב. ‏וכן היה המן היורד מן השמים כולו טוב כי אין רע יורד מן ‏השמים ולכן לא היה בו פסולת ונבלע באיברים. וכן בשר ‏הקרבן נבלע כולו באיברים ואינו מוציא ממנו פסולת וכן מוכח ‏מחכמינו זכרונם לברכה (יומא עה ע"ב) ‏ לחם אבירים כו' שנבלע ‏באיברים ואלא מה אני מקיים ‏ ויתד תהיה לך על אזניך וגו' ‏בדברים שהכנענים היו מוכרים להם. ולכאורה נהי דנימא ‏דסבירא ליה להתנא בשר תאוה נאסר במדבר (חולין יז.) מכל מקום ‏למה לא תירצו מבשר שלמים אלא ודאי דגם הוא נבלע ‏באיברים:‏

האם דברי מוהר"ח לגבי קרבנות הם גם לדורות?

[דרופתקי דאורייתא]

לכאו' מדוע יש לחלק?

ובעיקר דברי הרוח חיים - ראה דברי הגרד"ל שליט"א (מנחת דבר פרשת חקת תשפ"א), מצו"ב,

ונפשנו קצה בלחם הקלקל )כ"א ה'(
° פירש רש"י הלחם הקלקל, לפי שהמן נבלע באיברים קראהו קלוקל, אמרו, עתיד המן הזה שיתפח
במעינו.
ויעוי' בחזו"א או"ח סי' כ"ח סק"ד שהמן היה משקה ומרוה את האיברים בלי ענין כל עיכול והוא בבחינת
ענין הבשם, ובמן היו צריכין לברך ברכהמ"ז תיכף בלא הפסק, יעו"ש. וצל"ע מהו מיד האם תכ"ד או שיעור
אחר.
והאוכל קמעא ומתברך במעיו מברך עליו ברכהמ"ז דסו"ס שבע הוא. ועי' דכוותה בלחם הפנים ]אי חייב
מה"ת בברכת המזון[, ודו"ק. ומש"כ במסכת כלה פ"ד אם היטיבו לך מעט יהי בעינך הרבה, קשה היאך נקרא
היטיבו לך מעט כיון שסו"ס היו שבעים ע"י טוב שהיטבו להם מן השמים, ואולי הי' הנס, ]להאמור במכילתא[
בזה שניתן להם רגש לב להסתפק במועט מבלי לשבוע רק מעט להשקיט רעבונם, ואכתי יל"ע.
יעוי' מש"כ ר' חיים וולאזינר ברוח חיים פ"ג מ"ג דגם באכילת קדשים הי' נבלע באיברים כמו המן, יעו"ש
הוכחתו מהגמ' ביומא, ויש להעיר מהא דאיתא שהיו בכהנים חולי מעיים משום שאכלו בשר והלכו יחפים, ואם
אכילתם נבלע באיברים אמאי היו חולי מעיים.
ויל"ע לדברי הגר"ח אם ה"ה קדשים קלים בירושלים הי' נבלע באיברים.
וילה"ק לפי"ד הגר"ח היאך בירכו ברכהמ"ז במקדש על אכילת הקדשים של שיירי המנחות והרי הי' נבלע
באיברים וצריכים לברך מיד לפמש"כ החזו"א, וא"כ היאך הי' זימון ]כמש"כ הרמב"ם שהכהנים מזמנים על
אכילת המנחות, עי' בזה במק"א[, וכי גמרו לאכול כולם יחד ממש. ואולי צ"ל דבלעו את הכזית האחרון ברגע
אחד, ומה שנבלע קודם לא איכפת בזה דהעיקר שהי' כזית באחרונה.

[מלבב]

כפי שהוזכר כאן באשכול אחר הנס היה בעצם בריאת האילן ולא בפירותיו.

אז מה אכלו עד שהפירות גדלו