פורום אוצר החכמה

א' שמעתי שיש שרואים בזה התערבות כנגד האלקים שגזר גזירה בעצב תלדי בנים
ב' שמעתי שהגראי"ל הורה לרופא השניים שלו שלא להקל על כאביו ע"י הרדמה וכד' כי רוצה לקבל את הייסורים הנגזרים משמים.
ג' באמת יש לעיין האם יתכן שיצליחו למנוע לגמרי את כאבי האשה בזמן לידה או דהוי סתירה לגזירת האלקים

לשאלתך השלישית - אכן את כאבי הלידה הצליחו להקל, אבל מי אמר לך ש"בעצב תלדי בנים" מתייחס ממש לזמן הלידה, ומה עם הכאבים שלאחר שעה-שעתיים, אחרי התפוגגות הסם המרדים, זה לא נחשב ל"בעצב תלדי בנים"?

'עניינים' זכותו של אדם לעשות לעצמו, וכעין שעשה (או לא עשה) הגראי"ל שטיינמן ברפואת השיניים. כל עוד זה לא בא מאשה היולדת עצמה, זו מידת אכזריות גדולה.
כמו כן מסיבה דומה ניתן היה לומר שיש לסגור את כל הכוללים משום "בזעת אפך תאכל לחם"...

שמעתי בשם הגר"ל מינצברג שבזמנינו כבר כהו הקללות
א' הוא ימשוך בך - אינו מושל בה כמו בימים עברו.
ב' בזיעת אפך תאכל לחם- לא צריך להזיע כדי להשיג פת לחם.
ג' בעצב תלדי בנים- יש אפידורל.

כאשר יצא האלחוש הראשון ללידה לפני כ-150 שנה

הכנסיה שרפה שתי נשים שהשתמשו בכך,

כיון שזה "סותר " את בעצב תלדי בנים...

וזה המקור!

גם אני ראיתי מביאים שהקתולים אוסרים את השימוש באמצעים רפואיים לשיכוך כאבי הלידה, בגלל היות הכאבים הללו קללת אלוקים לאשה.

נקודה מעניינת שראיתי בשם ר"י הלל [אהב"ש] שנשאל לגבי הרדמה מקומית במילה מכיון שבכך מבטל את צער המילה שיש בו עניינים גבוהים מהזוה"ק, וענה על כך שאף צער לידה הוא קיום הגזירה של בעצב תלדי ועוד עניינים, ומ"מ לא מצינו מי שמונע לעשות כל טצדקי שבעולם כדי למנוע את הצער.
אשמח מאוד אם מישהו ילנקק היכן אמר דברים אלו [איני בטוח שזה בספריו, אולי בקובץ תורני כלשהו].

מהגר"י זילברשטיין שמעתי ש"בעצב תלדי בנים זה לא מצות עשה".

יש הבחנה שעדיין לא ראיתי שעמדו עליה כאן, ניתן לכאורה להסתכל על הדברים ממבט אחר, היות ונחלשו הדורות ואין כל אשה עומדת בייסורים אלו כמו בימים עברו, לכן דוקא בגלל זה הקדים הקב"ה רפואה למכה בהמצאת רפואות אלו כל שכל מי שחש שאינו יכול לעמוד בכך יטול המשככים הללו ויקל מעליו, אבל כמו שהזכירו את הגזירה א"א לבטל, והגזירה מתמשכת על אחרי הלידה בתופעות שונות, וכהיום היא תקופה שהרבה פעמים מזקיקה גם פניה לעזרה מבחוץ.
באותה מידה יש הסתכלות על כל נושא ההרדמה בכלל ועוד המון דברים כיו"ב.

האמת שלפי המציאות ניתן לומר שהענין של האפדורל אינו תלוי כ"כ בבחירה אם להקל או לא, כי המציאות היא שהמון פעמים למרות שמבקשים זאת מראש, בפועל מפספסים את האפשרות לקבל מכל מיני סיבות רפואיות שמוקצב לזה זמן מסויים מתי נותנים וכו', וא"כ הרי גם על זה יש השגחה ומי שנגזר עליה לא יעזור לה גם אם תרצה...

וכמו"כ ניתן לומר שגם לולי המשככי הכאבים אין להשוות לידה של היום לשל פעם, כי כפי הנראה פעם כאבי הלידה היו מרוכזים בבת אחת שזה ככל הנראה גרם לתופעה ש"אבריה מתפרקין" לכ"ד חודש, א"כ היום שא"א לעמוד בכך, יצר הקב"ה מצב שהענין לא יהא מרוכז אלא יהא מפוזר יותר ולכן כל ענין הכ"ד חודש ממילא לא שייך היום (מבחינה מציאותית עכ"פ) ואחרי כמה חודשים בודדים רובם חוזרים למצב שלפני כן מבחינות מסויימות, וזאת כיון שהלידה לא היתה בצורה של כאבים מרוכזים כ"כ.

בשולי הדברים, א"א לקבוע כאן עןבדות ללא העברת התחושה של הצד השני שעליו מדובר, כי מי שלא עבר זאת בעצמו לא יוכל לומר דעה בענין, וידוע שגם עם המשככים הללו היסורים לא קלים בכלל גם בשעת מעשה, ואנחנו כשכואב לנו קצת הראש לא מוותרים אפילו על האקמול...

מאירי כתב:יש הבחנה שעדיין לא ראיתי שעמדו עליה כאן, ניתן לכאורה להסתכל על הדברים ממבט אחר, היות ונחלשו הדורות ואין כל אשה עומדת בייסורים אלו כמו בימים עברו, לכן דוקא בגלל זה הקדים הקב"ה רפואה למכה בהמצאת רפואות אלו כל שכל מי שחש שאינו יכול לעמוד בכך יטול המשככים הללו ויקל מעליו, אבל כמו שהזכירו את הגזירה א"א לבטל, והגזירה מתמשכת על אחרי הלידה בתופעות שונות, וכהיום היא תקופה שהרבה פעמים מזקיקה גם פניה לעזרה מבחוץ.
באותה מידה יש הסתכלות על כל נושא ההרדמה בכלל ועוד המון דברים כיו"ב.

האמת שלפי המציאות ניתן לומר שהענין של האפדורל אינו תלוי כ"כ בבחירה אם להקל או לא, כי המציאות היא שהמון פעמים למרות שמבקשים זאת מראש, בפועל מפספסים את האפשרות לקבל מכל מיני סיבות רפואיות שמוקצב לזה זמן מסויים מתי נותנים וכו', וא"כ הרי גם על זה יש השגחה ומי שנגזר עליה לא יעזור לה גם אם תרצה...

וכמו"כ ניתן לומר שגם לולי המשככי הכאבים אין להשוות לידה של היום לשל פעם, כי כפי הנראה פעם כאבי הלידה היו מרוכזים בבת אחת שזה ככל הנראה גרם לתופעה ש"אבריה מתפרקין" לכ"ד חודש, א"כ היום שא"א לעמוד בכך, יצר הקב"ה מצב שהענין לא יהא מרוכז אלא יהא מפוזר יותר ולכן כל ענין הכ"ד חודש ממילא לא שייך היום (מבחינה מציאותית עכ"פ) ואחרי כמה חודשים בודדים רובם חוזרים למצב שלפני כן מבחינות מסויימות, וזאת כיון שהלידה לא היתה בצורה של כאבים מרוכזים כ"כ.

בשולי הדברים, א"א לקבוע כאן עןבדות ללא העברת התחושה של הצד השני שעליו מדובר, כי מי שלא עבר זאת בעצמו לא יוכל לומר דעה בענין, וידוע שגם עם המשככים הללו היסורים לא קלים בכלל גם בשעת מעשה, ואנחנו כשכואב לנו קצת הראש לא מוותרים אפילו על האקמול...

יפה ונכון!

האם יש עניין לא להדליק מזגן במקום העבודה משום בזיעת אפיך?

אוצר החכמה כתב:האם יש עניין לא להדליק מזגן במקום העבודה משום בזיעת אפיך?

גם עם מזגן מקיימים את הנ"ל...

ואגב, כאשר בדקתי את נושא האילחוש בברית
הלכתית,
לא מצאתי כ"כ סיבה...
[מלבד שלא לשנות]
ואכתי קשיא מאי שנא מאפידורל בלידה?

סתם כתב:

אוצר החכמה כתב:האם יש עניין לא להדליק מזגן במקום העבודה משום בזיעת אפיך?

גם עם מזגן מקיימים את הנ"ל...

ואגב, כאשר בדקתי את נושא האילחוש בברית
הלכתית,
לא מצאתי כ"כ סיבה...
[מלבד שלא לשנות]
ואכתי קשיא מאי שנא מאפידורל בלידה?

הן אמנם שמצד "עניינים" קשה לחלק ביניהם (דבשניהם יש ענין אם משום הקללה, או במילה מצד בדמייך חיי וכו'), אבל בכל זאת יש חילוק מהותי:
בלידה אין מצוות עשה, האשה אינה מצווה בפו"ר אלא שהיא מסייעת בזה, וא"כ היסורים אי אפשר לכוללם בתורת 'מצוה' בשום צד, וכפי שהזכירו לעיל, לא כן במילה כיון שזו מצות עשה בעצם, א"כ יתכן שבכלל המצוה שתעשה בצורה הטבעית וכל שינוי מגרע, וידוע שענין צער המילה גדול (כמובן הזהירו הרבה לא להגדילו... ואדרבה יש דברים שנהגו כדי למעט בצערא דינוקא), וכבר הטביע הקב"ה בבריאה שלא יהא הצער גדול כ"כ כמו שנראה להעומד מן הצד, ולכן גם אין המילה לאחר שנעשה גדול וכו', ויש הענין של בדמייך חיי זו דם מילה, שזה מעין עקידה פרטית כידוע, ואין להשוות זה לצער לידה שהוא סוג של עונש שלא מצינו שאסור להפחית בצערא דגופא אלא אדרבה יש ענין בזה, אבל דוקא במקום שלא נצטוינו בדבר בקו"ע, לא כן במילה שנצטוינו לעשות כן, א"כ מסתברא שבכלל הציווי שיהא נעשה באופן זה כמות שהוא, וגם אם נחשב מילה בכל ענין אבל כבר נוגע בצורת המצוה המקורית, ואין לנו מושג להגדיר מהו פגם במעשה מצוה כתיקונה.
ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שלא נצטוינו להרדים בע"ח קודם שחיטה... ואפי' אם ברי לן שלא יגרע במעשה השחיטה כלום, ולמה לא נימא אע"פ שהתורה התירה שחיטתם מ"מ ציוותה במק"א על צעב"ח וממילא נימא דיהא צריך למצוא טצדקי להקל עליהם במעשה השחיטה? (ואולי יהא תלוי בפלוגתת הפוסקים אם שחיטה הוי 'מעשה מצוה'... כידוע בסי' ח' לענין ברכת המצוות וכו'.)

סתם כתב:ואגב, כאשר בדקתי את נושא האילחוש בברית
הלכתית,
לא מצאתי כ"כ סיבה...
[מלבד שלא לשנות]
ואכתי קשיא מאי שנא מאפידורל בלידה?

במילה שלמה הביא בזה מ"מ רבים שדנו בדבר מצד כמה דברים.
חבל שאינו באויצר.

מאירי כתב:בשולי הדברים, א"א לקבוע כאן עובדות ללא העברת התחושה של הצד השני שעליו מדובר, כי מי שלא עבר זאת בעצמו לא יוכל לומר דעה בענין, וידוע שגם עם המשככים הללו היסורים לא קלים בכלל גם בשעת מעשה, ואנחנו כשכואב לנו קצת הראש לא מוותרים אפילו על האקמול...

חסכת לי.

עשוי לנחת כתב:

סתם כתב:ואגב, כאשר בדקתי את נושא האילחוש בברית
הלכתית,
לא מצאתי כ"כ סיבה...
[מלבד שלא לשנות]
ואכתי קשיא מאי שנא מאפידורל בלידה?

במילה שלמה הביא בזה מ"מ רבים שדנו בדבר מצד כמה דברים.
חבל שאינו באויצר.

יש על זה באוייצר בספר אנציקלופדיה רפואית הלכתית לרב שטיינברג
והמעלה לכאן תע"ב.

בזמן שנהגו לעשות הרדמה כללי בשעת לידה כתב האגרות משה (י"ד ח"ב סימן עה) בדבר מה שאשתו רוצה להיות נעורה בשעת לידתה כו' אם היתה שואלת אותי לא הייתי מיעץ לעשות דבר זה כי חבלי לידה הם גדולים כו'.

אדם נתקלל שתוציא האדמה רק ירקות הקשין לאכילה, ושיטרח לפרנסתו, והקללה הראשונה בטלה כשנולד נח וכפי שמבואר ברש"י בראשית פרק ה' פסוק כ"ט יעו"ש.
ואפשר שגם חוה שנתקללה שתצטער בגידול הבנים, ובחודשי העבור, ובעצב תלדי בנים, יתכן שלא לנצח נתקללה שכך יהיה, ובשלב מסוים נתבטלה ממנה הקללה בעצב תלדי בנים, וכמו שחלק מקיללת אדם נתבטלה כשנולד נח. וצ"ב.

מזכיר לי את הענין המפוקפק לא לשאול מין העובר בשביל לקיים דברי המדרש שעובר מכוסה מעיני אדם.
אין תפקידנו לדאוג לקיום הקללות ולא לקיום דברי המדרש, תפקידנו לנהוג כפי ההלכה והתורה שנמסרה בידינו ולא לתור אחר "מצוות" משונות.

ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שלא נצטוינו להרדים בע"ח קודם שחיטה... ואפי' אם ברי לן שלא יגרע במעשה השחיטה כלום, ולמה לא נימא אע"פ שהתורה התירה שחיטתם מ"מ ציוותה במק"א על צעב"ח וממילא נימא דיהא צריך למצוא טצדקי להקל עליהם במעשה השחיטה? (ואולי יהא תלוי בפלוגתת הפוסקים אם שחיטה הוי 'מעשה מצוה'... כידוע בסי' ח' לענין ברכת המצוות וכו'.)

הנוב"י מוכיח מהגמרא בחולין גבי רפב"י ורבי שכשממיתין אותן לא שייך צעב"ח.

אוצר החכמה כתב:

ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שלא נצטוינו להרדים בע"ח קודם שחיטה... ואפי' אם ברי לן שלא יגרע במעשה השחיטה כלום, ולמה לא נימא אע"פ שהתורה התירה שחיטתם מ"מ ציוותה במק"א על צעב"ח וממילא נימא דיהא צריך למצוא טצדקי להקל עליהם במעשה השחיטה? (ואולי יהא תלוי בפלוגתת הפוסקים אם שחיטה הוי 'מעשה מצוה'... כידוע בסי' ח' לענין ברכת המצוות וכו'.)

הנוב"י מוכיח מהגמרא בחולין גבי רפב"י ורבי שכשממיתין אותן לא שייך צעב"ח.

הר' זמיר כהן הביא מאמר שלם על נושא השחיטה במהפך 1 ושם הוא מוכיח שבעל חיים הטהורים לא מרגישים שום צער בזמן החיתוך של הסכין כיון שהיא חדה וללא פגימות, וגם מיד הם מאבדים את ההכרה מכיון שנפסקת בבת אחת הזרימה של הדם למח ויש נפילת לחץ דם פתאומית. וא''כ אין מקום להרדמה כלל.

אין מצוה/חובה להיות מקולל כלל!
ובדיוק כמו שרבים לא טורחים לקיים 'בזיעת אפך' (וכמ"ש לעיל).

חוקר האמת כתב:מזכיר לי את הענין המפוקפק לא לשאול מין העובר בשביל לקיים דברי המדרש שעובר מכוסה מעיני אדם.
אין תפקידנו לדאוג לקיום הקללות ולא לקיום דברי המדרש, תפקידנו לנהוג כפי ההלכה והתורה שנמסרה בידינו ולא לתור אחר "מצוות" משונות.

"הענין המפוקפק", יפה אמרת.
וטוב שידעו זאת,
בגלל שראיתי בקובץ תורני שיצא בשנה האחרונה נידון
במקרה שטכנאי אולטרא סאונד אמר להורים את מין העובר רח"ל
האם פטורים מלשלם לו?!

גזל -- מול "איסור" ידיעת ספק של מין העובר!
שיהיו בריאים ולידה קלה...

ברור שהעונש הוא לא לנצח! אלא כפי חומרתה של העבירה, וכך הוא העונש. וברור שככול שמתקרבים לאחרית הימים התיקון נשלם ובהתאם לכך מתגלים דברים המקלים על זה, מחמת שהוא נשלם. (שהרי לא כתוב מהי רמת העצב, אלא יתכן שבעצב כלשהו יספיק כפי מה שרואה ה"י).

מדהים ומהמם! כתב:ברור שהעונש הוא לא לנצח! אלא כפי חומרתה של העבירה, וכך הוא העונש. וברור שככול שמתקרבים לאחרית הימים התיקון נשלם ובהתאם לכך מתגלים דברים המקלים על זה, מחמת שהוא נשלם. (שהרי לא כתוב מהי רמת העצב, אלא יתכן שבעצב כלשהו יספיק כפי מה שרואה ה"י).

כתוב בגמרא מפורש
שנשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה.
א"כ זה אינדוודואלי,

{כפי שניתן לראות זאת גם כיום,
בלידה וצער גידול בנים ופרנסה...}

סתם כתב:

מדהים ומהמם! כתב:ברור שהעונש הוא לא לנצח! אלא כפי חומרתה של העבירה, וכך הוא העונש. וברור שככול שמתקרבים לאחרית הימים התיקון נשלם ובהתאם לכך מתגלים דברים המקלים על זה, מחמת שהוא נשלם. (שהרי לא כתוב מהי רמת העצב, אלא יתכן שבעצב כלשהו יספיק כפי מה שרואה ה"י).

כתוב בגמרא מפורש
שנשים צדקניות לא היו בפתקה של חוה.
א"כ זה אינדוודואלי,

{כפי שניתן לראות זאת גם כיום,
בלידה וצער גידול בנים ופרנסה...}

יפה!

מספר מסילת ישרים פרק ד אפשר יותר להבין וז"ל:

וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על - כל - פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון. וכן כל שאר דרכי חסד: כענין ברא מזכה אבא (סנהדרין קד), או מקצת נפש ככל הנפש (קהלת רבה ז כז), המוזכרים בדברי החכמים, דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מדת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עבירות בלא כלום או שלא ישגיח עליהם, זה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי אפשר להמצא כלל. עכ"ל

חוקר האמת כתב:מזכיר לי את הענין המפוקפק לא לשאול מין העובר בשביל לקיים דברי המדרש שעובר מכוסה מעיני אדם.
אין תפקידנו לדאוג לקיום דברי המדרש, תפקידנו לנהוג כפי ההלכה והתורה שנמסרה בידינו ולא לתור אחר "מצוות" משונות.

מה לעשות שכך מורה מרן הגרח"ק? (הובא פעם במוסף ש"ק דית"נ).

אפרקסתא דעניא כתב:

חוקר האמת כתב:מזכיר לי את הענין המפוקפק לא לשאול מין העובר בשביל לקיים דברי המדרש שעובר מכוסה מעיני אדם.
אין תפקידנו לדאוג לקיום דברי המדרש, תפקידנו לנהוג כפי ההלכה והתורה שנמסרה בידינו ולא לתור אחר "מצוות" משונות.

מה לעשות שכך מורה מרן הגרח"ק? (הובא פעם במוסף ש"ק דית"נ).

אפשר לפתוח אשכול בפורום אוצה"ח ולברר האם הגרח"ק בזה דעת יחיד או לאו

אפרקסתא דעניא כתב:

חוקר האמת כתב:מזכיר לי את הענין המפוקפק לא לשאול מין העובר בשביל לקיים דברי המדרש שעובר מכוסה מעיני אדם.
אין תפקידנו לדאוג לקיום דברי המדרש, תפקידנו לנהוג כפי ההלכה והתורה שנמסרה בידינו ולא לתור אחר "מצוות" משונות.

מה לעשות שכך מורה מרן הגרח"ק? (הובא פעם במוסף ש"ק דית"נ).

חושבני שיש דברים שהגר"ח מורה מטעמים השמורים עימו ולנוחות הענין משתמש במדרש וכדומה.
יתכן שגם כאן הגר"ח אוחז שראוי להתנהג בתמימות [תמים תהיה] כצורת הבריאה ולא לחקור.

מה המקור שדבר זה נקרא להתנהג בתמימות יותר מלשאול אחרי הלידה מה נולד?

אוצר החכמה כתב:מה המקור שדבר זה נקרא להתנהג בתמימות יותר מלשאול אחרי הלידה מה נולד?

המקור הוא הגמרא שאומרת ששלושה דברים מכוסים מבני אדם, ומין העובר הוא אחד מהם. אילו הגמרא הייתה אומרת שהקב"ה טבע בבריאה שתינוק לבוש ומחותל כראוי הוא "מכוסה מבני אדם" היה מקום לשאלת מר.

אפרקסתא דעניא כתב:

אוצר החכמה כתב:מה המקור שדבר זה נקרא להתנהג בתמימות יותר מלשאול אחרי הלידה מה נולד?

המקור הוא הגמרא שאומרת ששלושה דברים מכוסים מבני אדם, ומין העובר הוא אחד מהם. אילו הגמרא הייתה אומרת שהקב"ה טבע בבריאה שתינוק לבוש ומחותל כראוי הוא "מכוסה מבני אדם" היה מקום לשאלת מר.

אין זה קשור ל'תמים תהיה' כלל, וזה שמישהו לא שואל את טכנאי האולטרא סאונד על מין העובר לא הופך את הדבר ל'מכוסה מבני אדם'. הגמרא מדברת על מציאות לפיה מין העובר מכוסה מבני אדם, ומציאות זו השתנתה בשנים האחרונות. אולי זהו ענין לענות בו ואולי לא, אך מה יתן או יוסיף זה שנתנהג כאילו המציאות לא השתנתה?

אפרקסתא דעניא כתב:

אוצר החכמה כתב:מה המקור שדבר זה נקרא להתנהג בתמימות יותר מלשאול אחרי הלידה מה נולד?

המקור הוא הגמרא שאומרת ששלושה דברים מכוסים מבני אדם, ומין העובר הוא אחד מהם. אילו הגמרא הייתה אומרת שהקב"ה טבע בבריאה שתינוק לבוש ומחותל כראוי הוא "מכוסה מבני אדם" היה מקום לשאלת מר.

א. זה לא גמרא אלא מדרש קוהלת.
ב. מה שכן מוזכר בגמרא הוא למשל שאין אדם יודע במה משתכר האם ידוע לכת"ר על מישהו שמחמיר שלא לנסות לברר עניין זה?
(וביאור המדרש והגמרא הוא פשוט שבא לומר מציאות ולא מצוה)

כן יש בגמרא אין אדם יודע מה בליבו של חבירו.

איסתרא בלגינא כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:

אוצר החכמה כתב:מה המקור שדבר זה נקרא להתנהג בתמימות יותר מלשאול אחרי הלידה מה נולד?

המקור הוא הגמרא שאומרת ששלושה דברים מכוסים מבני אדם, ומין העובר הוא אחד מהם. אילו הגמרא הייתה אומרת שהקב"ה טבע בבריאה שתינוק לבוש ומחותל כראוי הוא "מכוסה מבני אדם" היה מקום לשאלת מר.

אין זה קשור ל'תמים תהיה' כלל, וזה שמישהו לא שואל את טכנאי האולטרא סאונד על מין העובר לא הופך את הדבר ל'מכוסה מבני אדם'

עצם הדבר שהטכנאי יודע והנבדק לא, זה באמת מגוחך במידת מה, וכמדו' שהגרח"ק לשיטתו באמת לא ממליץ כלל על אולטרסאונד ולא רק על לשאול או לא.

גם אם מחליטים לא לעשות אולטרא סאונד זה לא הופךאת זה למכוסה מבני אדם. בעצם העובדה שאפשר לדעת זה כבר לא מכוסה, ואם מישהו מחליט שהוא לא מסתכל זה לא מעלה ולא מוריד, הוא יכול להחליט גם לא להסתכל מהחלון. המציאות היא שזה לא מכוסה, ואני לא מבין מה הענין להתנהג כאילו המציאות היא כמו שהיא היתה בזמן בגמרא.

איסתרא בלגינא כתב:גם אם מחליטים לא לעשות אולטרא סאונד זה לא הופךאת זה למכוסה מבני אדם. בעצם העובדה שאפשר לדעת זה כבר לא מכוסה, ואם מישהו מחליט שהוא לא מסתכל זה לא מעלה ולא מוריד, הוא יכול להחליט גם לא להסתכל מהחלון. המציאות היא שזה לא מכוסה, ואני לא מבין מה הענין להתנהג כאילו המציאות היא כמו שהיא היתה בזמן בגמרא.

אני לא משוכנע שלא היו לחז"ל דרכים וסימנים אחרים לדעת זאת (עי' חזו"א אמו"ב באורך בזה), אך יתכן שההבדל הוא בנגישות למידע.

מאירי כתב:

איסתרא בלגינא כתב:גם אם מחליטים לא לעשות אולטרא סאונד זה לא הופךאת זה למכוסה מבני אדם. בעצם העובדה שאפשר לדעת זה כבר לא מכוסה, ואם מישהו מחליט שהוא לא מסתכל זה לא מעלה ולא מוריד, הוא יכול להחליט גם לא להסתכל מהחלון. המציאות היא שזה לא מכוסה, ואני לא מבין מה הענין להתנהג כאילו המציאות היא כמו שהיא היתה בזמן בגמרא.

אני לא משוכנע שלא היו לחז"ל דרכים וסימנים אחרים לדעת זאת (עי' חזו"א אמו"ב באורך בזה), אך יתכן שההבדל הוא בנגישות למידע.

אני משוכנע לחלוטין, מאחר והדבר מפורש במדרש...

לכשתוכיח שהיו להם דרכים אחרות, ויהיה בכך סתירה לדברי המדרש, נדון אם יש להוציא את דברי המדרש מפשטן. עד אז, במקומן הם עומדים.

מאירי כתב:וכמו"כ ניתן לומר שגם לולי המשככי הכאבים אין להשוות לידה של היום לשל פעם, כי כפי הנראה פעם כאבי הלידה היו מרוכזים בבת אחת שזה ככל הנראה גרם לתופעה ש"אבריה מתפרקין" לכ"ד חודש, א"כ היום שא"א לעמוד בכך, יצר הקב"ה מצב שהענין לא יהא מרוכז אלא יהא מפוזר יותר ולכן כל ענין הכ"ד חודש ממילא לא שייך היום (מבחינה מציאותית עכ"פ) ואחרי כמה חודשים בודדים רובם חוזרים למצב שלפני כן מבחינות מסויימות, וזאת כיון שהלידה לא היתה בצורה של כאבים מרוכזים כ"כ.

מהיכי תיתי?
יש מקור הלכתי או רפואי לכך?
מה שכיום אין אבריה מתפרקין [לפחות מבחינת ההשלכות ההלכתיות], אינו מוכיח שהסיבה היא מכיון שהכאבים מרוכזים פחות.
מי אמר שמפוזר יותר קל ממרוכז? אולי ההיפך?