בזמנם של חז"ל והראשונים לא היו חולי נפש רח"ל.

[מי שאמר]

ראה נדרים נ,ב
ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא, ואיתחייבת מן דינא. אמרה ליה: שמואל רבך הכי דנן? אמר לה: ידעת ליה? אמרה ליה: אין, גוצא ורבה כריסיה, אוכם ורבה שיניה. אמר לה: לבזוייה קאתית, תיהוי ההיא אתתא בשמתא! פקעה ומתה.
והרי אשה זו הייתה במצב פסיכוטי ל"ע ומדוע הרג אותה.

כמו כן ראה רש"י עבודה זרה ח,א מעין כל ברכה וברכה. אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן.
ואילו היו חולי נפש מדוע כותב רש"י אם היה משכח תלמודו.

[פנימי]

שוטה מוזכר הרבה בגמ', אין שום סיבה לומר שלא היה כאלה בזמנם

אבל אין שום סיבה להניח שמישהו שיוצא חייב בדין ומבזה את הדיין או את רבו הוא שוטה.

ואני בכוונה מסרב להבין את הציניות שלך!
כי יש מקרים שהדברים ברורים, וכך התרשמו כל מי שראה אותו

[שפה ברורה]

כהיום שאין רוצים לעבוד על מדות רעות, על כן נהגו המחנכים למיניהם ליתן שמות חולי על כמה סוגי אדם, ואז יאמר הנה חולה אני, או סי די וכו' וכו', אבל האמת כי כל כמה שאינו בכלל שוטה , הרי מושרש במדות רעות הוא, וכל אחד יודע בנפשו על מה שהוא צריך לעבוד.

[הסרפד]

כהיום שאין רוצים לעבוד על מדות רעות, על כן נהגו המחנכים למיניהם ליתן שמות חולי על כמה סוגי אדם, ואז יאמר הנה חולה אני, או סי די וכו' וכו', אבל האמת כי כל כמה שאינו בכלל שוטה , הרי מושרש במדות רעות הוא, וכל אחד יודע בנפשו על מה שהוא צריך לעבוד.

ניכר מדבריך שאינך מכיר בעלי 'או סי די' מקרוב.

[שפה ברורה]

יתכן שיש כמה מדריגות בזה, ואפשר שגם איני בקוי בשמותיהם למיניהם. דהיינו שאין דברי אמורים באו סי די כי אם בבי פי די [סליחה על בוריתי]
אולם יש לי קרוב משפחה שלקוי מאוד באחד מהם
והייתי מקושר עם מחנך גדול בזה איך להתנהג עם הקרוב הזה
וממנו שמעתי אימרא זו

[ישבב הסופר]

לא משנה איזה מחנך דגול תצטט, אם אתה חושב שאפשר לבטל את כל הבעיות הנפשיות כולם בהינף יד ע"י אימרה כזו, אז או שאינך מכיר אנשים שסובלים מזה, או שאתה פשוט מעדיף לטמון את ראשך בחול ולייחס את הכל למידות רעות. מדובר בתחום שהוא חדש יחסית, ולכן הרבה אנשים מעדיפים עדיין להתעלם ממנו, אבל מספרם פוחת והולך.
כמו כל דבר, קרוב לודאי שישנם גם כאלו שבמקום לעבוד על תכונותיהם הרעות הם מסתתרים מאחורי בעיה כזו או אחרת, אבל ישנם אינספור אומללים שהיו עושים את כל מה שידם משגת כדי לעבוד על בעיותיהם ולפתור אותן, ואין לאל ידם כי הם סובלים רח"ל מבעיות הנפש.

[שפה ברורה]

אני מקבל דבריך, יש ויש.

[מחולת המחנים]

אבל עדיין שאלה במקומה עומדת, ללא קשר למאורעות עכשויים, לא מצאנו בתנ"ך ובחז"ל שהרשעים הכי גדולים שהתנהגו בטירוף, שידונו אותם כמשוגעים.
ולמשל המלכה עתליה הרשעה, שלכאורה התנהגה בטירוף ובשגעון, אך עם כל זה נידונה כמרשעת.
אמנם מצינו "אין אדם נידון בשעת צערו", אך השאלה היא אם זה דומה לנידון.

[מי שאמר]

בזמנינו אנו היו מאשפזים גם את קמצא וגם את בר קמצא!!!
ומדברי הגמ' משמע שהם מאשימים את בר קמצא בחורבן הבית.
וראו היטב ברש"י שהבאתי בתחילת דברי ומשמע להדיא שלא ידע מחולי הנפש עד שכתב שאם משכח לימודו עליו לכוון באתה חונן.

[חשבונות רבים]

וראו היטב ברש"י שהבאתי בתחילת דברי ומשמע להדיא שלא ידע מחולי הנפש עד שכתב שאם משכח לימודו עליו לכוון באתה חונן.

? ? ?

[יאיר]

שוטה מוזכר הרבה בגמ', אין שום סיבה לומר שלא היה כאלה בזמנם

אבל אין שום סיבה להניח שמישהו שיוצא חייב בדין ומבזה את הדיין או את רבו הוא שוטה.

דברים נכוחים.

פותח האשכול מבין שיש הבדל ברור ומוחלט בין שוטה לחולה נפש?

אני הקטן איני סבור כך..

[הוא היה אומר]

כהיום שאין רוצים לעבוד על מדות רעות, על כן נהגו המחנכים למיניהם ליתן שמות חולי על כמה סוגי אדם, ואז יאמר הנה חולה אני, או סי די וכו' וכו', אבל האמת כי כל כמה שאינו בכלל שוטה , הרי מושרש במדות רעות הוא, וכל אחד יודע בנפשו על מה שהוא צריך לעבוד.

הכעס על דבריך הוא משום הניסוח (1) שהאנשים אינם רוצים, (2) שזה נובע מרוע, וזה לכאו' איננו נכון. אבל עיקר דבריך שהיום לכל דבר נותנים שם ותואר, ומשום הכי לפעמים אומרים שאין דין ואין דיין, נכונים.
הייתי מנסח את הדברים כך, (1) היום רואים שהעצבים של אנשים באופן כללי הם יותר חלשים מפעם. (2) היום חוקרים את הדברים ומגדירים אותם כדי לדעת איך לטפל בהן, אבל אין זה אומר שהאדם פטור לגמרי שמשום זה מותר לעבור על כל התורה כולה. [ברוב המקרים, חוץ אם הוא בגדר שוטה- המתבאר בחגיגה דף ג'].

[מי שאמר]

וראו היטב ברש"י שהבאתי בתחילת דברי ומשמע להדיא שלא ידע מחולי הנפש עד שכתב שאם משכח לימודו עליו לכוון באתה חונן.

? ? ?

ראה מש"כ כאן.

כמו כן ראה רש"י עבודה זרה ח,א מעין כל ברכה וברכה. אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת אם בעל תשובה הוא מאריך בהרוצה בתשובה וכן כולן.
ואילו היו חולי נפש מדוע כותב רש"י אם היה משכח תלמודו.

כוונתי לשאול מדוע אינו כותב רש"י שעל מחלת נפש לא עלינו עליו להתפלל בואתה חונן מדוע כותב שבואתה חונן מתפלל על אם משכח תלמודו. בהכרח שלא היו מודעים או שלא היה קיים בזמנם מחלות נפש.

[חשבונות רבים]

כוונתי לשאול מדוע אינו כותב רש"י שעל מחלת נפש לא עלינו עליו להתפלל בואתה חונן מדוע כותב שבואתה חונן מתפלל על אם משכח תלמודו. בהכרח שלא היו מודעים או שלא היה קיים בזמנם מחלות נפש.

ועי"ל שעל מחלת נפש מתפללים ברפאינו.

[יאיר]

מחילה ר' מי שאמר אבל ה"ראיות" של כבודו קלושות ביותר..

[אפרקסתא דעניא]

דוד המלך התחפש למשוגע, בהזילו ריר ועוד כיו"ב, ואכיש קרא "החסר משוגעים אנוכי"?

בתורה כבר מוזכר "והיית משוגע", ויהוא בן נמשי "בשגעון ינהג".

[יאיר]

שוטה מוזכר הרבה בגמ', אין שום סיבה לומר שלא היה כאלה בזמנם

אבל אין שום סיבה להניח שמישהו שיוצא חייב בדין ומבזה את הדיין או את רבו הוא שוטה.

דברים נכוחים.

פותח האשכול מבין שיש הבדל ברור ומוחלט בין שוטה לחולה נפש?

אני הקטן איני סבור כך..

[בן החבורה]

אמנם מצינו "אין אדם נידון בשעת צערו", אך השאלה היא אם זה דומה לנידון.

עיי"ש (ב"ב טז:) ברש"י אין אדם נתפס להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין

[אוצר החכמה]

ממש לא ברור מה רוצים באשכול הזה.

אני הבנתי שפותח הנושא פתח אותו והביא את הגמרא בנדרים בתור לגלוג על נושא מענייני דיומא, ולא התכוון באמת לומר משהו על זמן חז"ל
אבל מהמשך הדיון זה נראה שהתייחסו לנושא ברצינות וזה אינו מובן.

א. גם בזמן חז"ל היו שני מצבים של פטור מסיבות שהיום אנו מגדירים אותם כנפשיות, שוטה היינו שאינו אחראי כלל למעשיו, וכפאו שד, היינו שעושה מעשה מסויים שלא בבחירתו אלא באופן שהוא כפוי עליו.

ב. גם היום, לגבי דיני אדם, ע"פ הרפואה לא כל מי שיש לו מחלת נפש מוגדר כאינו אחראי למעשים שהוא עושה, ובתי המשפט שוקלים ע"פ חוות דעת פסיכיאטריות אם האדם אחראי למעשיו אם לא.

ג. כמובן שביחס לגמרא בנדרים אפשר להניח שהשיפוט של רב יהודה ביחס למצבה הנפשי של אותה אשה צודק, ואבחנתו של הפסיכיאטר פותח האשכול נעשתה ללא כלים מספיקים מבחינה רפואית.
בעניין אתה חונן לאדם דעת לא ברור מה רצה בכלל ואולי צריך להתפלל על הדבר באתה חונן.

לדעתי לגבי השאלה הכללית שהועלתה כאן ביחס למחלות נפש, האבחנה בין מחלות נפש למחלות גופניות היא מאוחרת ותוצאה של השינוי במדע בכלל וברפואה המודרנית. פעם הרפואה לא הבחינה בין הדברים וראתה בכל סוג כללי של חולי. לדוגמה אדם שהיו נתון בדכאון היו מגדירים אותו כבעל מרה שחורה, היינו כחולה גופנית שמתגבר אצלו המרה השחורה שהיא אחת מארבע המרות שיש באדם. וכיוון שכן השתמשו הראשונים בביטוי חליי הנפש למה שאנו קוראים מידות.

[בן החבורה]

ממש לא ברור מה רוצים באשכול הזה.

אני הבנתי שפותח הנושא פתח אותו והביא את הגמרא בנדרים בתור לגלוג על נושא מענייני דיומא, ולא התכוון באמת לומר משהו על זמן חז"ל
אבל מהמשך הדיון זה נראה שהתייחסו לנושא ברצינות וזה אינו מובן.

מה אינו מובן? נראה לי שהבנת נכון מאד. אכן פותח האשכול התכוין בתור לגלוג על נושא מענינא דיומא ואלו שהמשיכו את הדיון התייחסו לנושא ברצינות....

[אוצר החכמה]

זה מה שלא הבנתי שדנו על דבריו וראיותיו ברצינות ולא רק על הנושא.

[בן החבורה]

אתה הבנת טוב, הם לא הבינו...

[יאיר]

אז אולי גם כאן זה בצחוק...
viewtopic.php?f=17&t=15688

[בן החבורה]

לצערינו ולבשתינו אנחנו מכירים את "עקומי הראש" האלה והם מתכוונים ברצינות

[פנימי]

הבינו מצוין!

אבל העדיפו לא להיגרר לשטויות ולדבר על ענין רציני, אז הסיטו את זה לדיון על פסיכולוגיה שנותנת לגיטימציה לרשעים.

[מי שאמר]

ממש לא ברור מה רוצים באשכול הזה.

אני הבנתי שפותח הנושא פתח אותו והביא את הגמרא בנדרים בתור לגלוג על נושא מענייני דיומא, ולא התכוון באמת לומר משהו על זמן חז"ל
אבל מהמשך הדיון זה נראה שהתייחסו לנושא ברצינות וזה אינו מובן.

א. גם בזמן חז"ל היו שני מצבים של פטור מסיבות שהיום אנו מגדירים אותם כנפשיות, שוטה היינו שאינו אחראי כלל למעשיו, וכפאו שד, היינו שעושה מעשה מסויים שלא בבחירתו אלא באופן שהוא כפוי עליו.

ב. גם היום, לגבי דיני אדם, ע"פ הרפואה לא כל מי שיש לו מחלת נפש מוגדר כאינו אחראי למעשים שהוא עושה, ובתי המשפט שוקלים ע"פ חוות דעת פסיכיאטריות אם האדם אחראי למעשיו אם לא.

ג. כמובן שביחס לגמרא בנדרים אפשר להניח שהשיפוט של רב יהודה ביחס למצבה הנפשי של אותה אשה צודק, ואבחנתו של הפסיכיאטר פותח האשכול נעשתה ללא כלים מספיקים מבחינה רפואית.
בעניין אתה חונן לאדם דעת לא ברור מה רצה בכלל ואולי צריך להתפלל על הדבר באתה חונן.

לדעתי לגבי השאלה הכללית שהועלתה כאן ביחס למחלות נפש, האבחנה בין מחלות נפש למחלות גופניות היא מאוחרת ותוצאה של השינוי במדע בכלל וברפואה המודרנית. פעם הרפואה לא הבחינה בין הדברים וראתה בכל סוג כללי של חולי. לדוגמה אדם שהיו נתון בדכאון היו מגדירים אותו כבעל מרה שחורה, היינו כחולה גופנית שמתגבר אצלו המרה השחורה שהיא אחת מארבע המרות שיש באדם. וכיוון שכן השתמשו הראשונים בביטוי חליי הנפש למה שאנו קוראים מידות.

איני מבין מדוע צריך פסיכיאטר לאבחן אותה.
וכך היה מעשה בגמ' בנדרים.
אשה אחת באה לפני רבי יהודה לדין, פסק רבי יהודה לובתה, אמרה לרבי יהודה האם שמואל רבך גם כן היה פוסק כן, שאל אותה, האם מכירה את את שמואל, אמרה לו כן, הוא איש נמוך בטנו גדולה, שחור ושיניים גדולות יש לו, א"ל לבזותו באת לכן תהיי בחרם פקעה ומתה.
וכי יש ספק בדבר שאשה המסוגלת כך לדבר צריכה טיפול, ברור שנשרף לה פיוז והיא לא אשה נורמאלית ומדוע הרג אותה.

ומה ששאלתי מרש"י בעבודה זרה היא כזאת.
מדוע טורח לומר שבואתה חונן מתפלל על זיכרון היה לו לומר שבחונן הדעת יש להתפלל על דיכאון על כפייתיות ועל שאר הפרעות הנפשיות והתנהגותיות קיים פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד וכמו על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות. על פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד. על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות.

וראה באבן עזרא: שכתב להסביר בשגעון בזה"ל שיראה גופו מלא שחין.

לסיכום האם יש מי שחולק על כך.

העמים הקדמונים סברו שמחלות נפש נגרמות על ידי פגיעת שדים ורוחות רעות, והטיפול כלל השבעות וקמיעות נגד כוחות אלו. היפוקרטס היה מהראשונים שייחס את מחלות הנפש לבעיות מוחיות אורגניות.
בימי הביניים שוב עברו לטעון שמחלות הנפש הן תוצאה של פגיעה על ידי רוחות רעות, והטיפול בחולים אלו עבר לידי הכמרים והנזירים, אשר טיפלו בחולים אלו בצורות אכזריות, כדי לגרש מהם את המזיקים. מאוחר יותר נידונו חולים כאלו לפני כמרים-שופטים באשמת כישוף, ורבים מהם אף הוצאו להורג בשריפה.
רק מאז המאה הי"ט למנין האומות החלו לחזור לגישות יותר הגיוניות לחולי הנפש. פיליפ פינל (1826-1745) נחשב כאבי הפסיכיאטריה הרפואית-מדעית המודרנית. הפסיכיאטריה הפכה לעיסוק רפואי, המקצוע החל להיות נלמד בבתי ספר לרפואה, והוחל במחקרים רפואיים מסודרים, ובמיון המחלות הנפשיות.
במאה ה–20 למניינם נוספו גישות חדשות לפסיכיאטריה, ובעיקר יש לציין את שיטת הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד, וחלה התפתחות רבה ביכולת הטיפול התרופתי, עם התפתחות ענף הפסיכו-פרמקולוגיה.
בתי מחסה לחולים פסיכיאטריים הוקמו כבר בראשית ימי הביניים, אך המגמה לפיתוח מוסדות רפואיים מיוחדים לחולי נפש החלה לצבור תנופה רק במאה הי"ח למניינם.

זה דיון מאוד רציני וזה לא משנה מאיזה סיבה נפתח האשכול.

היה דיון על זה בכולל שלנו וכולם הסכימו פה אחד שבזמנם לא היו מודעים למחלות נפש היום קוראים לזה בישיבות היום משבר ובעבר קראו לה רפיון בעבודת השם וכפי שהעיד הגה"צ רבי יעקב גלינסקי שליט"א.

ישנו אנציקלופדיה באנגלית ושם מפורט כל מחלות הנפש לא עלינו וכל מה שמוגדר שם כמחלת נפש ככה זה אצל כל הפסיכיאטרים לפי הספר ההוא שאיני זוכר כרגע את שמו אין דבר כזה מדות רעות הכל זה מחלות נפש.

[בברכה המשולשת]

יש הרי ספר שלם על נושאים אלו- משפטי הדעת

[בן החבורה]

וכי יש ספק בדבר שאשה המסוגלת כך לדבר צריכה טיפול, ברור שנשרף לה פיוז והיא לא אשה נורמאלית ומדוע הרג אותה.

מי שצריך טיפול זה עדיין לא אומר שנשרף לו פיוז ושהוא לא בשליטה. מי שיש לו נטיה נפשית שבגללה קשה לו מאד מאד להתגבר על מידותיו הרעות אינו פטור כלל וכלל מלהתגבר והוא נושא באחריות מלאה על מעשיו.

ומה ששאלתי מרש"י בעבודה זרה היא כזאת.
מדוע טורח לומר שבואתה חונן מתפלל על זיכרון היה לו לומר שבחונן הדעת יש להתפלל על דיכאון על כפייתיות ועל שאר הפרעות הנפשיות והתנהגותיות קיים פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד וכמו על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות. על פסיכוזות, הכוללות הפרעות כפייתיות, רגשי דכאון, חרדה, היסטריה ועוד. על הפרעות אישיות, כגון פסיכופתיה, כפייתיות, התמכרות ועוד. על הפרעות פסיכוסומטיות.

ברור ש'דעת' ו'נפש' הם שני דברים נפרדים לחלוטין. בכל מקום מדברים על 'רפואת הנפש' ולא על 'חנינת הנפש' וכדו' וע"כ ברור שמקום התפלה על כל סוגי ההפרעות הוא ברפאינו.

ישנו אנציקלופדיה באנגלית ושם מפורט כל מחלות הנפש לא עלינו וכל מה שמוגדר שם כמחלת נפש ככה זה אצל כל הפסיכיאטרים לפי הספר ההוא שאיני זוכר כרגע את שמו אין דבר כזה מדות רעות הכל זה מחלות נפש.

אינני בא להליץ בעד עיוות הדין של זמנינו שעליו דנו לעיל, אך גם הDSM והICD אינם באים לומר שכל מי שלקוי בהפרעת אישיות כזאת או אחרת אינו בר שליטה על מעשיו והוא פטור מכל דין (ואיני מדבר על מצב פסיכוטי שהוא אכן בגדר שוטה) אלא שהם ממהרים לפטור אדם מאחריות על מעשיו הרבה יותר מהר מאשר להבדיל אא"ה תורתינו הקדושה תורת אמת.

אגב, הDSM הוא רק באנגלית אבל הICD מתורגם לעברית.

[פנימי]

מי שאמר, לא הבנתי אותך.

יש לה בעיה נפשית, זה ברור!

אז מה?

אם יש לאדם שפעת לא מגיע לו עונש על העבירות שלו?

הדרך היחידה שאדם לא יהיה אחראי למעשיו בתורה (וגם להבדיל בחוק המערבי) הוא פסיכוזה (כתוצאה ממאניה, דיכאון מג'ורי, סכיזופרניה, דמנציה, ועוד כמה מחלות פחות נפוצות)
כל שאר המחלות, גם אם נקרא להם "מחלה", לא פוטרות אדם משום דבר!
זאת בדיוק הבעיה בסוג מסוים של פסיכולוגים, שאומר לאדם "אתה לא אשם, זאת מחלה!" לא נכון! גם אם זה מחלה אתה יכול להחליט לא לעשות מעשים, ואתה אחראי למעשיך כמו אדם רגיל!

וזאת כוונת הרב אוצה"ח

[מי שאמר]

ההנחה של פרויד שיש מודע ויש תת מודע והתת מודע שולט על הבן אדם ולא המודע והשכל מצוץ מן האצבע ואיני בטוח כלל שחז"ל סברו כך. וכידוע שבעבר היו מחנכים להשליט את השכל על המוח והדברים ארוכים.
לדעתם של הקדמונים אין כזה מושג דיכאון, ועצבות אמר הרה"ק מקוצק ז"ל היא עצלות.
אדרבא אם יש מישהו שיוכיח לי שחז"ל אימצו את הגישה של פרויד אשמח מאוד.
בפשטות מה שכתבו להביא לעיל מזה שכיום מתעצלים בעבודת השם ולכן תולים כל מיני דברים במחלות נפש בפשטות הוא צודק.
אלא א"כ נשתנו הבריות.

[מי שאמר]

לפי הגישה האמריקאית הרי בעוד כעשור חצי מאוכלוסיית העולם יוגדרו כנכים לא עלינו. נכות נפשית לאן הגענו.
זה בהחלט שווה דיון מעמיק.

[אפרקסתא דעניא]

ההנחה של פרויד שיש מודע ויש תת מודע והתת מודע שולט על הבן אדם ולא המודע והשכל מצוץ מן האצבע ואיני בטוח כלל שחז"ל סברו כך.

כידוע, גם ר' ישראל סלנטר אחז כך.

[מי שאמר]

וזאת מניין לך.
אם כן מה יש להם לחז"ל להאריך במעשה של קמצא ובר קמצא מדלא מיחו וכו' ועוד הרבה כהנה. אטו בשופטני עסקינן.

[מבקש לדעת ולהבין]

הרב אוצר החכמה שליט"א דומני שגם האג"מ סבר כמו מי שאמר שתורת פרויד אינו על פי הלכה והוא כפירה.

וכך מצאת בשו"ת אגרות משה יו"ד ב סי' נז
בענין להתרפא חולי מחשבות מרופאים סארקאיעטיסטן שהם מינים וכופרים כ"א מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה ר' מיכאל קאסטעל שליט"א.

בדבר חולי רוח ומחשבות שצריכים לילך לרופאים פסיכאלאגיסטן סארקאיעטיסטן אם רשאים לילך לאלו שהן מינים וכופרים, לע"ד אין לילך אל רופאים כאלו להתרפאות, כי מכיון שאין הרפואות מסמים המרפאים אלא מרוב הדבורים שלהם עם החולה נודעים מאיזה מחשבות הוא סובל, ומיעצים לו איך להתנהג שודאי יש לחוש שמיעצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת ונגד עניני פרישות וצניעות. ול"ד למה שנוהגין להתרפאות ממינים וכופרים שאר מחלות, שכיון שמרפאין במיני סמים אין לו שייכות עם המינים שלהם, והאיסור להתרפאות מן המינים הוא דוקא ברפאות ולחשים שמזכירין שם ע"ז, עיין בתוס' ע"ז דף כ"ז ובש"ע יו"ד ר"ס קנ"ה, אבל הפסיכאלאגן והסארקאיעטיסטן שכל רפואתן הוא בדבוריהם יש ודאי לחוש שידברו דברי מינות ונבול פה. ואם הם רופאים מומחים ויבטיחו לההורים שלא ידברו דברים שהם נגד דעות האמונה ומצות התורה יש אולי לסמוך שכיון שהם מומחים לא ישקרו. ולכן יש לחפש אחר רופא סארקאיעטיסט שומר תורה ובאם ליכא יתנו עמו ויבטיח שלא ידבר עם החולה בעניני אמונה ותורה. ידידו, משה פיינשטיין

[אוצר החכמה]

אין לי מושג למה הפנית את הדברים אלי, אני לא דיברתי מאומה בנושא הפסיכולגיה המודרנית.

בכל מקרה האגר"מ לא אומר בקטע הזה את מה שאתה מייחס לו, הוא חושש שידברו דברי כפירה וניבול פה כדעותיהם האישיות שהרי הם מינים וכופרים, וכיוון שהטיפול הוא ע"י דיבור וודאי יגידו מחשבותיהם, ואם הוא שומר תורה ומצוות לא חשש.

[מבקש לדעת ולהבין]

כבודו צודק!
מזה שכתב האגר"מ שודאי יש לחוש שמייעוצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת למדתי שסבר שעצם ההתייעצות עם פסיכולוג הוא נגד דעת תורה והשקפותיהם נוגדת דעת תורה.
אך כפי שכתבתי אכן טעיתי ולא ירדתי לסוף דעתו.

אבקש רק לציין שיש בציבור החרדי כאלו שנמנעים ללכת לפסיכולוגים וזה לא משנה אם זה פסיכולוג חילוני או חרדי ואיני יודע מקור וטעם לזה.

[יאיר]

פ.חילוני לא ברור לך למה??...

[מבקש לדעת ולהבין]

באמת שאיני מבין.
מדוע כשמישהו מגיע להיוועץ עמו בקשר לדיכאון מדוע נחשוש לכך שהפסיכולוג יתחיל לדבר עם הפציינט שלא שלא ממין העניין בענייני השקפה וכדומה.
אכן הא"מ כתב שיש למיחש לזה אך מן הסברא הפשוטה איני מבין.
אלא א"כ מדובר בבחור וכדו' שיש למיחש שידבר עמו דברים אשר אצלנו מבקשים להסתיר ממנו ואצלם הרי הכל פתוח.
כבודו מבין מה הקשר בין טיפול בדיכאון לבין ענייני אמונה. אני איני מבין.
לפי האג"מ לכאו' יש למנוע מכל בחור חרדי לשוחח עם חילוני. לא כן?!

[יאיר]

יש הבדל בין שיחה סתמית עם חילוני לבין להתייעץ עימו, כ"ש בענייני הנפש התלויים בין היתר בהשקפת העולם ובדרך החיים.

[קומי_אורי]

דוגמא יותר קרובה לענינו של פותח האשכול היא מרים בת בילגה שנענשה כל משפחתה על דבריה ולא אמרו שהיא חולת נפש וכו'
ומלבד שוטה וכפאו שד דברו חז"ל גם על עתים חלים שזהו לכאורה חולי נפש והפוסקים קוראים גם לזה נכפה (למשל בחו"מ לה' שנכפה בעת כפייתו פסול לעדות)
יש הבדל בין נכות נפשית ובין התקפת טירוף, הרי גם היטלר התנהג בהתקפות טירוף וכי משום זה אינו אחראי למעשיו