חכם באשי כתב:לכאורה אפשר לחזק את הערתך ע"פ דברי המדקדים שאותיות 'ון' שבסוף תיבה, באים להקטין את הדבר. כן מסבירים למשל על 'אישון' = איש קטן.
ז"ל
רד"ק (תהלים פרק יז): "נקרא אישון לפי שנראית בו צורת איש, והוא"ו והנו"ן להקטין, לפי שהצורה היא קטנה. וכן וא"ו נו"ן שבתון שעניינו על תוספת קדושה". - ולכאורה זה נראה סתירה מיניה וביה, אך ההסבר עולה מדברי
רבינו בחיי (דברים פרק לב) ז"ל: "בת העין נקראת "אישון" על שם שיש בה צורת איש, ולשון "אישון" על שם קטנות הצורה, וכן: (ויקרא טז, לא) "שבת שבתון", כי שבת נאמר על עיקר היום, ושבתון נאמר על התוספת, והוא לשון הקטנה".
וזכור לי שהרב יעקב לויפר סיבר פעם את אוזני, שיש בענין זה לעתים הבדלים בין לשון המקרא ללשון בנ"א, וכמו לשון "ירקרק" (ושאר צבעים), שבלשון בני אדם הכוונה היא לירוק חלש, ואילו בלשון התורה (ויקרא יג) "והיה הנגע ירקרק או אדמדם", ופרש"י: ירוק שבירוקים ואדום שבאדומים.
ואולי צ"ל כנ"ל על ההבדל בין אישון לשפיפון ועצבון, שההסבר שאישון נקרא ע"ש האיש הקטן אינו אלא בלשון בני אדם, (ואילו הפירוש המילולי בתנ"ך הוא חושך, כמ"ש רש"י בכ"מ), ובזה באמת אותיות 'ון' מקטינים, משא"כ שפיפון ועצבון, שבלשון המקרא האותיות 'ון' שלהם מרבים ומגדילים.