אכן דברי הרמב"ם תמוהים, שהרי לא חידש הרס"ג מעצמו שיטה זו, ומצינו להדיא שכבר הלך בה א' מגדולי התנאים ומנו ר' מאיר וכדגרסינן בגמרת ערכין ט' ב' בזה"ל א"ל רב אדא בר אהבה לרבא אחרים מנינא אתא לאשמועינן הא קמ"ל דלא בעינן מצוה לקדש ע"פ הראיה, ופרש"י וז"ל אי הוה אמרי אין מעברין את החדש לצורך הוה אמינא ה"מ בחדש שנראה בזמנו אבל היכא דלא אתו סהדי ביום שלשים ע"כ תעברהו משום דמצוה לקדש על פי עדים: קמ"ל כו' - דהכי משמע דהאי סימנא נקוט בידך ארבעה ימים בין זה לזה ואפילו לא נראית הלבנה עכ"ל.
ומעתה בין אם ננקוט שקבע הרס"ג שיטה זו במוחלט מחמת תשובת המינים וכדברי הרמב"ם, ובין אם באמת ובתמים ס"ל כן להכריע כדברי אחרים וכמו שנראה מדברי הר"ח המחזיק במעוז כשיטה זו אין כאן חלילה הכחשת הראות לעמוד כשיטת א' מגדולי התנאים, אתמהה.
[ואכן יש לסייג הדברים שלא לגמרי פסק הרס"ג כשיטת אחרים, שהרי לדבריהם לא נוהגת מהלמ"מ דחיית אד"ו ראש ובד"ו פסח וכדגרסינן סוכה נ"ד ב', ואילו לרס"ג אף קביעה זו מעיקר הלכות קה"ח עפ"י חשבון, וכבר כ' הר"ח העומד בשיטת הרס"ג וז"ל וקיי"ל דלא הוי בקי ר"מ בסוד העיבור עכ"ל. וכנראה דפסק כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, וראה זה פלא דבתשב"ץ ח"א סימן קל"ה החזיק במעוז להיפך דקיי"ל כאחרים לענין אד"ו ובד"ו בזמן קידוש הסנהדרין, ולא קיי"ל כוותיהו בעיקר דבריהם דליכא מצוה לקדש עפ"י הראיה].
-----------------------
והנה בעיקר דברי הרס"ג יש לעיין, שהרי יסוד דבריו הוא שהלכות קדוש החדש עפ"י עדים נאמרו לבטל את ערעור הצדוקים והבייתוסין שרצו לקדש עפ"י הראיה, והנה מלבד שהדברים לעצמם דחוקים מאד גם הנחתו ההיסטורית צריכה בירור, דאמנם כת הקראים משורש ענן החזיקה במעוז לקדש גם בזה"ז עפ"י הראיה אבל הבייתוסין של זמן התלמוד הרי להדיא לא הקפידו ע"ז וכמבואר בר"ה כ"ב ב' ובתוספתא וז"ל פַּעַם אַחַת שָׂכְרוּ בֵּיתָסִין שְׁנֵי עֵדִים לָבֹא לְהַטְעוֹת אֶת חֲכָמִים לְפִי שֶׁאֵין בֵּיתָסִין מוֹדִין שֶׁתְּהֵא עֲצֶרֶת אֶלָּא אַחַר שַׁבָּת עכ"ל, ורצו בייתוסין עצמם לקדש שלא עפ"י הראיה.
אכן נראה שגם על זה יש לרס"ג מקור גמור מן הגמרא וכדגרסינן בר"ה דף כ' א' בזה"ל
כי הא דאמר רבי יהושע בן לוי מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה
והנה הדברים מופלאים
א] איזה תועלת יש באיום על עדים שלא ראו שיעידו כאילו ראו, ומה תועלת יש לקדש ע"י עדות שקר
ב] הלשון איום צריך ביאור למה לא ישמעו העדים בקול חכמים ולא יעידו מה שלא רצו שיעידו
ולדברי הרס"ג מיושב היטיב, שמאיימים על עדים צדוקים שרוצים לקדש עפ"י הראיה ולעוות את חשבון המולדות שלא יעידו, וכן שיעידו אע"פ שלא ראו כיון שהקידוש נעשה עפ"י החשבון והעדות רק להסיר את לעז הצדוקים.
ונתבררו דברי הרס"ג היטיב בעזה"י