הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ש' יוני 28, 2014 11:28 pm
א. בראשונים כתבו בשם הר"מ דרק בטעה ביעלה ויבוא אמרינן כן ולא בדלג ברכה שלמה, וע"ע בט"ז סק"ה. ולפי"ז לדבריו לכאורה ברור שביעו"י חשיבא תפילה שלימה אלא שצריך לחזור כדי להזכיר יעו"י. ואף שהראשונים חלקו עליו עיין בב"י כאן, היינו לומר דגם דלוג של ברכה אחת הוא בכלל טעה, אך אינם חלוקים בנקודה הנ"ל.
ב. הסברא שהתירו לו לצאת יד"ח מש"צ היא שיש לחלק בין התפלל וטעה ללא התפלל כלל, ומי שאמר כל מלות התפלה והשמיט בכמה ברכות את אזכרת ה' לדוגמא, האם נימא גם בכה"ג שכיון שטרח יכול לצאת יד"ח בשמיעה. וכן מי שהתפלל תפלת מוסף של ראש השנה ביום חול. אע"כ לא סגי בטירחא לחודה. [ומי שהחסיר ברכה לא יצא יד"ח, אך שם תפלה עלה, וראה עדיפא מינה במ"ב תקצג,ב מהמ"א].
ג. מרע"א אין ראיה, כי אמנם עדיין לא השלים תפלתו ועודלא יצא ידי חובתו, אך על מה שהתפלל עכשיו יש שם תפלה, ולבסוף [כשישמע הסיום מהש"ץ] יצא יד"ח בכל מה שהתפלל, אלא שהרבותא בדבריו הוא שאף במי שלא התפלל כל התפלה אמרינן כן, אך נדון דידיה עדיף בהרבה על מי שלא אמר יעו"י.
ד. ויש להעיר עוד ממחלוקת הראשונים [תוספות ברכות כו: ובשו"ע קח,יא] בטעה ולא הזכיר יעו"י במנחת ר"ח אם מתפלל בלילה ערבית שתים, ובפשטות נחלקו אם לא הויא תפלה כלל או שרק חיסר הזכרה. ולסוברים שאי"צ להשלים ודאי מוכח דבנד"ד מצטרף למאה ברכות. וגם לחולקים שם י"ל כן.
ה. כמדומני שדעת הרשז"א שמי ששכח יעו"י אי"צ לחזר אחר מנין בתפלתו השניה. [והריש"א נחלק מטעם דמנין הוא כדי שתתקבל התפלה ולא חוב בעלמא]. והוא כסברא הנ"ל.
ו. ובאמת אפילו בברכה לבטלה גמורה, מאין הפשיטות שאינה מצטרפת בדיעבד למאה ברכות. [עכ"פ בשוגג לסוברים דליכא אז מהב"ע].