שוא נע בדומות

[סמבטיון]

האם נכון שהתימנים חולקים על הכלל ששו"א באות הראשונה מאותיות דומות הוא שו"א נע?
א"כ מדוע הכ"ף סופית במילים 'יברכך' ו'ברכך' איננה דגושה?

[איש גלילי]

כי זה שוא 'מרחף' (שוא שהוא אכן נח, אבל יש לו נטיה להיות נע) כמו שהת' הראשונה של 'וכתבתם' אינה דגושה על אף שהכ' בשוא נח, וכמו שהכ' של 'דרכי' רפויה על אף שהר' בשוא נח.
ואגב, גם הנוהגים להניע את השוא ב'דומות', זה לא כלל מובהק והוא בא רק מפני הקושי להגות את השוא נח באופן זה (היום מתקשים בעוד מלים בהתאם לשבוש מסורת הגיית האותיות בגלות, כגון 'נמלטתי'. והאשכנזים מתקשים במלים כמו 'נכחו'. וקוראים את זה בשוא נע על אף שאין שום כלל רשמי כזה, כי זה פשוט קשה לקרא אחרת).

[סמבטיון]

כי זה שוא 'מרחף' (שוא שהוא אכן נח, אבל יש לו נטיה להיות נע)

ומה מקורו ברוך? על פי הפסק של חכמי הפורום דנן שוא מרחף זה משהו אחר...
viewtopic.php?f=17&t=14377&p=134484&hilit=%D7%9E%D7%A8%D7%97%D7%A3#p134484

[לדוגמאות שנתן מר לכאורה הסיבה היא שנשתבשו עלינו האותיות האלו ונעשו דומות]

[איש גלילי]

[לדוגמאות שנתן מר לכאורה הסיבה היא שנשתבשו עלינו האותיות האלו ונעשו דומות]

אכן כן. אבל מ"מ תראה מזה שהשוא של הדומות נע רק מפני הקושי לקראו נח.
ולכן אף למי שאינו מניעו ומאמץ את כלי דבורו יותר, עדיין איננו נח לחלוטין, ודו"ק.
הענין שהוזכר בפורום שהבאת, נובע מסיבה הפוכה אבל דומה, כל המלים הללו היו אמורות להיות בשוא נע, אלא שלא יתכנו בכלי הדבור שני שואין נעים בראש מילה ולכן מניחים אותם, אולם בשביל האות הבאה (אם היא מבג"ד כפ"ת) הם עדיין נחשבים כשוא נע, ויש המכנים אותו - 'מרחף'. אגב, ה'רז"ה' הוא זה אשר חלק ע"ז וטען שצריך להניע את הכ' של 'וכתבתם' וכדו', ואין כאן מקומו.

[סמבטיון]

[לדוגמאות שנתן מר לכאורה הסיבה היא שנשתבשו עלינו האותיות האלו ונעשו דומות]

אכן כן. אבל מ"מ תראה מזה שהשוא של הדומות נע רק מפני הקושי לקראו נח.
ולכן אף למי שאינו מניעו ומאמץ את כלי דבורו יותר, עדיין איננו נח לחלוטין, ודו"ק.
הענין שהוזכר בפורום שהבאת, נובע מסיבה הפוכה אבל דומה, כל המלים הללו היו אמורות להיות בשוא נע, אלא שלא יתכנו בכלי הדבור שני שואין נעים בראש מילה ולכן מניחים אותם, אולם בשביל האות הבאה (אם היא מבג"ד כפ"ת) הם עדיין נחשבים כשוא נע, ויש המכנים אותו - 'מרחף'. אגב, ה'רז"ה' הוא זה אשר חלק ע"ז וטען שצריך להניע את הכ' של 'וכתבתם' וכדו', ואין כאן מקומו.

אתה טוען שגם מי שחולק על הכלל של הדומות מ"מ אין זה אצלו נח גמור וכל המחלוקת היא עד כמה להניע?
המקרה של שוא מרחף שם הוא במקום שהשוא בא במקום תנועה ולא הבנתי מה כתבת על שני שואים נעים בתחילת מילה.

[איש גלילי]

המילה וּכְתַבְתָּם היתה צריכה להיות וְכְתַבְתָּם, והשתנתה למלאפום (שרוק) כי אי אפשר להגות שני שואים נעים (שוא שעומד לפני תנועה הוא חייב להיות נע, כי אין בלשון הקדש שוא נח בתחילת תנועה כמו בלשונות אחרות), ולכן נשאר רושם של שוא נע על הכ', והוא הנקרא שוא מרחף.
וכן המילה דַּרְכֵי (והדומות לה במשקל) היתה ראויה להיות דְּרְכֵי בשני שואים כמו דְּרָכֶיהָ, ומאותה סיבה הפך השוא של הד' לפתח.
לכאורה, זה ברור שכשיש אותיות דומות המבטא מכריח להניע מעט את השוא, לא מצאתי את האדם שיוכל לקרא זאת בשוא נח לגמרי (אלא אם כן יהפכם לשתי מלים וזה לא יתכן).

[סמבטיון]

לכאורה, זה ברור שכשיש אותיות דומות המבטא מכריח להניע מעט את השוא, לא מצאתי את האדם שיוכל לקרא זאת בשוא נח לגמרי (אלא אם כן יהפכם לשתי מלים וזה לא יתכן).

זו בדיוק הטענה שהשוא צריך להיות נע. קצת קשה לי לקבל את דעתך מאחר שכל השוא נע הוא תנועה חלקית כעין חצי סגול ולשיטתך יש לנו עוד שוא שהוא רבע תנועה...
בשוא מרחף זה לא כך, אלא שהשוא נח בדיבור ורק אחריו אין דגש משום שהיה ראוי להיות תנועה (או שוא נע).

[הכהן]

והאשכנזים מתקשים במלים כמו 'נכחו'.

אגב, זה עוד טוב ליד המילה 'נָכְחֲךָ'

[איש גלילי]

לכאורה, זה ברור שכשיש אותיות דומות המבטא מכריח להניע מעט את השוא, לא מצאתי את האדם שיוכל לקרא זאת בשוא נח לגמרי (אלא אם כן יהפכם לשתי מלים וזה לא יתכן).

זו בדיוק הטענה שהשוא צריך להיות נע. קצת קשה לי לקבל את דעתך מאחר שכל השוא נע הוא תנועה חלקית כעין חצי סגול ולשיטתך יש לנו עוד שוא שהוא רבע תנועה...
בשוא מרחף זה לא כך, אלא שהשוא נח בדיבור ורק אחריו אין דגש משום שהיה ראוי להיות תנועה (או שוא נע).

לא נשמע לי הגיוני שירפו את קריאת בג"ד כפ"ת רק בגלל ש'היה ראוי' לקראו נע, מוכרח שבקריאה האמתית נשאר רושם קטן מהיותו נע (זאת הסיבה שהניעה את הרז"ה לומר שהשוא נע לגמרי, ועל אף שמוכח שלא כן היתה דעת הראשונים, מ"מ משהו מן התנועה מסתבר שצריך להיות בו).
למה 'לשיטתי' יש לנו עוד שוא? עצם האמירה 'שוא מרחף' כבר קובעת שיש שוא נוסף.

[סמבטיון]

למה 'לשיטתי' יש לנו עוד שוא? עצם האמירה 'שוא מרחף' כבר קובעת שיש שוא נוסף.

אכן יש שוא נוסף מבחינה דקדוקית, אבל אתה זה שאומר שיש תנועה נוספת בדיבור ועל זה תמהתי.

[איש גלילי]

טוב, אין לי מה להוכיח יותר, נשאר בויכוח עד שתהיה ראיה לכאן או לכאן.

[איש גלילי]

לאחר שעינתי בדעתי עוד, ובלבון חברים, נראה לי שאכן צדקת בדבריך ודברי לא הגיוניים.
ומ"מ, אין קושיא מתיבת יברכך וכדו', מכיון שאותו דבר יהיה במשקל זה גם אם אינם דומות, כמו אֲכָלְךָ וכדו', וכמו זה יש גם במלים כמו אתכם וכיו"ב. והטעם הוא, כי מלים אלו מכילים בתוכם את המילה לך או לכם, ולכן נשארה הכ' במתכנתה המקורית (לדעת הרז"ה גם אלו צריכים להיות נעים, ואכמ"ל).

[בן ראובן]

לכאורה ההכרח שהוא נע הוא לפי שאם היה נח היה מתלכד עם האות הבאה והופך לדגש.

[איש גלילי]

לכאורה ההכרח שהוא נע הוא לפי שאם היה נח היה מתלכד עם האות הבאה והופך לדגש.

מהיכי תיתי?

[בן ראובן]

כמו במלים והשבַּתִּי, והכרַתִּי (במקום והשבתתי, והכרתתי).

[איש גלילי]

לא הבנתי אותך בתחילה, ראייתך אכן חזקה מאד, יישר חילך!
מענין באמת לחפש מה יענו אותם שיטות על כך (חידושך משנה את כל הגישה אל הכלל של הדומות, לא שאנו קוראים אותו נע מפני הקושי, אלא שראוי לקראו נע משום מה ולכן נכתב בשתי אותיות).