רציתי לדון במקרה שההלכה שקנאים פוגעים בו
(בועל ארמית, גונב כלי שרת, מברך את השם בע"ז)
שדעת הר"ן [סנהדרין פב.] זהוא ציווי על הקנאים לפגוע בו, ואינו רק רשות
האם זה להלכה למעשה גם בזמנינו?
הרי כל המיתות בי"ד בטלו רק מחמת שאין ביהמ"ק ואין סמוכין, אבל קנאים פוגעים בו הרי לאצריך פסק בי"ד, אז בפשטות זה שייך גם בזמנינו
וטען לי יהודי אחד שכמו שכתב החזו"א לגבי "מורידין ולא מעלין" שזה לא שייך בזמנינו כי בזמנם זה היה גודר את הפירצה, והיום זה רק יראה אלימות ואין בזה גדירת פירצה אלא תוספת פירצה, ה"ה לגבי קנאים פוגעים בו יש חשש כזה
ואינו נ"ל כלל. מורידין ולא מעלין הרי לא כתוב בתורה, ואין לו בעצם מקור, וכנראה מה שכתוב בברייתא שמומר מורידין ולא מעלין הוא מגדר של מכין ועונשים שלא עפ"י תורה, שפירצה כזאת חייבים למחות עליה אפי' במחיר של הריגה. ועל זה שייך דברי החזו"א שבזה"ז זה לא יועיל לסתום את הפירצה
אבל קנאים פוגעים בו הוא הלל"מ, והוא ככל דיני התורה שאין לנו לעשות חשבונות של מה מטרת המצוה, וצריך לעשות מה שהקב"ה אמר בלי חשבונות
עוד הוא טען שכמו שהתירו היום לחלל שבת לצורך פיקו"נ של גויים, כי אם לא יצילו אותם - הם לא יצילו יהודים במקרה של פיקו"נ שלהם, זה סברא גם לא להרוג במקרה של קנאים פוגעים בו
וגם זה לא נראה לי, מה אכפת לגויים אם הרגתי יהודי מהעם שלי? וממתי אנחנו מתחשבים בדעת הגויים שלא נראה להם משהו במצוות?
(אני יודע שלמעשה יש עוד שיקולים, כמו שעפ"י חוק זה אסור, ואין חיוב לשבת שנים בכלא בשביל מצות עשה שלא צריך להוציא עליה יותר מחומש מנכסיו, אבל השאלה שלי היא עקרונית)