האם מקיימים צדקה פחות משוה פרוטה ?,ופרוטה דרב יוסף

[שלח]

לפי הסוגיה פרוטה דרב יוסף משמע דוקא פרוטה ולא פחות מכך ,האם באמת מכאן להוכיח שרק בפרוטה מקיימים מצוות צדקה?

[בברכה המשולשת]

נחלקו בזה האחרונים (יעוין בספר נקדש בצדקה. מצוי באוצר)

[רחמים]

דף על הדף בבא מציעא דף נה עמוד א

כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין (בחלק א' סימן כ"ד) דבפחות משוה פרוטה ג"כ יוצאין ידי חובת מצות צדקה, וראיה לדבר מדברי הגמרא כאן דאיתא וכנ"ל: חמש פרוטות הן ההודאה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי עכ"ל הגמרא, ומדלא חשיב נמי פרוטה לצדקה, ע"כ יש לומר דגם בפחות מש"פ מקיים שפיר מצות צדקה.


וכן כתב להוכיח גם בשו"ת יהודה יעלה (חלק ב' חו"מ סימן קפ"ז) ד"ה ולענ"ד, והוסיף להוכיח שם שכן הוא מדברי הגמרא בשבועות (דף כה א) דפריך שבועה שאתן מאי אתן, אילימא צדקה לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא וכו'. ומאי קושיא, דלמא שבועה שאתן פחות מש"פ לעני דלא מושבע ועומד מהר סיני הוא, כיון דחצי שיעור הוא אין עליה שם צדקה ונתינה כלל. [וכה"ג כתבו תוס' שבועות כ"ג ע"ב בד"ה דמוקי וכו' גבי ח"ש באיסורין דלא הוי מושבע ועומד, ואף דמהתם אין ראיה מיהת זכר ודוגמא לדבר הוא] אלא ע"כ שגם בפחות מש"פ מקיים מצות צדקה לעני ע"כ.


וראה בספר היראה לרבינו יונה (אות ר"ח) שכתב: והיה רגיל בצדקה כפי כחך וכו' לתת כופר נפשך חק קבוע בכל שבוע פרוטה או מחצה ע"כ. הנה דמפורש ברבינו יונה דאפשר לקיים מצוות צדקה בפחות מפרוטה. וע"ע בספר צפנת פענח על הרמב"ם (פ"ו דמתנות עניים הלכה י"ב) שהעיר מהרמב"ם דדי בגרוגרת אחת ע"ש, וגרוגרת הוא הרבה פחות מפרוטה וכמו שהאריך להוכיח במגדים חדשים על שבת (ב א) ע"ש מש"כ עוד הרבה בענין צדקה בפחות משו"פ.

[מיללער]

לפי הסוגיה פרוטה דרב יוסף משמע דוקא פרוטה ולא פחות מכך ,האם באמת מכאן להוכיח שרק בפרוטה מקיימים מצוות צדקה?

מאי הראיה מ'פרוטה דרבי יוסף'? אולי כדי שייחשב שומר שכר צריך להיות נהנה לכה"פ פרוטה (ומסתבר כך) ולכן נקט הדין דרבי יוסף בפרוטה דוקא, אבל אה"נ שמכח מצוות צדקה מקיים גם בפחות משו"פ.

אולם מה שהביאו ראיה מזו שלא נמנה פרוטה דצדקה בהדי חמש פרוטות, הלא יש לומר דתנא ושייר.

[עושה חדשות]

לפי הסוגיה פרוטה דרב יוסף משמע דוקא פרוטה ולא פחות מכך ,האם באמת מכאן להוכיח שרק בפרוטה מקיימים מצוות צדקה?

מאי הראיה מ'פרוטה דרבי יוסף'? אולי כדי שייחשב שומר שכר צריך להיות נהנה לכה"פ פרוטה (ומסתבר כך) ולכן נקט הדין דרבי יוסף בפרוטה דוקא, אבל אה"נ שמכח מצוות צדקה מקיים גם בפחות משו"פ.

אם הוא יכול להיפטר בפחות משו"פ, אז אין לו הנאה מהשמירה בשווי פרוטה ואינו ש"ש.
וגם אם מצרפים כמה עניים שיבואו לפניו, הרי יכול ליתן לכ"א מהם אלפית הפרוטה.

[ביקורת תהיה]

מה שהביאו ראיה מזו שלא נמנה פרוטה דצדקה בהדי חמש פרוטות, יש לומר דתנא ושייר.

מכח ראיה זו דוחים התוספות בפ"ק דגיטין את שיטת רש"י דאין הקדש חל על פחות משוה פרוטה:

פֵּרֵשׁ בַּקּוּנְטְרֵס, דְּאֵין הֶקְדֵּשׁ חָל עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה. וְהִקְשָׁה רַבֵּנוּ יִצְחָק, דִּתְנַן בְּהַזָּהָב: 'חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן', לִיתְנֵי 'שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת הֵן', דְּאֵין הֶקְדֵּשׁ חָל עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה.

[ביקורת תהיה]

שיעור 'שוה פרוטה' הוא מידת ממון, ואין לו ענין למצות החזקת יד עני ואביון, כשם שאין לו ענין למצות הפרשת תרומות ומעשרות וכיו"ב.

[ביקורת תהיה]

אם הוא יכול להיפטר בפחות משו"פ, אז אין לו הנאה מהשמירה בשווי פרוטה ואינו ש"ש.

כמות ההנאה המגיעתו נמדדת לפי הרגילות לתת, ולא לפי החיוב לתת.
ולהעיר: הנוסח של רב יוסף הוא 'ריפתא לעניא'; הלחם הפך למטבע אצל מודר הנאה מחבירו שמצא אבידת המדיר, שבהשבתה נמצא נהנה מממונו.

[עזריאל ברגר]

שיעור 'שוה פרוטה' הוא מידת ממון, ואין לו ענין למצות החזקת יד עני ואביון, כשם שאין לו ענין למצות הפרשת תרומות ומעשרות וכיו"ב.

סברא טובה.
אבל השאלה היא אם אין מקורות בזה - לכאן או לכאן.

[מיללער]

שיעור 'שוה פרוטה' הוא מידת ממון, ואין לו ענין למצות החזקת יד עני ואביון, כשם שאין לו ענין למצות הפרשת תרומות ומעשרות וכיו"ב.

כוונת מע"כ הוא דבנתינה של פחות משו"פ אף אם נאמר שלא נתן לו 'ממון' מ"מ קיים מצוות צדקה דלא גרע מהמפייסו בדברים?

אולם הרי אמרו חז"ל הנותן 'פרוטה' לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א - ומשמע דלא כל הנותן ממון לעני ממילא מפייסו בדברים, ונראה שיש ב' ענינים נפרדים, נתינת ממון ואולי זה אינו אלא בשו"פ (כדמשמע לשון הגמרא הנותן 'פרוטה') ועוד מצוה של והחזקת בו, שזה יכול לקיים בדברים ובכל דבר המחזקו כולל פחות משו"פ, אבל לזה צריך משהו מיוחד באופן הנתינה.

[ביקורת תהיה]

הכוונה שלכל ענין וענין יש לו שיעור הנאה לו, ואין שיעור הנאה לענין זה נאה לענין זה.

[מיללער]

הכוונה שלכל ענין וענין יש לו שיעור הנאה לו, ואין שיעור הנאה לענין זה נאה לענין זה.

אבל אם יש מצוה מיוחדת להחזיק ידי עני ואביון 'בממון' לא סגי רק 'שיעור הנאה'.

[ביקורת תהיה]

שיעור מצות צדקה בכללותה הוא ערך שלישית השקל מנכסיו מדי שנה בשנה, אבל שיעור כל נתינה ונתינה בפרט לא נתפרש.
ראה, לדוגמה, בשער הציון סימן קפ ס"ק ג, שהעיר על האמור שם שצריך לשייר פת על השלחן כדי שיהא מזומן לעני שיבוא, וזה לשונו: טוֹב לְכַתְּחִלָּה שֶׁהַפְּתִיתִין לֹא יִהְיוּ קְטַנִּים מְאֹד, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהֶם כְּדֵי נְתִינָה.

[ביקורת תהיה]

שיעור 'שוה פרוטה' הוא מידת ממון, ואין לו ענין למצות החזקת יד עני ואביון, כשם שאין לו ענין למצות הפרשת תרומות ומעשרות וכיו"ב.

סברא טובה.

הדברים מבוססים על דברי התוספות בפרק כל שעה. דעל הא דאמר אבא שאול: האוכל תרומה אינו משלם קרן וחומש עד שיהא בה שוה פרוטה, משום שנאמר 'ונתן' ואין נתינה פחות משוה פרוטה, כתבו וזו לשונם:

וְאִם תֹּאמַר, וְהָא קַיְמָא לָן דְּחִטָּה אַחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַכְּרִי, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב בָּהּ נְתִינָה, דִּכְתִיב 'תִּתֶּן לוֹ';
וּבְהַזָּהָב אָמְרִינַן: 'קוֹנִין בִּכְלִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה', אַף עַל גַּב דִּכְתִיב 'וְנָתַן לְרֵעֵהוּ';
וְגַבֵּי גֵט נַמֵּי אָמְרִינַן: 'כְּתָבוֹ עַל אִסּוּרֵי הֲנָאָה – כָּשֵׁר', אַף עַל גַּב דִּכְתִיב 'וְנָתַן בְּיָדָהּ'.
וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּהָכָא וַדַּאי בָּעֵינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה, דִּנְתִינָה קָיְמָא אַתַּשְׁלוּמִין, וְהָוֵי כְּמוֹ הֲשָׁבַת גְּזֵלָה שֶׁאֵינָהּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וּלְהָכִי מִשּׁוּם דִּכְתִיב 'וְנָתַן' מַשְׁמַע שַׁפִּיר נְתִינָה חֲשׁוּבָה; אֲבָל שְׁאָר מִלֵּי, אַף עַל גַּב דִּכְתִיב בָּהֶן נְתִינָה, לָא בָּעֵינַן שָׁוֶה פְּרוּטָה.

[ברי היזיקא]

עיין ספר "אהבת צדקה" [להגר"א אבידן שליט"א] עמ' נ' דן בזה והאריך בראיות כהרגלו