מבלי להכנס לנדון (אם הוא קיים בכלל) של מוקצה. אני רוצה לדון כך: ילדים המחליפים מדבקות בשבת על פניו יש בזה משום איסור עשיית קנין בשבת. אך יל"ד שילד לא עושה קנינים שכן המדבקה שייכת להוריו. אך זה לכאו' אינו דהוריו מתרצים לכל דבר שיעשה בענין המדבקות ואם הוא רוצה להביא לחבר אז שיהיה כך. ואף שחבירו הקטן ג"כ אינו קונה מ"מ בהביאם אל ביתו אזי הוריו קונים מדין חצר. ומה יהיה הדין בקטן שהגיע לעונת הפועטות כבן ז-ח שאז יש לו קנינים מדרבנן. ואמנם הקטן שהוא כעת הבעלים אינו באמת בעלים אלא הוריו מ"מ כנ"ל ההורים מסכימים.
ואחרי כ"ז יל"ד האם יועיל שיתנו שאין המדבקה נהיית שלו כלל וכלל אלא מיד מוצ"ש וממילא עד אז ברשות כ"א לחזור בו מהעיסקא הזו ואין פה קנין אלא פקדון. אמנם יש מי שהעיר שזה הערמה ולא מהני כלום.
ואם נימא שזה אסור האם אפשר לומר להם שיחליפו זע"ז אבל בנתיים כל אחד שומר המדבקות של עצמו אצלו בביתו ורק מייחדים ומחליטים בשבת מה יהיה שלו ומה הוא נותן תמורה ובמוצ"ש העיסקא תסגר ויבואו לאסוף האוצר. ויש מי שהעיר שאמנם קנין ליכא אבל הכנה יש פה. מה דעת הת"ח בביה"מ הדין ?