העובדא דלהלן, רשמתיו לעצמי לפני איזה שנים ועברתי עליו לאחרונה - ולכאו' יש בו השלכה הלכתי. אולי הקוראים יוסיפו מידיעתם בנושא.
מה ששמעתי מהרב א.צ. שי', שנמנה אז (בשנת תש"כ) בין תלמידי ישיבת ליובאוויטש ברוקלין, אשר הוא הי' עד-ראיה לה:
האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הלך לנחם את משפחת קווינט (אחרי מיטת אמם ע"ה. אביהם הרב אברהם אליהו ז"ל הי' למדן ליטאי, מח"ס מנוחת אליהו, ושימש כמזכיר האדמו"ר), והי' זה בתפלת מעריב בביתם.
הזמינו את הרבי להשתתף במנין, אבל הרבי נמנע (מטעם הכמוס לו, או שהתפלל לפני' וכיו"ב), אבל הרב צ. למד מהנהגתו הק' שם:
שכשאמרו "..ואמרו כולם", הרבי אמר "מי כמוכה", וב"זה קלי ענו ואמרו", נענה "ה' ימלך" -- ובפשטות, הסיק הנ"ל, זה דוגמא כיצד צ"ל, אפילו באינו מתפלל במנין אלא רק נוכח! ע"כ המעשה.
הנה, בספר 'אשי ישראל' (על הל' תפלה) לא מצאתי כיו"ב (בקשר ליחיד שאינו מתפלל הנוכח במנין מתפללים). אכן הטור בסי' מט כתב שכאשר מגיע הש"ץ לפסוקים כמו "מי כמוכה באלים ה'", ו"ה'ימלוך לעולם ועד", הציבור אומרים אותו בעצמם ולא יוצאים י"ח ממנו בגלל שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בעל פה להוציא רבים ידי-חובה.
[ואולי מזה הטעם, אומר הש"ץ בקול "הודו והמליכו ואמרו"?]