וכתב הרמב"ן כאן, וז"ל,
ולא תעשה כמעשיהם - יתכן שהיא אזהרה מדרכי האמורי שמנו חכמים (שבת סז א), כמו שהזהיר במקום אחר ובחקותיהם לא תלכו (ויקרא יח ג), ואמרו (בספרא שם) אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. והנראה יותר כי יזהיר על ע"ז שלא יעבוד אותה כדרכה אפילו בעבודה שאינה דרך כבוד, כמו שדרשו (סנהדרין סא א) בפסוק איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים יב ל). והטעם, כי אמר לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם, ועבודה היא הכבוד אשר יעשה העבד לאדוניו, וחזר ואמר כי אפילו ענין שאינה עבודה אלא בזיון, כגון פעור, שפוער עצמו לפעור וזורק אבן למרקוליס, אם נהגו בה לעשות להם כן לא תעשנו אתה להם כלל. ואמרו (סנהדרין סד א) אף על גב דקא מכוין לבזויה לפעור, ואף על גב דקא מכוין למירגמיה במרקוליס.
והנה בדברי הרמב"ן משמע ששני הפירושים יתכנו בכוונת הפסוק, ובאמת כן מצינו להדיא בדברי רש"י בפירושיו לש"ס, דבסנהדרין (ס, ב ד"ה עובר) פירש את הפס' לענין עבודה זרה שלא כדרכה, ואילו בע"ז (יא, א ד"ה ולא מדרכי) ובחולין (עז, א ד"ה דרכי) הביא את הפס' כמקור לאיסור ניחוש מכלל 'דרכי האמורי'.
ובתוס' יו"ט חולין פ"ד מ"ז כתב על דברי רש"י הללו, וז"ל,
דרכי האמורי - פי' הר"ב ניחוש וכתי' לא תעשה כמעשיהם. וכן לשון רש"י ואינו מקרא. אבל כתיב בפ' אחרי וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו. ואחזוהו בקצרה. וצריך להגיה במקום תעשה תעשו [צ"ל כמעשיהם לא תעשו] ובמסכת שבת ספ"ו. פירשו הר"ב ורש"י. מדכתיב (ויקרא י"ח) ובחקותיהם לא תלכו.
אולם באמת נראה מוזר מאוד להגיה בדברי רש"י אחר שנמצא כן פעמיים בדבריו, וכמו שנתבאר, ואף נתפרש כן בהרבה ראשונים, כמו בדברי הרמב"ן שהובאו לעיל, וכן בדברי רבינו יהונתן על הרי"ף בחולין שם; הר"ן בחולין שם ובדרשותיו הדרוש הרביעי; פסקי רי"ד ונימו"י חולין שם ועוד.
בספר 'עיונים בדברי חז"ל ובלשונם' (להג"ר חנוך הכהן ארנטרוי ממינכן, עמ' כב) עמד על הסתירה בדברי רש"י, דלעומת דברי רש"י בחולין ובע"ז שהביא מקור לדין דרכי האמורי מפסוקנו, הרי שבדבריו בשבת (סז, א) נקט המקור מהפס' 'ובחוקותיהם לא תלכו', המפורש בדברי התו"כ שם.
וכתב ליתן טעם בדברי רש"י בחולין, בהקדם השערה מעניינת, רש"י תמה מדוע כונו מנהגי הניחוש בשם 'דרכי האמורי', שהרי בקרא ד'ובחוקותיהם לא תלכו' בפר' אחרי מות (ויקרא יח, ג) מדברת התורה על ארץ מצרים ועל ארץ כנען וא"כ היינו צריכים לדבר על דרכי מצרים או דרכי כנען, ולמה השם הרגיל הוא 'דרכי האמורי' שלא נזכר שם כלל.
והנה מצא רש"י שבפרשתנו נאמר 'ולא תעשה כמעשיהם', ולפני כן הוזכרו עמי כנען ובראשם האמורי, וזהו המקום הראשון בתורה בו נאסר על ישראל לחקות את מנהגי האלילות, בודאי זהו המקור לביטוי 'דרכי האמורי'. התנאים העדיפו להשתמש בפס' בויקרא כי הוא מבטא את הענין בבהירות, והדרשה על ידי כך פשוטה יותר, אך בכל זאת המשיכו להשתמש בשם המקורי מספר שמות.
ובשו"ת דברי יציב (יו"ד סימן נד, א) הביא ישובו של הגאון ר' ישעיה פיק בספרו יש סדר למשנה (שבת פ"ו מ"י) דבתו"כ פרשת אחרי שם איתא, ובחוקותיהם לא תלכו כגון טרטריאות וקרקסיאות. ר' מאיר אומר אלו דרכי אמורי שמנו חכמים. ריב"ב אומר שלא תנחור וכו', וא"כ לת"ק ולריב"ב מבחוקותיהם אין ראיה לדרכי האמורי, ולזה פירש"י והרע"ב שם בחולין [פ"ד מ"ז] מלא תעשה כמעשיהם, אבל בשבת דלפי גירסת הירושלמי שם והרע"ב איתא ר' מאיר אומר אף בחול וכו', יתכן מאד לפרש קרא ובחוקותיהם כדעת ר"מ עצמו בתו"כ לדרכי האמורי.