אבלות במשנת בעלי המוסר

[גם זו לטובה]

א' ר' ירוחם [דעת חכמה ומוסר ח"ג עמ' רל (העתקתי מלקח טוב, יש לחפש הנוסח המדוייק)] "כל ענין האבילות הוא רק ענין של נושא בעול עם חבירו, אלמלא ענין זה לא היה שום מקום לאבילות, חובתנו א"כ לחשב עליו ולהתבונן במצבו הנורא דהיינו דין וחשבון הנורא וכו' [והיינו כמבואר לעיל מינה שאין מיתה אלא הנפטר חי בעולם הבא כהעתקת מגורים ולא יותר"]

ב' אור יחזקאל (מכתב קיא) "כל ענין האבילות רק להיות תועלת בעד החיים להיות התלמדות לזכור יום המיתה, אבל לולא זאת היתה אבילות אסורה לנו, יען כי צריכה להיות אמונתנו חזקה כי אין מיתה לנפש הישראלי"

ג' כמד' שדבריהם רחוקים מהפשטות והרגש הטבעי, ומסתבר שאפשר למצוא ראיות מהקדמונים לסתור דבריהם, וכמד' שיש כאן דוגמא נפלאה לחידושים בהשקפה של בעלי מוסר, וד"ל, אשמח לדעת האם יש מקורות מפורשים כדבריהם או שלא כדבריהם.

[מה שנכון נכון]

ראה גם באור ישראל לרי"ס מכתב כב.

ויעו"ע ברמב"ן בהקדמתו לתורת האדם, וברדב"ז ח"ג סימן תקנה.

[גם זו לטובה]

ראה גם באור ישראל לרי"ס מכתב כב.

[רוצה לידע]

רמב''ן דברים יד א
ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלוהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהיקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים.
ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב): באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:

[בברכה המשולשת]

כמדומני שגם דברי הרמב"ם במו"נ נוטים לכיוון זה

[גם זו לטובה]

רמב''ן דברים יד א
ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלוהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהיקרח על נפש ואפילו ימות בנוער. ולא יאסור הכתוב הבכי, כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים.
ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב): באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי:

לכ' מבואר ברמב"ן שמהות האבלות אינה כדברי בעלי המוסר, יש לדחות דהרמב"ן כתב רק ולא יאסור הבכי, ולא כתב דזהו טעמא דמצוות אבלות

[ברזילי]

רש"י בכתובות ובסוכה - אבל חשיב טירדא דרשות שאין צערו מצוה אע"פ שאבילותו מצוה. והגרי"ד האריך בענין הזה בכ"מ (אולי אפשר למצוא בשיעוריו הנדפסים על אבלות), שעיקר קיום אבלות הוא בלב, ואינני זוכר איך מסביר את דברי רש"י.

[מחולת המחנים]

למעשה כמדומני שזהו פסוק בקהלת המורה כדעת בעלי המוסר, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז, ב), ועיין כתובות דף ע"ב ע"א.

וידעתי גם ידעתי שבבית בריסק סברו שאין לנו לדרוש מעצמנו מדברי הפסוקים, מ"מ אצלנו נהגו לדרוש עניני מוסר ויראה מן הכתובים עצמם.

[גם זו לטובה]

למעשה כמדומני שזהו פסוק בקהלת המורה כדעת בעלי המוסר, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז, ב), ועיין כתובות דף ע"ב ע"א.

וידעתי גם ידעתי שבבית בריסק סברו שאין לנו לדרוש מעצמנו מדברי הפסוקים, מ"מ אצלנו נהגו לדרוש עניני מוסר ויראה מן הכתובים עצמם.

לא כתוב שם שזהו טעמא דמצוות אבלות.

[מחולת המחנים]

למעשה כמדומני שזהו פסוק בקהלת המורה כדעת בעלי המוסר, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז, ב), ועיין כתובות דף ע"ב ע"א.

וידעתי גם ידעתי שבבית בריסק סברו שאין לנו לדרוש מעצמנו מדברי הפסוקים, מ"מ אצלנו נהגו לדרוש עניני מוסר ויראה מן הכתובים עצמם.

לא כתוב שם שזהו טעמא דמצוות אבלות.

אלא שזהו עיקר ענין האבילות, והחי יתן אל לבו.

וכידוע מבעלי הדרוש שביארו מהו טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, איזה תועלת יש בלכת אל בית משתה, אלא שגם בבית המשתה אפשר להשיג תועלת ולהבין שעלמא כבי הילולא דמי, ומכל מקום התועלת שיש האבל והחי יתן אל לבו גדולה יותר.

[מה שנכון נכון]

בעלי שור ח"ב מובא שר' ירוחם ספר על הסבא מקלם שבכל שבת היו פניו זוהרות בהוד קדושתה, ושבת אחת היו פניו בכל השבת כפניו בחול, ובמוצ"ש אחר הבדלה נאנח וגילה הטעם: "סמולנסקין מת. מי יוכל להכיל צער הנשמה בבואה לעולם האמת ובעומדה בדין".

וצ"ע מדברי הרמב"ם אבל א,י ונפסק בשו"ע שמה,ה כהלכה לכל ישראל, בהנהגה הראויה אף ברשעים פחות מהודרים מסמולנסקין.

כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן כשאר האומות וכן האפיקורוסין והמומרים והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא.

ובפרט צ"ע לעשות כן בשבת קודש, ומה היה [בשבת ובחול] כששמע על שאר אנשים שמתו, ובכלל אין חיוב נושא בעול עם רשע שאינו בכלל רעך, וכ"ש לאחר מיתה שאף בכשרים מנין לנו.

[ברזילי]

למעשה כמדומני שזהו פסוק בקהלת המורה כדעת בעלי המוסר, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז, ב), ועיין כתובות דף ע"ב ע"א.

דומה שהפסוק מדבר באדם מן הצד, שאינו האבל ואינו החתן, אם יעדיף ניחום אבלים או שימוח חתן. אי אפשר ללמוד מכאן על האבל עצמו וטעם האבלות שעליו. (אגב, בפשטות הגמרא שציינת נותנת פירוש מאד תועלתני, א-מוסרי, ל"והחי יתן אל לבו" ואולי גם לכל הפסוק).

[גם זו לטובה]

כמדומני שגם דברי הרמב"ם במו"נ נוטים לכיוון זה

אשמח לקבל מ"מ מדוייק.

[אברכון]

ר' יונתן איבשיץ ביערות דבש יש לו אגרת ארוכה לגיסתו בענין אבילות. יסודות נפלאים

[עושה חדשות]

מענין האשכול קצת, ע"ע viewtopic.php?t=34255#p371438

-

ע"ע לש' רש"י ביחזקאל פרק כד - ועשיתם כאשר עשיתי; לא תנהגו אבילות כי אין מנחמין לכם שאין בכם אחד שלא יהיה אבל ואין אבילות אלא במקום מנחמים.

-

ר' יונתן איבשיץ ביערות דבש יש לו אגרת ארוכה לגיסתו בענין אבילות. יסודות נפלאים

ניחום רבי יהונתן אייבשיץ.pdf

(1.47 MiB) הורד 215 פעמים

-

ידוע לש' הגר"ח במכתב "כאשר כן היא המצוה לקבל תנחומין", וגם בשם השפ"א כתבו "מצוה על האבל לקבל תנחומין", ועדיין לא הונח לי מה המקור ומה התוכן של מצוה זו.

-

מצו"ב קובץ ארוך וגדוש בעניני ניחום אבלים

אהלי יעקב ניחום אבלים.pdf

(12.46 MiB) הורד 193 פעמים

-

סיפרו על הגרח"ק שליט"א בעת שישב 'שבעה' שבא לנחמו הבדחן ר' יענק'ל מילר וסיפר כמה מילי דבדיחותא עד שהגר"ח שחק, ואמר אח"כ שיש בזה קיום מצוות ניחום כראוי. וכמדומני שמסרו שהביא מקור לדבריו, (שהמצוה מתקיימת גם ע"י ענין כזה שנראה לכאו' כהיסח הדעת קצת מן האבילות). מי יודע המקור?

-

ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיהיה הכל הלכה ולא למעשה.