נא לקרוא את כל המאמר ורק אח"כ להגיב..
לא נראה לי שאזנחתי איזו דעה שהיא..
לכן כל מי שגדל בעולם הישיבות..
אבקש אותו לקרוא את המאמר עם קצת יותר סבלנות..
אח"כ שיגיב מה שירצה..
בלי תורה היצר עושה את שלו (שעמום מביא לידי חטא)
בלי תפילה האדם שוכח מה' ית' (אין עוד מלבדו)
התורה מונעת מהאדם מלהתרחק מה' ית'..
וככל שהאדם לומד תורה כך הוא פחות מתרחק..
וממלא הוא יותר מתקרב לה' ית'..
התפילה גורמת לקרבת ה' וככל שהאדם מתפלל בכוונה הוא מתקרב יותר לה' אבל בדרך של עבודה (איזוהי עבודה שבלב זו תפילה כידוע)
ולא רק בדרך של ממלא..
אם נכונים הדברים..
אז מדוע התפילה לא שקולה לפחות כנגד התורה??
(מדין תורה החיוב ללמוד תורה גדול מהחיוב להתפלל..
לא יודע אם זה לכולי עלמא אבל על כל פנים נראה שזו הדעה הרוווחת..)
שהרי התורה יכולה לרחק..
(ראיה מחז"ל שכל האומר שאין לו אלא תורה גם תורה אין לו..
הכוונה שכל האומר שאין הוא צריך אלא תורה... למה?
כי הוא שקוע בד"ת יומם ולילה לא ישבותו..
וממלא בשביל מה לו להתפלל?
אפילו הכי גם תורה אין לו..
כי הוא לומד תורה בלי נותן התורה..
ותורה בלי נותן התורה זה כמו תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה כו' כו')
משא"כ התפילה בכוונה שזה פחות מצוי שהיא תרחק מה' ית'..
(שהרי הגמ' הביאה רק את הגנב שמתפלל לה' ית' שיצליח לגנוב..
כך שממלא זו תפילה השייכת לפחות שבפחותים וממלא אין זו ראיה..
משא"כ לגבי תורה שיש הרבה מאמרי חז"ל לגבי למוד התורה אינו מתאים גם לגדול שבגדולים כדואג..
ואין צריך לומר שלדואג או ירובעם או קורח או עשרת השבטים כו' היה יראת שמים..)
לכן לכאו' לפי הנ"ל.. (לפי הנ"ל דייקא ולא לפי מהלך אחר)
אדרבא ואדרבא התורה היתה צריכה לחייב את ענין התפילה יותר מאשר את החיוב של למוד תורה??
ולא רק שלש פעמים ביום כ"ש למאן דאמר שמדאו' חייב רק תפילה אחת ביום??
(גם מי שיתוכח על זה, וראוי שכן, על כל פנים חז"ל גילו שחיוב למוד התורה הוא יותר מחיוב התפילה..
שהרי חיוב למוד התורה אין לו שעור ועוד הוא כנגד כולם..)
אלא נראה לתרץ..
שבדיוק הפוך..
כלומר רק בגלל שהתפילה גדולה מהתורה מצידנו..
[לא מצד ההשגה אלא מצד התכלית וחובת העבודה כנ"ל..
שהרי אין המדרש עיקר אלא המעשה - היינו התכלית..
שזה להתקרב אל ה' ית'..
כלומר התפילה מצידנו והיינו מצד העבודה שלנו
שחסרה לנו ההכרה האמיתית בנפש שאין עוד מלבדו..
מצד החסרון שלנו התפילה גדולה מהתורה..
ולכן מי שבאמת אין לו את החסרון הזה בנפש שאין עוד מלבדו..
אפ' לא לפי דרגתו..
כמו רשב"י וחבורתו לכן אצלו התורה -ההשגה, היא יותר מהתפילה -כי הוא שלם בנפשו והכרתו שאין עוד מלבדו..
(ומשום כך רשב"י גינה את הרומאים חד משמעית כידוע..
וזה מה שגרם לו לטעות כשיצא פעם ראשונה מהמערה ושרף את העולם..
היינו הבלבול הזה שבין מה שהוא באמת באמת באמת באמת..
לבין דרגת העולם..)
שהרי אנחנו עוד כועסים וכד'..
ואמונתינו באין עוד מלבדו לוקה בחסר..
לכן מצד העבודה שלנו..
התפילה היא יותר מהתורה..
למרות שמצד התכלית -ההשגה (תורה) היא יותר גדולה..
אלא שבשביל שזה יחשב ליותר גדול באמת..
צריך את הבסיס שעליו עומדים ההשגות שזה אין עוד מלבדו..]
לכן משום כך חיוב למוד התורה גדול מחיוב התפילה..
כי האדם הוא כזה קטן..
עד כדי כך שאם הוא לא יעמול בתורה..
גם תפילה לא תיהיה לו..
לכן העיקר זה עמל התורה..
למה?
כי אנחנו פחותים..
אבל שהפחיתות שלנו לא תגרום לנו לשכוח מה' ית'..
לכן צריכים להתפלל בכוונה..
ואם אנחנו לא מצליחים לפחות אנחנו לא מתעלמים מהפחיתות שלנו..
כך שודאי וודאי עמל התורה לא ירחיק אותנו מה' ית'..