האם עובדי ע"ז הצליחו להשיג ע"י את מבוקשם?

[גם זו לטובה]

מראי מקומות חלקי, כמובן שיש מקום לפלפל לחלק בין הדבקים ועוד. [דעת הרמב"ם ברורה ואין צורך להאריך (בדעת הרמב"ן הר"ן ונפה"ח יש לי קצת מבוכה ומועד לחזון)]


נ"ך
ירמיהו יד כב- הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁמים- וביארו המפרשים מלשון גשם כלומר וכי אלילות יכולה להוריד גשם.
יש עוד הרבה להאריך בראיות מהנ"ך.

סוגית הגמ' בעבודה זרה

ע"ז נד:- אמר לו פולפוס לר"ג, והלא יש בה ממש אמר לו ומה ראית אמר לו פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפה כל העיר כולה ואותו בית עבודת כוכבים לא נשרף אמר לו אמשול לך משל למה"ד למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים הוא עושה הוי אומר עם החיים הוא עושה אמר ליה זונין לרבי עקיבא לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מאי טעמא אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו אף כך יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרין ואומרים וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב וחלים רעים ונאמנים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה האיכא בית עבודת כוכבים באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא שחטו לה גברא ואתי מטרא אמר ליה השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם והיינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו: ע"כ.

והנה מעשה קמא "דשריפה"- צ"ת דנראה כאילו מכוון מלמעלה שהע"ז לא תשרף, וצ"ל בתירוץ הגמ' דלא היה כאן יציאה מדרך הטבע והגזירה הייתה רק על שאר הבתים, ועדין צ"ת דמשמע לכ' דבבדרך הטבע היה צריך גם האי ביתא לישרף באש וצ"ע.
מעשה בתרא "דחלאים",- צ"ת דלא משמע דהיה כן מקרה חד פעמי שאדם אחד נתרפא, שאפ"ל שבמקרה היה ובאותו הזמן היו אמורים לצאת אלא נראה דשאלו מדבר ההוה שא"א להסבירו ב"מקרה"- ובמהרש"א פירש דמלמעלה מכוונין כן שילך באותו הזמן לבית ע"ז ויאמין בע"ז משום דהבא ליטמא פותחין לו. והחת"ס [דברים דף קנא] והבן יהוידע פי' דיצה"ר יודע מתי זמן היסורין לצאת, ומסית את האדם שבאותו זמן ילך לע"ז ויחשוב שהע"ז יכולה לרפאות.
מעשה תלתיאה "דמטר"-מבואר שהחליקן בדברים והבא ליטמא וכו' ולכ' אין הכוונה שבאמת יש כח לע"ז, ובמהרש"א פ' שמכוונין מלמעלה לזמן שהמטר היה צריך לרדת, ובבן יהוידע - החיצונים יודעים מתי המטר צריך לרדת ומטעין בו את בני אדם, שביום שנגזר שיבא בו המטר אומרים להם בחלום שחטו לי גברא וכו'. [ובמהר"ל כתב-כלו' שהש"י עושה להם רצונם כמו שמביא אחר כך הבא לטמא פותחין לו ובודאי המטר הזה הוא פעולה זרה מן הפעולות והוא כמו כשוף וכיוצא בזה מן אוב וידעוני, ולכך כאשר שוחטין האדם בא מטר, אלא שעיקר השאלה כי המטר שהוא ביד הש"י שנותן מטר על פני חוצות, ולמה הקב"ה מביא המטר אחר שהם מכוונים לע"ז ולא היה ראוי שיהיה, ועל זה השיב כי הש"י מביא אותם לטעות ואין מוחה בהם ונותן להם רצונם כאלו לא היו מכוונים לע"ז, ואין הפי' שהש"י מטעה אותם ונותן להם מטר כדי שיטעו, שאין זה כך ע"כ. ודבריו צ"ת דאין זה משמעות הש"ס, ועוד דלמה לא פירשו כן לענין רפואה ומה חילוק יש בין להוריד מטר שיכלו באמת להוריד מטר לבין ריפוי שפשיטא ליה להש"ס דאין בכח ע"ז לרפאות.]

והנה מבואר בכל הסוגיא דס"ל להש"ס דע"ז לית ביה מששא ואין לה כח לרפאות [ודברי מהר"ל צ"ת] אף שלעיני בשר ודם נראה כביכול דיש לע"ז מששא [ולפ"ז מובן יותר למה טעו אחריה.]


רשב"א [הרשבא בתשובה לכומר בעניין אמונת הייחוד נדפס בסוף פירושי אגדות ובתשובות מכון ים כת"י ]
ובהיות עמנו במצרים רואים העם כלו עם ממשלתם הגדולה נוטים כלם אחר הנהגת מזלות השמים וכסיליהם, ולמדום שם חכמת האצטגנינות ויודעים באמת כי הארץ ההיא תחת ממשלת מזל טלה, והיו המצרים עובדים אותה צורה ומכונים אליה להגיע אל ההצלחה בעבודתה, נטו אחריהם גם מבני עמנו וחושבים כי המזלות מנהיגים כל השפלים ואפילו עמנו כאשר ינהיגו אמת ברצון בוראם ית' וית' כל שאר האומות, היו טועים בזה הזהירנו ית' והודיענו על יד נביאו ע"ה בהפך. והמשל בזה, קרה לנו עם יתר האומות מה שיקרה לעם נעבד למלך גדול, והמלך ההוא הפקיד על פקודות העיר נגיד וצוהו להנהיג המדינה ולדין כל העם הנמצא בו ביושר. וכן הרשה את העם כלו ללכת אחר הנגיד ההוא אם ירצה לכל צרכיהם כי הוא ינהיגם במצות המלך בכל מה שהם צריכים, ובלבד בהיותם יודעים כי הוא פקיד למלך והוא והם עבדים למלך. ואמנם צוה אל הנגיד שלא ישלוט על אחד מבני היכלו, כי הוא הבדילם לו והוא ינהיגם וידין ביניהם וישלים צרכיהם בכל מה שהם צריכים. וכן צוה וגזר אל בני היכלו ומשרתיו העומדים לפניו, לבלתי לכת לעולם אחר הנגיד כי אם אחר המלך, ומי מהם ילך אחר הנגיד ההוא יחשב לו למרד וכממיר הממשלה ממנו ונותנה לנגיד ההוא. כענין הזה בעצמו קרה לנו עם שאר האמות בחוקי האמונה והמסירה במעשינו, כי השי"ת חלק הארצות למזלות השמים ושם משטרם בארץ להיות הכוכב הפלוני מנהיג המקום הפלוני, ועל כן נחלקו בארצותם במקומותם באמונה, זה עובד הצורה הפלונית וזה עובד צורה אחרת. ומי שעובד הכוכב ההוא המנהיג המקום ההוא, אינו כעובד ע"ז, והוא שידע ויכיר שאין כח הכוכב ההוא וממשלתו רק מצד השי"ת אשר שמו מנהיג בארץ ההיא, וכענין האמור בכותיים את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. אבל אנו הבדיל לנחלה לנו, ולארצנו גם הוא הבדיל לעצמו להיות שם מקדשו, וצונו שלא לעבוד מזל וכוכב כלל ושלא נכוון במעשינו להם כלל לשום צד, אלא לפניו נעבוד והוא יעננו בכל קראנו אליו, ומי שיעבוד ממנו לזולתו יחשב לו לאשמה רבה כמורד במלכותו ועובד ע"ז חס ושלום. ועל כן לא תמצא בכל הכתובים מאשים באשמות ע"ז רק ישראל לבדם, וקרא ארצנו ארצות החיים, והעיד כי השגחתו בה תמיד ודורש אותה. ומקראות מלאים דברו כזה הנביאים. אמר בתורה מזהיר אותנו על זה, ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם סגולה. ואמרו מכור הברזל לתת לנו, מורה אות אמת כי לא הניחנו תחת ממשלת המזלות ושרי מעלה, כי עתה הוציאנו מכור הברזל, רמז לחוזק המזל שהיה מחייב לבלתי צאת משם אלו היה עניננו מונח על משפטי הכוכבים.

מהר"ל [גור אריה דברים ד יט]
אשר החליקם וכו'. כל המפרשים מפרשים שהחליק אותם בדברי הבליהם, שהראה להם פנים כאילו יש ממש בעבודה זרה ובהבליהם, על דרך "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב, כג), שהוא מטעה אותם. ולי נראה לפרש, כי הקב"ה החליק להם כי הטוב אשר יגיע להם במחשבותם כאשר הם עובדים עבודה זרה, אין זה תמיה אם מגיע להם טובה על ידי עבודתה, לפי שהיה עבודה זרה שלהם על ידי עבודת הכוכבים והמזלות, שנתן הקדוש ברוך הוא אותם למשול בתחתונים (בראשית א, טז), רק שאלו הטובות אינם רק דברי חלוק לשון, והמה פחיתות רעות הם באמת, רק שנראים טובות ואינם טובות. וזהו כמו החלוקה שהוא מחליק לו לשון, והמה פחיתות, כך הם הטובות שבאות להם כאשר הם עובדים הכוכבים, ובודאי יבוא להם, והוא באמת רע:

הגר"א [בספר מפירושי הגרא על התורה עמ' רלא, הביא העתק מכת"י רשימות מתלמידי הגרא אוסף כנסת ישראל]
וז"ל "ע"ז של דורות הראשונים היה בצורת אדם בכל דבר והיו עושין בכישוף שישרה עליו רוח טומאה והי' מדבר כל דבר והיה עושה רצונו פעמים, דהיינו אם היה חולה נתרפא כמ"ש במדרש, וכן היה ממש להבדיל בדבר קדושה כמו בכרובים אך בהשארת הקדושה יש בהם חיות ממש כמו האדם שיש לו חיות מנשמת רוח אפו של הקב"ה אבל בדבר טמא אינו כן אלא רוח הטומאה היה מתלבש והרוח מדבר בה והיא בעצמה עץ כמו שהיתה בתחילה וז"ש "אף להם ולא יריחון" פי' אף כשמריחין הם לא מריחין באף אלא ברוח הטומאה, והאף אינו מעלה ומוריד וכן היה יכול לדבר ביד וכן כולם אף שמדבר אינו בפה. עכ"ל.

יערות דבש [ח"א דרוש ד]
-אבל דע כשתדע ענין כשוף עד שאמרו חז"ל (סנהדרין סז ע"ב חולין ה,) שמכחישין פמליא של מעלה, ומה הוא זה, ודע כל ענינם הוא הכל לטובת עוה"ז, והחמה היא תצמיח זהב כנודע לכל מחקרים כי הזהב משפעת החמה, והחמה דרך משל מקבל שפע להשפיע לכל ארצות זהב, לכל מדינה ומדינה כפי חוקות השמים והכל במדה ומשפט, וקו המדה מכפי משטרו לו מנותן הצורות, דרך משל יש בחמה שפעת זהב להשפיע בארץ אופיר שקורין עכשיו פיר"ו אלף ככר, והודו מאות ככר, וחינא מאות ככר, וכן בשאר מדינות ומה עושים הם, עושים צורות בשעוה או באבן מאגנעט ואגא"ט שיש לו כח מושך וכהנה לצורת השמים כפי המקובל בידם, וחושבים זמן ומהלך החמה לכוין בשעה ידועה, ומקטרים לחמה ושוטחים לפני צורה ההוא עשבים טובים וכהנה מדברים רבים, ולוחשים ג"כ לחישות רבות שהוא השבעות לחמה, וקצתם מערבים לתוכו בתוך הלחש דבר הלל ושבח לחמה, והגיעו עד שמוסיפים לקרוא אלוה וכדומה, וזהו צריך חשבון ושקידה לדעת מהלך חמה על בוריה, ומחזה שם לאורך ורוחב מדינה, וכפי מהלך במזלות וגם קישור הכוכבים וטבעי ארץ ועשבים ומחצבים להקטיר ולהקריב קרבן:

ובזה יבא שפע מחמה למטה דרך צורה ההוא, ומה שיהיה זהב בארצות רבות הוא רק בשדה וחפירתו, וימצא זהב ככרים אלף בחפירה שלו, והשפעת מדינות רבות נלקחים לו לשדהו וארצו, וכן עושה בשאר דברים ובשאר כוכבים לקבל שפעתן בא"ט ואבן בדולח, וגם השפעת הכוכב לתבואה ופירות בכישוף, וזה יעשה שיהיה הכל בשדהו וגנו, ויהיה כל שפע בלי מספר, ויגזלו משפט הראוי ליתן במדינות אחרות. ולכך ע"י זה יהיה במדינות אחרות רזון, וכן עושים שהשמש ושארי כוכבים מחלקים לכל אישי בני אדם כח וגבורה ונוי ואריכות ימים, והם בכשופם חושבים להגיע להם כל גבורה הנחלק ע"פ הארץ להם לבדם, ולכך היו גבורים אנשי שם בעלי ענקים והאריכו ימים והיו בעלי נוי כנודע בספורי קדמונים מאנשים, וביחוד נשים שהיו מופלגים בנוי וכח ואריכת ימים עד שתארו להם תואר אלוה - ימ"ש - וזהו ענין כישוף אצלם:

ולכן בדור הזה שת"ל בטל, ואין אתם יודע מפני מה לא נמצא ענק וגבור וכדומה מדורות ראשונים, עד שרבים מחכמי אומות בזמנינו חושבים שכל הסופרים מדורות קדמונים מבני ענקים וגבורים כמו הערקולוס הגבור וכדומה כל וכל שוא ושקר, ולהיות כי לא נמצא בזמנינו ממנו דבר והן אינם יודעים כי הכל היה בכישוף ולהט, וברוך שהפיר עצת בדים וביערם מהעולם, ולכך אמרו נשים הארורות לירמי' הנביא [ירמיה מד-יח] ומאז חדלנו להקטיר למלאכת שמים ולהסיך נסכים חסרנו כל, כי ע"י כישוף הנ"ל השיגו טובה המדומה עושר וכל דבר חפץ גשמי לבלי מעצור כלל:
וזהו שאמרו בגמ' דסנהדרין סוף פרק ד' מיתות (דף סח.) וכו' דר"א אמר בכישוף דבר אחד ונתמלא כל השדה קשואין, ואין זה אחיזת עינים כמבואר שם, אבל כן הוא כי הכח שמשביע לכל השדות קשואים, אמר הוא בכישוף ונתמלא כל שדה זו מקשואין דהיה ראוי לכל מדינה, וכולם באו על שדה אחד, וזהו תכלית מעשיהם אחד מוסיף וא' גורע. ולכן קראו חכמינו ז"ל שמכחישים פמליא של מעלה, אין כוונה בלשון כחש מגזרת כזב רק מגזרת דל ורזה, שעושים כאן שפע רב, ומכח זה במקום אחר הוא כחוש ורזה, כי חומסים שפע של עולם אשר לא כדת ולא כטבעו של עולם אשר הוחק מטבע אשר יצר את העולם, ולכך אסרו התורה ועיין ברמב"ן לתורה פרשת שופטים, בפסוק לא תלמד לעשות, דכתב ג"כ דהתורה אסרתו, שחפץ הבורא שינוח הדבר על טבעו ונימוסו כחוק אשר קבע וכו'

ונחזור להנ"ל כי מימות אנוש שהחלו לטעות ולעשות כוונים לכוכבי שמים, נפתחו כוכבי שמים וכסיליהם לקולם ורב כשופם ולחישתם, עד ששמעו בקולם ועשו כאשר זממו ומרדו פי מלך עליון ולכך הם פסילים, וזוהר קראם אלילים כי הם שקלקלו ויצאו מקדושה לטומאה בעו"ה, ולכך אמר כי שמים כעשן נמלחו דא שמים דס"ם, כי הם נתקלקלו על ידי מעשה בני אדם והתמיד הענין ביותר בדור המבול בכשופם, ולכך נאמר [בראשית ו- ח] כי מלאה הארץ חמס, ולערב כחות זנו למאוד כנודע בחכמת כישוף וחכמת מבטא הכל בתערובת המזגם יושפעו ביותר, ולכך בלעם הקוסם נתן עצתו לזנות, ונשאל לאתונו, וכל חכמת התולד' לקדמונים הכל בנוי על מעשה זימה כאלו הכוכבים חשקו בבנות ארץ וכדומה מדבר כיעור וזימה:

ואמרו במדרש רבה [ב"ר פכ"ו-ז] בני ענקים שהיו עונקים החמה, הורד לנו גשמים והי' מוריד, והיינו כמש"ל בכשופים, ולכך כשהביא הקב"ה מבול גם כוכבי השמים וכסיליהם נענשו, כי ידוע כי שלימות ואושר הכוכבים הוא בתנועתם, כי על ידי כך מקבלים שפע מנותן הצורות אשר בגאותו רוכב שמים, וזהו עבודתם במצוה ועומד מה', ובתנועתם יטב להם לקבל שפע ושלימות כאשר נבאר לקמן באריכות, וכאשר יחדלו ויעמדו להתנועע ולסבב ימעט שפעם ושלמות מהותם, וזהו להם ממש כמיתה, ולכך הענישם ה' בזמן המבול שכל י"ב חודש לא שמשו מזלות כלל והכל תלוים ועומדים ברפיון וכמעט ספו תמו לולי נפלאות השם לקיומם, ולכך דור המבול שכל בטחונם היה במזלות, והי' בדעתם לכשף שכל שפעת מים שהיה בגלגל להוריד לארץ שיזובו הכל במקום א', כמו שעושים עוד היום מכשפים שיש בידם קבלה מקדמונים, מכשפים איזה לחש וכל כונתם לרוע כשיש עבים מלאים מים, בלחש שלהם מוליכין אותו ליער מקום בלי זרוע ושם יקלחו המים לאיבוד ולרוב שכיח שהמלכיות הורג בהם, וכן היה מחשבתם בזמן המבול לכשף שכל המים ירדו למקום א', והוא על נח וביתו שהיה מייסרם ומזרזם לעבודת השם:
וזהו מבואר במדרש [ב"ר פ"ל יז] שאמרו אי אתא מבול על ביתא דהאי גברא אתא והדבר מובן, וה' הפיר מחשבתם כי לא שמשו מזלות כלל ואוהבם מרחוק עמדו, וגם היה עונש גדול למזלות,

ח"ב דרוש ז - אבל נראה כי כבר ידוע מה שאמר הנביא [ירמיה ד' ב"ב] היש בהבלי גוים מגשימים, והיינו כי יכולים לעשות פעולות על ידי כישוף והורדת שפע על ידי טלמסאות וכוכבים וכחות ושרים עליונים, ממש לא יבצר מהם דבר, כי חלק ה' להם והוטב משטרם וכחם בתחילת הבריאה, אבל לעצור הגשם או להוריד, אין יכולת בשום שר ומזל ונלאו המכשפים, ולכך אמר הנביא, היש בהבלי גוים מגשימים, כי זה אין בידם, ולכך כאשר התרה משה מבלי לעבוד עכו"ם לבל יפתו אם העבודה זרה מושיעם, ולכך אמר ועצר השמים ולא יהיה מטר, וזה אי אפשר ביד הבלי עכו"ם, ואחאב הרשע בדבקו בבעל לא הבדיל בין קודש לחול, וחשב בטעותו כשם שאין ביד הבעל ושאר עכו"ם לעשות דבר בעיני גשמיים כי כך הוטבעה הבריאה, כך אין יכולת ביד הקב"ה, והוא מהנמנע בידו להכחיש בזה הטבע, ולכן אמר לטותיה דיהושע נתקיים, כי זה סיפק ביד ה' לעשות, אבל לטותא דמשה לא אתקיים, כי בגשמים קצרה ח"ו יד ה' לעשות, ולכן אליהו, להוציא מינות ואפיקורסות מתוך לבו, נשבע שלא יהיה טל ומטר, וכן היה, ומזה ראה והכיר כי יד ה' רמה וימין ה' בכח לעצור אף להוריד גשמים, וכרצונו וכחפצו יעשה:

[קומי_אורי]

האם יש טעם, שרוב המפרשים שהאמינו שכישוף יש לו כח לפעול ולשנות, וכך גם דעת חז"ל, ולכאורה גם רבי עקיבא, שלא יאמינו שלע"ז יש כח לפעול ולשנות? או שלכל הפחות ע"ז וכהניה עובדים עם כשפים?

[ר_חיים_הקטן]

רשב"א [הרשבא בתשובה לכומר בעניין אמונת הייחוד נדפס בסוף פירושי אגדות ובתשובות מכון ים כת"י ]
ובהיות עמנו במצרים רואים העם כלו עם ממשלתם הגדולה נוטים כלם אחר הנהגת מזלות השמים וכסיליהם, ולמדום שם חכמת האצטגנינות ויודעים באמת כי הארץ ההיא תחת ממשלת מזל טלה, והיו המצרים עובדים אותה צורה ומכונים אליה להגיע אל ההצלחה בעבודתה, נטו אחריהם גם מבני עמנו וחושבים כי המזלות מנהיגים כל השפלים ואפילו עמנו כאשר ינהיגו אמת ברצון בוראם ית' וית' כל שאר האומות, היו טועים בזה הזהירנו ית' והודיענו על יד נביאו ע"ה בהפך. והמשל בזה, קרה לנו עם יתר האומות מה שיקרה לעם נעבד למלך גדול, והמלך ההוא הפקיד על פקודות העיר נגיד וצוהו להנהיג המדינה ולדין כל העם הנמצא בו ביושר. וכן הרשה את העם כלו ללכת אחר הנגיד ההוא אם ירצה לכל צרכיהם כי הוא ינהיגם במצות המלך בכל מה שהם צריכים, ובלבד בהיותם יודעים כי הוא פקיד למלך והוא והם עבדים למלך. ואמנם צוה אל הנגיד שלא ישלוט על אחד מבני היכלו, כי הוא הבדילם לו והוא ינהיגם וידין ביניהם וישלים צרכיהם בכל מה שהם צריכים. וכן צוה וגזר אל בני היכלו ומשרתיו העומדים לפניו, לבלתי לכת לעולם אחר הנגיד כי אם אחר המלך, ומי מהם ילך אחר הנגיד ההוא יחשב לו למרד וכממיר הממשלה ממנו ונותנה לנגיד ההוא. כענין הזה בעצמו קרה לנו עם שאר האמות בחוקי האמונה והמסירה במעשינו, כי השי"ת חלק הארצות למזלות השמים ושם משטרם בארץ להיות הכוכב הפלוני מנהיג המקום הפלוני, ועל כן נחלקו בארצותם במקומותם באמונה, זה עובד הצורה הפלונית וזה עובד צורה אחרת. ומי שעובד הכוכב ההוא המנהיג המקום ההוא, אינו כעובד ע"ז, והוא שידע ויכיר שאין כח הכוכב ההוא וממשלתו רק מצד השי"ת אשר שמו מנהיג בארץ ההיא, וכענין האמור בכותיים את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים. אבל אנו הבדיל לנחלה לנו, ולארצנו גם הוא הבדיל לעצמו להיות שם מקדשו, וצונו שלא לעבוד מזל וכוכב כלל ושלא נכוון במעשינו להם כלל לשום צד, אלא לפניו נעבוד והוא יעננו בכל קראנו אליו, ומי שיעבוד ממנו לזולתו יחשב לו לאשמה רבה כמורד במלכותו ועובד ע"ז חס ושלום. ועל כן לא תמצא בכל הכתובים מאשים באשמות ע"ז רק ישראל לבדם, וקרא ארצנו ארצות החיים, והעיד כי השגחתו בה תמיד ודורש אותה. ומקראות מלאים דברו כזה הנביאים. אמר בתורה מזהיר אותנו על זה, ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם סגולה. ואמרו מכור הברזל לתת לנו, מורה אות אמת כי לא הניחנו תחת ממשלת המזלות ושרי מעלה, כי עתה הוציאנו מכור הברזל, רמז לחוזק המזל שהיה מחייב לבלתי צאת משם אלו היה עניננו מונח על משפטי הכוכבים.

כן כתב הרשב"א דבר שקשה מאוד להבין, שגוי שעובד עבודת כוכבים לכוכב ששולט על מקומו אינו נידון כעע"ז אם הוא עדיין מכיר השי"ת. ובאיזה אופן אינו כעובד ע"ז?
האם יש שפיקפקו על יוחס התשובה הזאת לרשב"א, מאחר שלא מצינו תשובה זו בכת"י (רק שנדפס לפני המלחמה ע"י יוסף פרלס ונאבד הכת"י)?

(וראה גם כאן: viewtopic.php?p=386214#p386214 )

[פלוריש]

האם יש שפיקפקו על יוחס התשובה הזאת לרשב"א, מאחר שלא מצינו תשובה זו בכת"י (רק שנדפס לפני המלחמה ע"י יוסף פרלס ונאבד הכת"י)?
(וראה גם כאן: viewtopic.php?p=386214#p386214 )

כמדומני דן בזה הרב בצלאל נאור במהדורתו לתשובה זו

[ישא ברכה]

פרשה היא בתורה

(ב) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת:
(ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם:
(ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְקֹוָ֤ק אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם:
(ה) אַחֲרֵ֨י יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֹתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן:
(ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְקֹוָ֨ק אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ:

חז"ל והראשונים הרחיבו על הנידון באשכול בפרשה זו, עיין בדבריהם.

[עושה חדשות]

כיון שאין באמת רפואה ע"י עבודה זרה, וכמבו' בדברי רבי עקיבא,
מה הנידון על "מתרפאין בעצי אשירה", וחיוב מסירות נפש וכו',
הרי בלא"ה זה לא יועיל להציל נפשו.
ובתוס' בפסחים כ' "דמיירי כגון שאין יכול להתרפא משאר עצים אלא בזה כגון על ידי שדים או שום דבר אחר" ועצ"ב.

[בר ישראל]

כמדומה שיש מקום בדרשות הר"ן העוסק בנידון זו

[עושה חדשות]

מענין לענין אני רוצה לברר,
כת הסוברים ש"בעל בחירה" יש לו אפשרות להועיל ולהזיק ותלוי בבחירתו, ואדם פונה לחבירו ומתחנן ומתרצה לפניו שיועיל לו או שלא יזיק לו, הרי ודאי אין בזה סרך איסור וחשש. אז בצירוף ההנחה המובאת לעיל שיש ממשלה כ"ש בידי הכוכבים להיטיב למי שעובדם ו'מתחנף' אליהם, מהי נקודת החומר של זה כעבודה זרה.
וזה כעין מה שילה"ק עוד, למה מותר לי לבקש מאדם חי שיתפלל עלי, ואסור לבקש זאת (למ"ד הכי) מן המתים.

[ר_חיים_הקטן]

כמדומה שיש מקום בדרשות הר"ן העוסק בנידון זו

כן זה מה שאמרתי להרב משה שפירא זצ"ל שברמב"ן ודרשות הר"ן משמע שזה כן עובד, אבל הוא עשה את עצמו כאלו אינו יודע ואמר שא"א להיות כה. תקשיבו לדבריו בשעור הזה (בערך בדקה 15:00): https://www.dropbox.com/s/gp9vj2w2sstn0 ... x.WAV?dl=0

[עושה חדשות]

ילה"ק עוד, למה מותר לי לבקש מאדם חי שיתפלל עלי, ואסור לבקש זאת (למ"ד הכי) מן המתים.

ראיתי כעת את דברי המבי"ט,

ונשאר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו (ירמיה מ"ב) תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו (ברכות ל"ד) בר"ג ששלח זוגא דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן ריב"ז א"ל (שם) חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר ריב"ז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות (תענית כ"ג). וכפי מה שכתבנו בפרק ראשון בגדר התפלה, נראה דבר איסור לחלות פני איש יתפלל בעד אחר אל ה', כי כשהוא מעצמו מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדם אל ה' נראה כמשים אמצעיים בינו ובין השם והוא עון גדול, וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי (פרק הרואה) אמר רבי יודן ב"ו יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת לך צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. הנה מבואר שאין רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל. כי אין היתר אלא שיתפלל לאל יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרכו. וא"כ באי זה אופן הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם.
ונוכל לומר כי במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר משני טעמים. הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף ע"פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מ"ש הוא מינן. טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה. ולזה אמרו העם לשמואל (שמואל א' י"ב) התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות. כלומר גם כי ה' הוא אלהיך והוא מציל אותך מכל פגעי העולם, עכ"ז גם אתה כאחד ממנו מורכב מהיסודות. וכן שרי החיילים אמרו לירמיהו (ירמיה מ"ב) והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אבל צדקיהו שהיה צדיק שלח לירמיהו (שם) התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו כלומר כולנו שוים בעבודתו ית' ואנו תחת אלהותו ית':

[ר_חיים_הקטן]

ראיתי כעת את דברי המבי"ט,

ונשאר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו (ירמיה מ"ב) תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו (ברכות ל"ד) בר"ג ששלח זוגא דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן ריב"ז א"ל (שם) חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר ריב"ז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות (תענית כ"ג). וכפי מה שכתבנו בפרק ראשון בגדר התפלה, נראה דבר איסור לחלות פני איש יתפלל בעד אחר אל ה', כי כשהוא מעצמו מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדם אל ה' נראה כמשים אמצעיים בינו ובין השם והוא עון גדול, וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי (פרק הרואה) אמר רבי יודן ב"ו יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת לך צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הה"ד כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. הנה מבואר שאין רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל. כי אין היתר אלא שיתפלל לאל יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרכו. וא"כ באי זה אופן הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם.
ונוכל לומר כי במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר משני טעמים. הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף ע"פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מ"ש הוא מינן. טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה. ולזה אמרו העם לשמואל (שמואל א' י"ב) התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות. כלומר גם כי ה' הוא אלהיך והוא מציל אותך מכל פגעי העולם, עכ"ז גם אתה כאחד ממנו מורכב מהיסודות. וכן שרי החיילים אמרו לירמיהו (ירמיה מ"ב) והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אבל צדקיהו שהיה צדיק שלח לירמיהו (שם) התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו כלומר כולנו שוים בעבודתו ית' ואנו תחת אלהותו ית':

מה החילוק בין ב' הטעמים? הלא הם בעצם אותו דבר, לא?