כתיבת דברי תורה בתוך עיתון של חולין

[ישעיהו לוריא]

בעיתונים חרדים נהוג מזה ב' דורות לכל הפחות, כתיבת עמודים עם דברי תורה, הגות ולפרשת השבוע.
האם ידוע למישהו מאימתי החל מנהג זה? האם הסכימו לו חכמי הדור בשל בעיות גניזה או בעיות אחרות?

בשנים האחרונות, נהוג לכתוב את דברי התורה במוסף מיוחד. האם זה בגלל חומרא או סלסול להפריד באמת את החולין מהקודש או פשוט מטעמי נוחות ותקציב?

האם בחו"לקודם המלחמה העולמית, בעיתונים - מכתבי העת שהוצאו לאור בחלקם ע"י גדולים או בפיקוחם, נכתבו דברי תורה?

בכל זה אין כוונתי לירחוני חידושי תורה מובהקים כמובן, אלא רק לעיתוני חולים כגון עיתונים יומיים או מפלגתיים.

אשמח על כל מידע מדעת גדולי ההלכה והמנהג.

[בברכה המשולשת]

יש על זה תשובה מהמשנ"ה זצ"ל (ואוסר)

[ישעיהו לוריא]

יש על זה תשובה מהמשנ"ה זצ"ל (ואוסר)

איה התשובה?

[אום אני חומה]

שמעתי פעם שהסטייפלר התיר, כדי לזכות את הבעליבתים,
ולאחרונה שמעתי מהג"ר ישעיהו פרנקל שליט"א לאסור, והתרעם על כך שהעיתונים (שום עיתון) לא מקפידים על כך

[ש. ספראי]

אני כותב בקביעות דברי תורה בעיתון, והמערכת התייעצה עם ר' יצחק זילברשטין, ושלח אלי פקס שהדבר טוב וחשוב, כדי לרומם את קרן התורה וההלכה, ושבזמנניו יש בזה הצלה גדולה שאנשים יקראו דברי תורה והלכה וכו'.
הפקס נמצא אצלי באחד הגנזכים ובהזדמנות אולי אסרוק ואעלה כאן.

[אוהב אוצר]

נושא כאוב ביותר, הלוואי וכבר יעצר הבזיון הזה אולם כנראה זה יהיה בימות המשיח.
רואים איך דברי תורה נרמסים ברגליים בראש כל חוצות [כפשוטו ממש!] ומוכנסים לכל מיני מקומות. כנראה הרב זילברשטיין שליט"א לא מעודכן עד היכן מגיעים הדברים, אולם מי אני בכלל.
עד כאן מתוך ליבי.
בכל אופן כל הצדדים והדעות מובאים ומבוארים ופרושים כשמלה בספר 'גנזי הקודש'. אין מי שהקיף את החומר הזה כמוהו, עיינו שם ותרוו נחת. [או דווקא לא אחרי שתראו במה מדובר]

[מן השורה]

בינתיים לא נשמע כאן שום היתר, והנושא הזה כאוב מאד לכל בעל לב הרואה ד"ת מתגוללים כך. כבוד הסופר ספראי שליט"א, הואל בטובך להרוות את צמאוננו, מה כתב הרב זילברשטיין ?

[גימפעל]

האין כאן ההיתר שכל עוד שלו למדו בהם אין בהם קדושה.

[ש. ספראי]

ההיתר שכל עוד שלא למדו בו, אין בזה קדושה,מובא בס' גנזי הקודש בשם הפוסקים.
גם בענין הכנסת עיתון עם כמה מאמרי ד"ת לשירותים, הוא מביא בשם הגר"נ קרליץ שמספיק להפוך 2 דפים ולהמשיך לקרוא (כנראה כ2 כיסויים).

הרעיון של הרב זילברשטין היה, כפי המונח בזכרוני, שכיום ישנה השפעה רוחנית רבה של מאמרי תורה, הלכה לפני כל חג ומועד וכדומה, מאמרי השקפה יהודית ורוחניות, על הקוראים, והכותבים הם בעצם ה'משגיחים' של הדור.
ככל שכותבים יותר מאמרי חיזוק, הלכות ותורה לציבור, בתוך עיתון,כך הם יתעלו ויתחזקו יותר, וזה חשוב יותר מהחשש ההלכתי שבענין.
ישנם כותבים תורניים והלכתיים שכתיבתם בעיתוני חולין מעלה, מבחינה רוחנית, את אלפי הקוראים, לפסגות שהרבה משגיחים לא הגיעו אליהם, ולו מהסיבה הפשוטה שעיתונים כולם קוראים, גם נשים ועבדים וקטנים, ואילו לשיחות מוסר, לא כולם מגיעים...
מעיון במקורות שמביא בס' גנזי הקודש, נראה שיש מקום גדול להקל בענין,

[יבנה]

תשובת ר' מנשה קליין לאסור הוא במשנה הלכות ז' קפ"ג.
הנצי"ב והחזו"א היו רגילים לקרוא דברי תורה שנדפסו בעיתונים.

[לייטנר]

הנצי"ב והחזו"א היו רגילים לקרוא דברי תורה שנדפסו בעיתונים.

להגיד שהחזו"א היה רגיל לקרוא ד"ת שנדפסו בעיתונים, זו הגזמה פרועה הגם שבראון כבר כתב זאת, אא"כ יש לך הוכחה לדבריך.

[יבנה]

הנצי"ב והחזו"א היו רגילים לקרוא דברי תורה שנדפסו בעיתונים.

להגיד שהחזו"א היה רגיל לקרוא ד"ת שנדפסו בעיתונים, זו הגזמה פרועה הגם שבראון כבר כתב זאת, אא"כ יש לך הוכחה לדבריך.

דברי בראון מספיק טובים בשבילי.
בכל אופן הנידון הוא ממתי החלו להדפיס דברי תורה בעיתונים, ואף אם החזו"א קרא רק את מה שכתב בספריו עדיין יש ראיה שבזמנו כבר הדפיסו דברי תורה בעיתונים.

[צונאמי]

לי דווקא זכור שהסטייפלר אמר שאין כבוד ד"ת/הלכה להיות ע"ג עיתון.
ואולי הכוונה למו"מ הלכתי.
וייתכן שלכן יש "מוסף לדברי תורה", ע"מ שיהיה בנפרד,
(אם כי חוששני שהמושג "מוסף" לשבת בא מהעיתונים החילוניים)...

[בברכה המשולשת]

לי זכור שהחזו"א עצמו התנגד להדפסת ד"ת בעיתונים, אך אולי אחרי שנדפסו שאני

[בקרו טלה]

יש על זה תשובה מהמשנ"ה זצ"ל (ואוסר)

איה התשובה?

שו"ת משנה הלכות
חלק ז סימן קפג
עתונים שמדפיסים ד"ת ונזרקים לאשפה

בדבר השאלה שהציע לפנינו במה שקצת עתונים חרדים התירו לעצמם להדפיס ד"ת בעיתוניהם וידוע דהעיתונים נזרקים לאשפה אחר שקראו אותם ועי"ז גורמים שיבואו ד"ת לידי בזיון וכת"ר כל יקר ראתה עינו בתשובה שלמה מרבותינו שצווחו ככרוכיא על דבר זה והביא דברי הרב באר שבע דכתבי קדש בין בכתב בין בדפוס אסור לאבדם וצריכין גניזה ואפילו כתובים בכל לשון ובכל כתב וכ"כ הט"ז דדברי דפוס הוא כתב גמור והביא שו"ת לב יהודה (צירעלסאהן) סימן ס"ד ושו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן קפ"ד ושד"ח השלם (דפוס תשכ"ב) בפאת השדה כללים מערכת כ' כלל י"ב שהביא תוכחת מגילה על זה מס' הגיון לב עברי (נדפס תרס"ג) לרב זקן מופלג בתוי"ש שהוכיח לרבנים הגאונים ולגדולי עמינו המכניסים בעיתונים יומיים שאלותיהם ומאמריהם שהוא עון פלילי וכ"ת האריך הרבה בפלפולא דאורייתא לאמתה ואין דבריו בזה צריכין חזוק שהוא פשוט שהוא איסור גמור להדפיס דברי תורה ואח"כ לזורקם באשפה בין בכתב ובין בדפוס.

ואף להמתירים לזרוק הקארעקטאן של ספרים משום שלא נתקדשו עדיין באמת רובם גם בזה החמירו וצווחו על חילול הקודש שהרי גם בדפוס יש קדושה רק משום עת לעשות הניחו להם ועי' מג"א סימן ל"ב סקנ"ו ומשאת בנימין סימן צ"ט ועי' שו"ת מהרש"ם סימן שנ"ז ח"ג שהביא דעת הרוקח דמלאכת הדפוס לא מקרי כתב מ"מ פשוט דלהדפיס תורה בעיתונים חלוניים ולגרום לזרוק דברי תורה אין לך בזיון גדול מזה וקצת יש להביא ג"כ מהא דנדחקו האחרונים ז"ל אי מותר להכניס ספר או תפילין בביה"ח למי שיש חולי מדבקת ר"ל שאח"ז שורפין כל כליו וכ"ש הוא מהתם דהתם הרי אין לו ברירה והוא רוצה לקיים המצוה ואפ"ה כמה פוסקים החליטו ששב ואל תעשה עדיף ולא ח"ו להביא כתבי קודש לשריפה ועי' גמרא שבת קט"ו כותבי ברכות כשורפי תורה ואף על פי שהוא דבר שאינו מצוי שיפול דליקה וישרפו ועי' ע"ז י"ח ע"א תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש ובגמרא ברכות בר"ע שהיה מקהיל קהילות ברבים ופפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים ועי' ספרי משנה הלכות ח"ה סימן קכ"א.

אלא דמה שנראה לפענ"ד להוסיף על דברי כת"ר שכותבי העתונות הנ"ל יש בהן עוד איסור במה שגורמין להכניס עיתונים אלו בבית הכסא וגורמים לבזיון כתבי הקודש וגם להמעיינים בהם שמהרהר בד"ת וידוע כי רוב העולם מכניסים העיתונים לביה"כ ויש בזה איסור נוסף על הזריקה שמעיינים בד"ת ומהרהרים או קוראים בביה"כ בדברי תורה ובפרט ע"ה שאין יודעין אפילו שאסור ללמוד בביה"כ.

איברא דהרמב"ם בפאר הדור סימן ז' כתב וז"ל, ומן הראוי לן שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתיבה אשורית כיון שנתנה בה תורה ובה נכתבו הלוחות הברית הרי מגונה מאד להשתמש בה רק בכתבי קודש ומימי קדם היו ישראל נזהרין בזאת והיו כתביהן וחיבורי חכמותיהן וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקודש דברים של חול כתובים בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה כתב אשורית בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי ועל כן שינו הספרדים כתיבתם ושמו אותותם אותיות אחרות עד שנעשה ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול וכו' ע"ש. ועי' שו"ת רדב"ז בישנות סימן מ"ד וכתב ומה שנראה דאפילו דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורי שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורות האותיות כמה סודות עמוקים אסור להשתמש בו בדברים של חול כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים. ותשובה זו הובאה ברבינו ירוחם ובב"י סי' רפ"ג ביו"ד והרמ"א בהג"ה שם כתב וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"ש, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סימן לב שהביא דעת האחרונים שיש לפסוק כן. והנה דהני פוסקים אסרו אפילו דברי חול בכתב אשורית וכ"ש דברי תורה ולאבדם בידים ולזורקם שודאי הוא איסור גמור לכ"ע.

ובאמת כי מהאי טעמא היו רבותינו הצדיקים שהדפיסו ספריהם לא הדפיסו בכתב אשורית אלא בכתב רש"י שברוב ענותנותם לא חשבו שראוים הם להשתמש אפילו בספריהם בכתב אשורית. וז"ל רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ב, ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בו תורה ובו נכתבו לוחות הברית כי הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בכתבי קודש ומימי קדם ישראל נזהרים בזאת והיו כתביהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה הכתב אשורית בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי וע"כ שינו הספרדים כתובתם ושמו אותותם אותיות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו דברי חול. והר' יוסף מנע לכתוב הגט בכתיבה התלויה וכו' וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה מיושבת בכתב אשורית כס"ת וגם זה עכב על ידם ואמר להם ואיך נשתמש בזה מכתב אלקים ויבא לזלזול אבל נכתוב בכתיבה אחרת הנקרא בלשון ערבי מדבדב וכל אשר יעשה כזה הוא בכלל מכבדי התורה וכו' ע"ש.

אלא שבעונ"ה לא אכשיר דרא וכעת הכל מדפיסים אפילו בתגין וכיוצא בו ואפילו שיינע אידען ואינן יודעין שיש בזה איסור וכ"ש בכתב סופרות ממש עם תגין עליו שודאי אין לעשות כן.

ומה נעמו דברי כת"ר שהביא דברי בעל עבודת הגרשוני ריש סימן י"ז שכתב לבנו מהר"ם ז"ל שאסור לכתוב ד"ת ודברי חול על נייר א' משום בזיון ד"ת והני אדווערטייזמענטס ודאי בכלל הם, ובעניותי הבאתי ראיה גדולה לדבר עבה"ג הנ"ל מדברי הא"ע עה"ת עה"פ לא תבנה אתהן גזית כתב ז"ל, טעם הדבר וז"ל ועל דרך הסברא אולי היה כן כדרך פגול בעבור שהיה קרב לגבי המזבח אין ראוי להיות הנשאר פגול כי יחלל קדש שהקדיש אם ישאר ממנו עד שיהיה פגול וככה זה אם יכרתו האבנים לבנות המזבח אולי יחול הנכרת מן האבנים לע"ז או למקום המטונף וזה אינו כבוד ע"ש הנה אפילו האבן הנחצב מאדמה אם יחתוך החצי למזבח וחציה השני לדבר אחר אינו מדרך כבוד וכ"ש לכתוב על נייר אחד מצד אחד דבר תורה ומצד שני אדוועטייזמענט או דבר חול סתם ודאי שהוא בזיון גדול וראיה גדולה לבעל עבה"ג ז"ל.

אלא שמה שיש להעיר עוד שגם בעיתוני תורה הירחונים אשר מדפיסים בספריהם אדווערטייזינג בעל דפוס וכשר פלייש ובאס קאמפאני וכיוצא בזה ועוד ועוד כמה מיני מודעות ומיני מאכלים והם כותבים בצדם שאינם אחראים עבור הכשרות אבל מה זה מועיל כתיבתו בצדו עם [אם] מבפנים הוא מדפיס מודעה גדולה שזה כשר ובאיזה מקום באותיות קטנטנות כותב אין המערכת אחראית לתוכן המודעות גם הפארווערטס אינו אחראי. אבל פשוט שהקורא בעיתון ירחון תורני אשר מוצא שם דברי גאונים וצדיקים חשובים זה די להקורא לומר שההכשר שראה שם ודאי מהימן וזה מלבד שגם הם אינם מדקדקים שלא להדפיס על נייר אחד קודש וחול ובזיון לתורה הוא. וזה רבות בשנים שאין אני מדפיס מחידושי תורה בשום ירחון או עיתון רק מה שהישיבה מוציאה מידי פעם בפעם בלתי תערובות אחרות. עכ"פ גם ידי תכון עמו ויפה העיר והלואי שאליו ישמעו והיה זכות הרבים תלוי בו. ועכ"פ אותם שמדפיסים באמרם שהוא בכלל עת לעשות, יזהירו על הקוראים שיגנזו את הדברי תורה וכולי האי ואולי, והרבה יש לדבר מזה.
חלק טז סימן קכג
ג') בשאלה המציקה והמכאיבה בא"י (ובכל העולם שנמצאים מאחינו בנ"י שומרי דת וחרדים לדבר ה') שבכל שבוע עש"ק מדפיסים דפים וגליונות למאות בפרשת השבוע המופצים ומציפים את בתי הכנסת ובתי המדרש בהמוניהם. בדרך כלל מקובל שיש לגנזם וזו מלאכה שכמעט א"א לעמוד בה, ועלה בדעתו שאולי בשעת הדחק זו לחשוב להתיר באמצעות לביעור לאבדם במכשיר לגריסת ניירות המצוי בכל משרד ויניח קודם סתם ניירות של חול החייבים כליה ואח"כ על אלו הניירות הדפים והניירות מספרי קודש והמכונה תפעל בניירות מתחילה בהשמדת ניירות חול ואח"כ ממילא יבא לידי כליון גם הדפים ויהי' בגדר גרמא והו"ל כסוף חמה לבא או סוף גשמים לבא, ואפשר להסדיר בגרמא רחוקה יותר. ב) שהמדפיסים יחשבו בשעת ההדפסה ויכתבו על הגליונות מבורר באופן בולט שהגליונות לא נדפסו למעלת קדושה אלא ע"מ להימחק (בדרך גרמא) בתוך מספר ימים, ושמא זה ייחשב כעלי הגה"ה בדפוסים שיש שהתירו שלא לגנזם.

הנה כאן נגע בשאלה גדולה ומכאיבה כי באמת לא רק על הגליונות של ע"ש אנו מצטערים אלא גם על דפי גמר' ותוס' וכל הש"ס וגם המקרא וכל כ"ד ספרים שנעשה כהיתר "ומצוה" לצלם דפי גמרא ומקרא ופוסקים ללומדי דף היומי או בישיבות וחדרים. וגם בעתונים שאכשיר דרא והעתונים כותבים דברי תורה לכבוד שבת או בכלל לכל אירוע ומדפיסים עותקים לרבבות, והגם כי על כמה מהעתונים נדפס מלמעלה על הגליון הזהרו בכבוד הגליון שהם דברי תורה אבל המציאות שע"פ רוב לא שומעין להאזהרה והעתונים נזרקים לאשפה עם שאר פסולת ודברי תורה נזרקים ומתבזים ח"ו ואפי' אם מי שהוא הי' רוצה ליזהר בכל אלו ולגנוז כמעט הי' בלתי אפשר, וידוע ממרן הגה"ק מבעלזא זי"ע ועכ"י שאם ראה אפי' דבר חול נכתב באותיות לשון הי' מצוה לגנוז כי הא"ב הלשון קודש נמי יש בו קדושה, (וראי' לדבריו מדברי הרמ"א יו"ד סי' רפ"ג בהג"ה שם וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"כ).

והנה בנדון העתונים שמדפיסים ד"ת נשאלתי בזה לפני כ"ח שנה מהרב הגאון מהרמ"א זצ"ל וכבר נדפסו הדברים בספרי שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' קפ"ג ע"ש קצת באריכות, ומאז נשאלתי בענין הצילומים שעושים מגמ' או מתורה או משאר ספרי קודש ונזרקים אח"כ ח"ו באשפה גם כשמביאין אותן בבתי כנסיות מפזרין אותן על השלחנות כמין כתב פרסומת בלי דרך כבוד כלל, גם כבר מחלקין באוירנים דפי גמ' ואח"כ נזרקים בתוך שאר הנזרק ונכנס לאשפה ונתבזה שם. ומאז כבר נשאלתי גם על הטייפס שעושים עליהם ד"ת אם מותר לשמוע הטייפ בכל מקום וכן אם מותר לזרקן ולמחות אותם, וגם לשלוח במכתבים ברכות של מינין או ספירה וכיוצא בו והדברים נזרקין ולפני שנים בקרתי אצל כ"ק אדמו"ר מבלוזשעוו זצ"ל ומאד התרעם על זה.

ויש עוד בדבר לבד הבזיון להכתבי קודש הרי מביאין את זה לבתי כנסיות ובתי מדרשות לעיין בהם בשעת התפילה וכן ראיתי שבא בעה"ב חשוב לביהכ"נ ולוקח ג' או ד' דפים ומניחם בכיס ועולה לביהכ"נ ומעיין בהם עד שכבר הגיע הש"צ באמצע התפילה ושוב לוקח שכינו הקרוב אליו ומעיין בו וכן בחזרת הש"ץ ובקריאת התורה וכשרואה מה שהוא אצלו חדש מיד מראהו גם לחבירו ובמקום לשמוע ולכוין דעתו להתפילה ולש"ץ הרי הוא מעיין ומכוין מה שכתוב שם וח"ו מבטל כל התפילה בציבור, ואם יבא מי שהוא ויגיד לו שמתפללין מראה לו נא תורה ועוד יש לו פסוק מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה הרבה יש לדבר מזה, ואצלי אני בקשתי מהשמש שלא יקבל העלים הללו ואם ימצא יגנז ובכל זאת הם באים וד"ל.

עוד יש בזה שע"פ רוב קוראין העתון בבית הכסא שאז ליכא ביטול תורה ואדרבה אסור להרהר בדברי תורה וא"כ עתון שאין לו ד"ת קורא שם מהיכי תיתי אבל אם מכניס עתון שיש בו ד"ת הרי יש כאן, חדא בזיון ד"ת שמכניסו למקום אינו טהור והשנית שכיון שקורא העתון אתי כבר להרהר גם בד"ת בעיונו אל העתון ובגמ' (זבחים ק"ב ע"ב) פריך ארבי אלעזר בר' שמעון שדן הלכה בבית הכסא בא טבול יום ואמר תן לי מנחה וכו' ואמרה רבא בשמי' ופריך שם והאמר רבה בב"ח א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא, ומשני לאונסו שאני, אבל לכתחילה יש בזה משום בזיון ד"ת וגם איסור הרהור.

ומה שכתב לעשות ביעור בגרמא במכשיר לגריסת ניירות, לפענ"ד כי אין זה היתר כי גרמא חייב בידי שמים וכ"ש כגון זו שלכתחילה עושה כן, וגם מביא ומניח שם הניירות והרי הוא עושה מעשה בידים וגם מפעיל את המכשיר להשחית ולא מקרי דיעבד כה"ג, וכבר כתב הרשב"א ז"ל גדולה מזו דמי שסומך על דיעבד בכל שעה אז נעשה לו לכתחילה ואסור אפי' בדיעבד.

[מה שנכון נכון]

דעת החזו"א - יעויין קוב"א א,קפג.

[צונאמי]

נציג זאת בצורת שאלה כזאת:
הלכות תשעת הימים המופיעים בעיתון היומי,
ומשום כך אנשים רבים יקיימו את ההלכות כראוי,
ומאידך יש חשש שחלקים אלו יושלכו שלא בכבוד הראוי,
בצירוף הקולא הידועה בדברי דפוס, וכן שאין כאן כוונה לבזיון אלא להאדרת ידיעת התורה.
מאן מפיס?

[גם זו לטובה]

בעני המון העם כיום וכן כמד' דעת כמה רבנים, השיקול היחיד (או עכ"פ העיקרי) האם יהיה איזה חיזוק וכד' מקריאת ד"ת, אולם כפי מה שקבלנו מהגר"ה זקס, אין הדבר כן, ואם יש בכך זילות ובזיון לד"ת, (ולפעמים לבושתנו "המון העם" כבר לא מבין מה הביזיון ואכמ"ל) יש להימנע ובפרט שגם בחשבון של "נזק ותועלת" לפעמים יש נזק גדול ואכמ"ל

יש בנותן טעם להזכיר את מחאתו הגדולה של הגר"ה זקס בקופות הצדקה, אע"פ שהקופות פועלים גדולות ונצורות בכסף הנאסף על ידם. [ושמעתי שאף הגרד"ל אין דעתו נוחה מקופות הצדקה]

[זקן ששכח]

הנצי"ב והחזו"א היו רגילים לקרוא דברי תורה שנדפסו בעיתונים.

להגיד שהחזו"א היה רגיל לקרוא ד"ת שנדפסו בעיתונים, זו הגזמה פרועה הגם שבראון כבר כתב זאת, אא"כ יש לך הוכחה לדבריך.

הנצי"ב לא רק היה קורא, אלא כתב מאמרים רבים בעיתון [משכילי. אבל הוא נושא נפרד].

[אום אני חומה]

אם כי חוששני שהמושג "מוסף" לשבת בא מהעיתונים החילוניים...

צדקת. כדי שיהיה תחליף דומה לעיתונות החילונית.
ולכן בעיתונות הוותיקה (המודיע, והעתק-הדבק להמבשר) שלא התחשבה בשיקולים כגון אלו יש 'תוספת'...

[גם זו לטובה]

סיכום קצר
ביקורת על הדפסת ד"ת בעיתון
חזו"א [קוב"א א קפד –הערת המגיה-ביקורת על ספרי הלכה בעיתון]

"לא אמנע מלהעיר כי הערת ביקרת של הרב ...שיחי... מקומן הנכבד וכו' אבל אין מקומן יפה להן במקום שהוא נותנן והתורה בבחינת שבוי', מלבד שסופן ליעשות תכריך לחמאה"

[וע"ע מנח"י א יח מה שההביא מזקן אהרן ב,ע, ועיין "שדי חמד" עמ 359 מה שהביא מספר "הגיון הלב"]
בגנזי הקדש (עמ' שח) הביא מכתב פוסקי הדור (הגרשז"א הגרש"ו הגרנ"ק ועוד) בקריאה לעורכי העתונים ע"ד המכשלה בהדפסת פסקים וד"ת עיי"ש וכן הביא שם עוד מכתבים מגדו"י בעניין זה, ובעמ' רלה הביא תשובת הגריש"א "כבר צווחו קמאי על או שמדפיסים ד"ת בעתונים עיי"ש" –
ולצערינו לא זכינו והמכשלה הזאת קיימת, ואף בעיתונים המנוהלים ע"י גדול"י, וצ"ע.

קדושת ד"ת הנדפסים בעיתונים
פשטות ד"ת בעיתון דינם ככל ד"ת ובעי גניזה (וכ"כ בגנזי הקודש בשם הגרנ"ק)

תשובת הגריש"א (גנזי הקודש עמ' רלה) בעניין ד"ת בעיתונים האם מותר להשים בפח האשפה- וזהו תו"ד

"בעין יצחק כתב דמהני להתנות שלא יחול קדושה, ויש לדון ד"ת בעיתון הוי כאילו התנה עיי"ש אמנם הוי כתשמישי מצווה ועיין או"ח ס' כא שתי דעות בחוטי ציצית שנפסקו אם יכול לזרקן לאשפה, ומסיים הגריש"א ומ"מ אם יודע מקום הד"ת יש להחמיר"

לא כ"כ הבנתי מהי קולא זה שאינו יודע האם כוונתו דאינו חייב לטרוח, או שספק לקולא? ובגנזי הקודש עמ' קנד כתב בשם הגריש"א (ע"פ תשובה הנ"ל, והקריא לפני הגריש"א הנוסח דלהלן, והסכים ע"י)

"אם אינו מוחזק דרך קבע שיש ד"ת, יש מקום להקל ואין צורך לחפש", ושאלתיו הרי מציאות מוכיחה שמעט כל יום יש ד"ת בעיתון וענה לי בזה הלשון אתה יכול להישבע ע"ז?

והדברים צ"ת, דאם כשידוע שיש ד"ת מחמיר הגריש"א לגונזו, מהי קולא היא זו "שאינו יכול להישבע", אחר שסתמא דמילתא איכא כל יום ד"ת בעיתון.

הגרש"ו (גנזי הקודש עמ' רנג)

עיתון שנועד לדברי חול אלא שיש בו קצת ד"ת, אף שמבאים דברי דרש פלוני ה"ז כסיפור דברים, כי לא נועד ללמד ואין בהם קדושה, אך אסור לזורקו בבזיון , ולכן אפשר לעוטפו בשקית ולזרוק, אך אם יש פסקי הלכות או מדור קבוע טעון גניזה.

וסברתו צ"ת, ומ"מ אינו כולל כל ד"ת בעיתון, וכמד' דמאמרי מערכת וכד' מודה הגרש"ו דאינו "סיפור דברים"

גנזי הקודש עמ' קנד הביא דהגר"ש קמינצקי אמר בשם אביו

שאפשר להניח בצד האשפה, והעובד הגוי יזרקם לאשפה

– לענ"ד תמוה הרי כמד' אסר גרום לד"ת להיות במקום מבוזה ויש לעיין בזה.

ספר שלא למדו בו
בגנזי הקודש עמ' קד הביא מהאחרונים שאם לא למדו יש לזה רק דין תמישי קדושה, כעת מעיון מקופיא לא מצאתי ד"ז באחרונים, –ואכן בגנזי הקודש עמ' רעג הביא דברי ר' סנדר פררייזלר

דעת מהגריש"א והגרנ"ק "שספר שלא למדו בו הוא קדוש", והגרנ"ק אמר שילך לאותו רב שהקל בזה עם ספר משאת בנימין ותשאל אוותו היכן מצא מקור להקל בזה אדרבה שם כתוב להיפך ע"כ

.

האם ראוי לגנוז את כל העיתון.
מטו משמיה דהגריש"א (גנזי הקודש עמ' קנד) שמותר למיעבד הכי, אולם משמיה דהגרנ"ק (שם) כתבו שיש לגזור הד"ת [יש להעיר שאינו מהראוי להטריח על בעלי הגניזה] (ארחות רבנו א, רא כתב שהסטייפלר גנז את כל העיתון ברם בהמשך מבואר שם שגנז כל כתב אשורית אף דברי חולין)

[מה שנכון נכון]

כמדומני שהסברא להקל בספר שלא למדו בו מועילה רק לגבי גליונות הספר שבצד והכריכה,שהם רק תשמישי קדושה, ולא לגבי מקום התיבות.

[גם זו לטובה]

כמדומני שהסברא להקל בספר שלא למדו בו מועילה רק לגבי גליונות הספר שבצד והכריכה,שהם רק תשמישי קדושה, ולא לגבי מקום התיבות.

כלומר אתה מסכים עם טענתי, ושלא כדברי "גנזי הקודש".

[אריך]

אם כי חוששני שהמושג "מוסף" לשבת בא מהעיתונים החילוניים...

צדקת. כדי שיהיה תחליף דומה לעיתונות החילונית.
ולכן בעיתונות הוותיקה (המודיע, והעתק-הדבק להמבשר) שלא התחשבה בשיקולים כגון אלו יש 'תוספת'...

אגב. אצל ר' שמשון פינקוס זצ"ל אחד הנושאים שדרש רבות עליהם הוא להמנע מקריאת עיתונים, ושאלו אותו פעם אחרי הועד מה עם המוסף שבת. והשיב: "אין לי בעיה עם המוסף, יש לי בעיה עם השחרית ועם המנחה..."

[לא ידען]

כותב המכתב הרה"ג רבי בנימין זאב יעקובזון זצ"ל, תלמיד חכם חשוב מאוד, איש הגות וספר, מייסד בית הספר והמוסד המפורסם לבנות פליטות בלידנגה שבשוודיה . אבי משפחת יעקובזון המעטירה והמוכרת.
הוא כתב מאמרים תורניים והשקפה בהמודיע שעשה אז את ראשית צעדיו.

'מעוררים' למיניהם ניסו לדרוש או לבקש מהמערכת לבל יכתבו דברי תורה בעיתון . כמה שנים התנהלה תכתובת בינו ובין רבי יצחק מאיר לוין זצ"ל נשיא אגודת ישראל ומייסד העיתון אשר בקשו להמשיך בכתיבת מאמריו המרוממים וקיים גם שיחות בהיבט ההלכתי בזה עם גדולי התורה המובהקים. הגאונים מטשעבין, הגר"ע סופר מפרשבורג, הגר"ד שפרבר מבראשוב והגרא"י קליין מנירנברג-חיפה.
רוב התשובות כנראה התקבלו בע"פ וע"כ אין לנו מידע אודותם.

לפנינו מכתבו המיוחד של הגאון מטשעבין זי"ע, המסכם שיטתו ומציע כי יש להנהיג מעין מה שקיים היום בכל העיתונים, 'תוספת' תורנית נפרדת. המכתב נכתב לבקשת מזכיר הוועד הפועל העולמי ומזכיר מועצת גדולי התורה רבי שלמה זלמן מוזס ז"ל שביקש תשובה בכתב. פורסם בבמות שונות.

כך אכן הכריע הרי"מ לוין כהצעת הגאון מטשעבין ודברי התורה נדפסו ברוב המקרים בעמוד נפרד ללא המשכים המקובלים בעיתונים. (לא בדקתי נראה לי שפעמים היו חריגות בזה)

לצערי, תשובתו של הגאון רבי שמואל ואזנר זצ"ל לא ידועה וכן במכון 'מעיינות הלוי' ואין לי פרטים על הנכתב בה. יישר כוח למי שיידע להביא פרטים בדעתו הגדולה. (וראוי לתשו"ל שכבר אז פנו אליו כאחד הגדולים, והרב"ז יעקובזון לא היה מחוגיו ממש)

[5678]

[quote="ש. ספראי"]אני כותב בקביעות דברי תורה בעיתון, והמערכת התייעצה עם ר' יצחק זילברשטין, ושלח אלי פקס שהדבר טוב וחשוב, כדי לרומם את קרן התורה וההלכה, ושבזמנניו יש בזה הצלה גדולה שאנשים יקראו דברי תורה והלכה וכו'.
הפקס נמצא אצלי באחד הגנזכים ובהזדמנות אולי אסרוק ואעלה כאן.[/

או לנו מיום הדין, וי לנו מיום התוכחה, מה שנקרא כהיום ''לרומם קרן התורה'' כאילו אין כבר צורך בסה''ק,הלא כבר יש לנו ''עתונים'' בעוה''ר

[גם זו לטובה]

לפנינו מכתבו המיוחד של הגאון מטשעבין זי"ע, המסכם שיטתו ומציע כי יש להנהיג מעין מה שקיים היום בכל העיתונים, 'תוספת' תורנית נפרדת.

יש"כ על ה"מציאה"
ולגופן של דברים: הגאון מטשעבין סבר שיש להדפיס רק במדור בפ"ע וכו', ולא כמו שקיים כיום בכל העיתונים, שמלבד ד"ת הפזורים לאורך כך העיתון, הוסיפו גם מוסף בפ"ע.

[צונאמי]

יש בנותן טעם להזכיר את מחאתו הגדולה של הגר"ה זקס בקופות הצדקה, אע"פ שהקופות פועלים גדולות ונצורות בכסף הנאסף על ידם. [ושמעתי שאף הגרד"ל אין דעתו נוחה מקופות הצדקה]

פעם טענתי כך לת"ח אחד, והוא אמר לי,
אדרבה, תמצא דרך אחרת לפרנס את המוני העניים...

[גם זו לטובה]

יש בנותן טעם להזכיר את מחאתו הגדולה של הגר"ה זקס בקופות הצדקה, אע"פ שהקופות פועלים גדולות ונצורות בכסף הנאסף על ידם. [ושמעתי שאף הגרד"ל אין דעתו נוחה מקופות הצדקה]

פעם טענתי כך לת"ח אחד, והוא אמר לי,
אדרבה, תמצא דרך אחרת לפרנס את המוני העניים...

זה בדיוק הטענה, לדידיה הוי כמו "המחלל שבת| כדי לפרנס את העניים.

[גם זו לטובה]

סיכום קצר
ביקורת על הדפסת ד"ת בעיתון
חזו"א [קוב"א א קפד –הערת המגיה-ביקורת על ספרי הלכה בעיתון]

"לא אמנע מלהעיר כי הערת ביקרת של הרב ...שיחי... מקומן הנכבד וכו' אבל אין מקומן יפה להן במקום שהוא נותנן והתורה בבחינת שבוי', מלבד שסופן ליעשות תכריך לחמאה"

שמעתי, שמכתב מרן בעניין ד"ת הנדפס בעיתונים, נשלח לרב זויין שהיה כותב באופן קבוע ד"ת בעיתון "הצופה"
עוד שמעתי שבערב יו"כ ביקש הגרי"ז מהרב זוין לכתוב בעיתון את דעת אביו הגר"ח, שחולה ביו"כ אוכל כדרכו.

[עובדיה חן]

כהיום שיש מוספים שמוקדשים לד"ת בנפרד כל הדיון לא רלוונטי.

[אש משמים]

הכל רלוונטי משום שכל דבר קודש שנדפס בנפרד ולא כספר הרי סופו ברור לכל ויש לדונו ע"ש סופו ולא להדפיסו בשום פנים ואופן!!!

לצערי אני נתקל הרבה בבזיון הקודש בראותי דפי קודש נשפכים בבזיון שאין כדוגמתו וכתובים בהם שמות הקדושים שאינם נמחקים וא"א לעצור את הבזיון הנורא ולאסוף כל היום בחוצות דפים אלו.
אשרי המוחים ואולי יחוסו הכותבים על אלו האוספים ומקבצים שמות קדושים אלו ולא יכתבו ד"ת בעלון עיתון ברכון תפילון וכו'.

כבר מחה ע"ז הח"ח במשנ"ב מחאה נמרצת !!