מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

השוואות...

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 17, 2016 8:33 pm

עושה חדשות כתב:דין 'שלם' לענין פת של עירוב, ולענין ברכת המוציא ולחם משנה -
עירובין פא. אמר רב חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה.
ובשו"ע או"ח סי' קסח "אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם; ואפילו בשבת יכול לחברם".
והמקור לדימוי הוא ברוקח סי' שכט, ז"ל "ואם יש לאדם שני חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כמו שלם אפי' בשבת כדמשמע בעירובין בפ' חלון תופרה בקיסם ולא ידיע תיפרה דינו כשלם".
ובשו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן מו האריך להק' על הדימוי, עי"ש.
ובפוס' מבו' לדון מזה עוד על אתרוג שחיבר עוקצו שניטל ממנו ע"י מחט אי הוי לקיחה תמה, עי' בית יעקב סי' קמב, ושבו"י ח"א סי' לה, וביד המלך הל' לולב פ"ח ה"ז, ובהג' מהרצ"ח ויעב"ץ בעירובין שם.
(ומצינו השוואה לכיוון השני לענין אתרוג שנחלק וחיברוהו בקיסם, ז"ל התוספתא באהלות פ"ד: "חלב המת שהיה שלם וחיתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חיבורי אדם חיבור". ופי' הר"ש שם פ"ג דהנידון על חיברי אדם לענין אתרוג הוא לגבי מצוות לקיחת ד' מינים ולא לגבי טומאת אוכלין).
ועוד דוג' של השוואה, מחיבור של טומאה לחיבור של ברכת המוציא, בחידושי הר"ן חולין קיח:
ז"ל "ובתוספות פירשו שפחות מכזית זה מחובר עם כביצה אוכלין אבל אינו מחובר בו כל כך שאם היה מגביהו היה ניתק שאר האוכל מאותו פחות מכזית לפיכך לא חשיב יד לכביצה אלא לאותו פחות מכזית דכיון דאינו מטלטל על יד זה היד לא חשיב יד והוה כאלו אינו מחובר לענין שזה אינו נקרא יד אלא לבשר המחובר בו ומיטלטל עמו. ומכאן משמע שאלו שחותכין בסכין הלחם קודם שיעשה המוציא צריך שלא יהיה החתך כל כך גדול כדי שיהא כל הככר מיטלטל על יד החתיכה ההיא ואי לא הויא ליה כאלו הכל חתוך ופרוס ואנן שלימה בעינן ואף על גב דכשמגביה כל החתיכות ביחד מטלטל הככר כולו כיון דאיכא חתך אחד דלא יכיל לטלטולי ביה מיד הוי ליה פרוס וצריך למבצעי מככרא שלימתא. כך נראה".
והרי זה דומה להשוואה הידועה של הרא"ש בברכות פ"ו, ז"ל -
אלא חותך ואין מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה ויראה לי שצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאם לא כן חשיב כפרוסה. וכן שנינו בפרק ג' (מ"א) דטבול יום ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כרבי יהודה.
(והר"ן מחודש טפי, דהרי כאן הוי לפי דבריו סברא מסויימת בדין ידות הטומאה, ודו"ק).


מה דעתכם לגבי הלכות "ברייה", ללקות על פחות מכזית, ולחייב ברכה אחרונה, ושאינה מתבטלת ברוב, האם מהני "תפרה בקיסם"?

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 17, 2016 9:30 pm

ראיתי במטה יהונתן יו"ד סי' ק שדן האם "פרעוש" נקרא "בריית נשמה", ותלי לה בנידון הפוס' על הריגתו בשבת.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 17, 2016 9:41 pm

כ' הריטב"א בחולין ק. "ורבינו הלוי ז"ל תירץ דלעולם שכיוצא בה מתכבד לפני אורחים, וההיא דיבמות שאני היא שלא אמרו חתיכה הראוי להתכבד בה שלא יהיה לה ביטול אלא כשאיסורה מעצמה כגון חתיכת נבלה או דג טמא או בשר בחלב שתערובתן עושה אותן חתיכות דאיסורא, משא"כ בחתיכה של היתר שבלעה שמנונית של איסור היא בטלה בששים לרבנן כדאיתא לקמן בהא דרב גבי דנתן טעם בחתיכה, וכן פירש לנו המאור הגדול ר"י הזקן ז"ל בעל התוס', וההיא דחתיכת חטאת טמאה שנתערבה שאיסורו מחמת טומאה לא עדיפא מחתיכה שנאסרה מחמת טעם האיסור", וכן נמצא להרא"ה בבדק הבית.

הראבי"ה בסי' תתקה האריך בדין חתיכה הראויה להתכבד וכן בדין דבר שבמנין, דלא בטלי ברוב, דזהו דוקא באסורים מתחילת ברייתם, אבל מקור לזה הוא שואב מהא דדין "ברייה" תליא בהא דאסור מתחילת ברייתו. ואמנם בגמ' שם כבר מצינו צריכותא בין בריה לחהר"ל, אבל לכאו' הדין של איסור מתחילת ברייתו זה סברא מקומית בדין ברייה. אבל רוח אחרת היתה עם הראבי"ה, ז"ל בקיצור -
וריש לקיש אמר בכל דברים מקדשין, פי' דברי' הדומין להם דברים דמתני' דווק' מקדשין את שדרכו לימנות מעת שבא לעולם לצד אחד לחברו ולהפרידו משאר דברים מפני איסורי' שלא יתערב בה, כמו נימנים דפסח וכמו נימנו חביריו לדבר מצוה ולדבר מקרא לא יוכל למנות ולא נמנה ונתחבר עמהם. ואף על גב דבפ' הערל קאמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן, ה"פ כל הדומ' לא הוי בכל, דתנן תנן וכל דברים דמתני' משבאו לעולם אסורין וכו' ועוד י"ל, דלכ"ע פריך דהביצה לא חמירה מאמה שהיא נאסרת והאם היה לה שעת הכושר עד שלא נטרפה, כדאמרי' בתמורה, אבל ביצה דמגופה דתרנגולת קא רבי', אפי' רבנן מודו, דתנן ושוין וכו', אלמא שאיסורה משום אמה, הילכ' לא הוי את שדרכו וכו' וראייה לדבר גיד הנשה חשוב בריא ולא בטל, כדאמרי' בפ' גיד הנשה. והכא בזבחים דווק' אמרי' משום דבעלי חיים נינהו אלא לאו משום דגיד הנשה מתולדה איסורו וחשוב. תדע דתנן גיד הנשה שנתערב וכו', עד כולן אסורות, ואחתיכה פריך התם למ"ד כל שדרכו וכו' עד ואגיד לא פריך להכי שני ליה שאני גיד דבריא הוא, אלא ש"מ דאפי' לר' יוחנן הוי את שדרכו, אבל שור הנסקל לא הוי את שדרכו מטעם בריא כדפרישי'. ותו ראייה, דגרסי' בפ' גיד הנשה אמר רב כל ציפור טהורה כחייה במשהו, פ' דאבר מן החי הוי משעת יצירתו וחשוב במיתתו בכזית משום נבילה, וזה האיסור לא נולד עמו ואינו חשוב ואינו ראוי נמי כזית להעבד בפני האורחים, טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו, זה האיסור מתולדתו וחשוב, וכן פי' רש"י וכיכרות של בעל הבית מתכבד בהן וחשיבותו גדול אף על גב שאינו בריא. ומיהו בכולן בעינן שיהו אסורין מיצירתו אפי' כחשוב גדול, וחביות סתומות מיירי ביין ערלה

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' פברואר 18, 2016 11:25 pm

חתם סופר נידה סט:
תו קשיא לו טובא מנ"ל הא דכשמת פקע ליה טומאת זיבו וצרעתו וטומאה שבהם להיכן אזל. ומסברא היה נראה שטומאתו עליו עד שנרקב ונעשה עפר. וי"ל דכללא הוא בכל הטומאות נשברו טהרו וה"ה אדם דנטהר בשבירתו וס"ל לר' יהושע דמיתתו היינו שבירתו. אלא משום גזירת עילוף טימאוהו עד שיתחיל להמק. ור"א לא מחשב שבירה עד שנבקע הכרס ולדידיה מן התורה טומאתו עליו עד שיבקע ולת"ק דתוספתא לא מחשב שבור עד שנימוק רובו ועד אז מטמא מן התורה אמנם ר"ש פליג התם וס"ל שהוא מד"ס ע"ש וס"ל כר' יהושע דשמעתין. ואין להקשות מנ"ל לרב דטומאתן מדרבנן דילמא מן התורה ולא מחשב שבירתו עד שימוק הבשר י"ל דתחלת התמקמותו אין שום טעם לחשבו שבור יותר מקודם לזה אע"כ ס"ל מיתתו זו היא שבירתו ומשום גזירת עילוף גזרו עד שימוק כנ"ל בעניותו כי לא מצאתי מי שמסתפק בכל זה

סעדיה
הודעות: 1605
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי סעדיה » ו' פברואר 19, 2016 8:00 am

עושה חדשות כתב:חתם סופר נידה סט:
תו קשיא לו טובא מנ"ל הא דכשמת פקע ליה טומאת זיבו וצרעתו וטומאה שבהם להיכן אזל. ומסברא היה נראה שטומאתו עליו עד שנרקב ונעשה עפר. וי"ל דכללא הוא בכל הטומאות נשברו טהרו וה"ה אדם דנטהר בשבירתו וס"ל לר' יהושע דמיתתו היינו שבירתו. אלא משום גזירת עילוף טימאוהו עד שיתחיל להמק. ור"א לא מחשב שבירה עד שנבקע הכרס ולדידיה מן התורה טומאתו עליו עד שיבקע ולת"ק דתוספתא לא מחשב שבור עד שנימוק רובו ועד אז מטמא מן התורה אמנם ר"ש פליג התם וס"ל שהוא מד"ס ע"ש וס"ל כר' יהושע דשמעתין. ואין להקשות מנ"ל לרב דטומאתן מדרבנן דילמא מן התורה ולא מחשב שבירתו עד שימוק הבשר י"ל דתחלת התמקמותו אין שום טעם לחשבו שבור יותר מקודם לזה אע"כ ס"ל מיתתו זו היא שבירתו ומשום גזירת עילוף גזרו עד שימוק כנ"ל בעניותו כי לא מצאתי מי שמסתפק בכל זה

י"ל דעיקר המטהר הוא 'מיתה' אלא דבכלים 'שבירתן זו היא מיתתן' (ב"ק נ"ד.), אלא דמלשון החת"ס משמע איפכא דעיקר הדין הוא 'שבירה' אלא דמיתה חשיבא שבירה.
ומכאן מקור נפתח למה שפלפלו באשכול אחר דלהחיות מת בשבת חשיבא 'בונה' (עפי"ד החזו"א לענין חשמל).

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' פברואר 20, 2016 7:57 pm

שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' נד -
שאלה: השומע מקרא מגילה בבית הכנסת מפי שליח צבור הקורא את המגילה ברם - קול, האם יוצא ידי חובת מקרא מגילה?
תשובה: נראה שאלה היושבים סמוך לשליח צבור, והיו יכולים לשמוע היטב את קריאת המגילה מפיו, גם בלעדי הרם - קול, מסתברא ודאי שיוצאים ידי חובה, [וכעין מה שאמרו בגמרא (סוכה ב' ע"א), דל עשתרות קרנים איכא צל סוכה] וכו'

ועי' במסמך המצורף דעת ראשי הישיבות בזה וכו'. ובחיפוש באוצר (רמקול / עשתרות) ראיתי שהשוואת הגרע"י מהווה נושא פופולרי לדיון...


שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' נ - שאלה סוכה שדפנותיה עשויות מסדינין דקין שהיתה הרוח מזיזה אותם אלא שהוא נתונה בחצר מוקף מחיצות גבוהות מהו: תשובה מההיא דסוכה העשויה במבוי דבעינן פס ארבעה (סוכה ז') ואם נתונה בחצר אין צריך הוה משמע דכשרה וצ"ע עם ההיא דעשויה בעשתרות קרנים דל עשתרות קרנים וכו'.
קבצים מצורפים
רמקול - עשתרות.PDF
(223.43 KiB) הורד 375 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' פברואר 20, 2016 8:49 pm

מבני עליה כתב:ועדיין שייר בתלמוד גופיה האי סוגיא

קידושין סו:
אמר ר' שמעון מעשה במגורה של דסקים ביבנה שהיתה עומדת בחזקת שלימה ומדדו ונמצאת חסירה כל טהרות שנעשו על גבה היה ר' טרפון מטהר ור' עקיבא מטמא אמר רבי טרפון מקוה זה בחזקת שלם הוא עומד מספק אתה בא לחסרו אל תחסרנו מספק אמר רבי עקיבא אדם זה בחזקת טמא הוא עומד מספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק אמר רבי טרפון משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה אמר רבי עקיבא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר רבי טרפון אתה דימיתו לבעל מום ואני דמיתיו לבן גרושה או לבן חלוצה נראה למי דומה אי דומה לבן גרושה ולבן חלוצה נדוננו כבן גרושה או כבן חלוצה אם דומה לבעל מום נדוננו כבעל מום התחיל רבי עקיבא לדון מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים דבר אחר מקוה פסולו בגופו בעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים אמר ליה ר' טרפון עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים.

סעדיה
הודעות: 1605
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי סעדיה » ש' פברואר 20, 2016 9:08 pm

עושה חדשות כתב:
מבני עליה כתב:ועדיין שייר בתלמוד גופיה האי סוגיא

קידושין סו:
אמר ר' שמעון מעשה במגורה של דסקים ביבנה שהיתה עומדת בחזקת שלימה ומדדו ונמצאת חסירה כל טהרות שנעשו על גבה היה ר' טרפון מטהר ור' עקיבא מטמא אמר רבי טרפון מקוה זה בחזקת שלם הוא עומד מספק אתה בא לחסרו אל תחסרנו מספק אמר רבי עקיבא אדם זה בחזקת טמא הוא עומד מספק אתה בא לטהרו אל תטהרנו מספק אמר רבי טרפון משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה אמר רבי עקיבא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר רבי טרפון אתה דימיתו לבעל מום ואני דמיתיו לבן גרושה או לבן חלוצה נראה למי דומה אי דומה לבן גרושה ולבן חלוצה נדוננו כבן גרושה או כבן חלוצה אם דומה לבעל מום נדוננו כבעל מום התחיל רבי עקיבא לדון מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים דבר אחר מקוה פסולו בגופו בעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים אמר ליה ר' טרפון עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים.

ויעויין בלבוש מרדכי ב"ק סי' ל' ביאור ההשואה

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' פברואר 21, 2016 8:56 pm

חת"ס יו"ד ח"ב סי' רעז -
הנה בתשו' יד אלי' סי' פ"ח נשאלה דספר תורה שיש בו טעו' שנתערב אם מותר לקרות בא' מהם וכ' דחד בתרי בטל דהטעו' לא הוה דבר חשוב והספר תורה עצמו לא נפסל רק מכח הטעות שבו וה"ל כחתיכה הראויה להתכבד שנאסר מבליעת איסור דבטל דהבלוע אינו חשוב ... ובלאו הכי דברי יד אלי' תמוהים ואינם לפי כבודו דלפי שהחליט ספר תורה הוא דבר חשוב ולא בטל אלא דהכא בטל כיון שאין פסולו אלא מחמת הטעות והוא אינו חשוב ומדמי ליה לדבר הנאסר מחמת הבלוע ודבריו תמוהים למה זה דומה לחהר"ל שבלע טפת חלב דלא בטל אף על גב דאיסורא ע"י החלב מ"מ כיון שחתיכה עצמה נאסרה ונעשה נבלה הוה ליה חהר"ל והכא ע"י הטעות נפסל הספר או לכל הפחות החומש כולו מלקרות בו בצבור והוי דבר חשוב דלא בטיל והוא דבר פשוט לכל מבין על כן אין לסמוך על דברי תשו' יד אלי' הנ"ל.

(ויל"ע ביד אליהו סי' פח, כי גם הוא לא השווה הדברים לגמרי, עי"ש).

---

ומצינו עוד להחת"ס (או"ח סי' קעח) שדן על ביטול ברוב לאות הפסולה בס"ת. (ויש בדבריו הרבה חיד', עי"ש). וצ"ע דלכאו' זה דומה לטומאת משא שאין בה ביטול ברוב כי הכל נישא יחד וכו'. ואטו אתרוג שנמצא בו חסר, ונשכח מקום החיסרון, נימא בו כעת ביטול ברוב, והלא כל האתרוג חסר הוא, וה"ה באות פסולה בס"ת. עוד התעוררתי להסתפק במונח לפנינו לולב אתרוג תפילין ציצית וכו' וידוע לנו שאחד מהם פסול למצוותו, האם שייך ביטול ברוב לומר שכל אחד כשר למצוותו, (אם כהסוברים שביטול ברוב גם 'נותן' דינים, ואכמ"ל).
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ב' מרץ 07, 2016 8:44 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' פברואר 21, 2016 9:04 pm

פסקי תשובה ח"ג סי' שמז בשם האמרי אמת -
ע"ד שאילתו ששנים שומעים ק"ש [קודם שיעלה ע"ה א' רוצה לצאת ידי ק"ש של יום וא' של לילה] יש לפשוט מעין מ"ש בירושלמי הובא בשו"ע א"ח (תקפ"ח ה"ד) היה זה צריך פשוטה ראשונה [וזה צריך פשוטה אחרונה תקיעה אחת מוציאה את שניהם] הגם שבאחד כ' תוס' ר"ה [ל"ג ב'] ושמא כיון שעושה התקיעה לשם פשוטה וכו' מ"מ בשנים מהני. נאום ידידו דו"ש כוח"ט אברהם מרדכי אלטר.

הובא בקונטרס המצורף כאן viewtopic.php?f=17&t=25810#p261260 בעמוד כג.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 22, 2016 12:15 am

עושה חדשות כתב:ראיתי במטה יהונתן יו"ד סי' ק שדן האם "פרעוש" נקרא "בריית נשמה", ותלי לה בנידון הפוס' על הריגתו בשבת.

אבל בפמ"ג שם כתב: ומעתה מה שכתב החות יאיר סימן ק"ה דפרעוש הוה בריה, פשוט הוא ולא ניתן להאמר, ומה שכתב הפנים מאירות חלק ב' סימן ס"ז מסימן ק"ג דפגומין בעצמן לא הוה בריה, והחות יאיר הודה קצת לדבריו, תמהני שזה מיירי בנסרחו וכדכתיבנא ובסימן ק"ג [מש"ז סק"ב] אבאר. ואף כינה מזיעת אדם הוי בריה דמאשפתות ועיפושי הארץ נמי לוקה ופשוט.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 22, 2016 8:47 pm

דין חענ"ן בחצי חתיכה / דין חתיכה הראויה להתכבד באופן שרק חצי מהחתיכה אסור.
ש"ך יו"ד סי' קא סק"ו -
ומכל מקום מה שהוציא כן הרב מתוס' לא מצאתיו רק שבתוס' פרק גיד הנשה ריש דף צ"ז כתבו בשם הרא"מ דבקליפה וכהאי גוונא לא אמרינן חנ"נ ואין ראיה מזה דלא הוי חה"ל והא ראיה דהא מדברי ראבי"ה שהביא המרדכי פרק גיד הנשה סימן אלף צ"ד והכל בו ס"ס ק"ד גבי מליח חלב ובשר מבואר דאפילו בקליפה אמרינן דחה"ל לא בטיל אף על גב דסבירא ליה בהדיא דלא אמרינן חנ"נ בחצי חתיכה וכמו שהביא המרדכי על שמו

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 24, 2016 12:14 am

האם יש שייכות בין דינא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, להא דבריה אינה בטילה ברוב וכן חתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין וכו'.
(או שהכוונה היא אחרת, שיש להק' למה בכל הנך דאינם בטילים לא נימא עכ"פ זיל בתר רובא אף שאין כאן ביטול ברוב, ולזה התי' דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ויל"ד בלשונות המובאים להלן).
סמ"ג ל"ת קמא -
תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור (חולין צה, א) שכל איסור הקבוע בין היתר נדון כמחצה על מחצה. ושני ענייני קבוע הן הקבוע הזה שהאיסור מבורר מקומו מן התורה, ויש עוד קבוע מדברי סופרים, איסור והיתר המעורבים יחד כגון שור הנסקל שנתערב מחיים עם שאר שוורים וחטאת המתה שנתערב[ה] עם שאר חטאות שמן התורה בטלה ברוב ואמרינן בזבחים בפרק התערובת (עג, א) שבעלי חיים חשובין ואינן בטילים וקורהו לשם קבוע (ע"ש תד"ה ספקו, ופסחים ט, ב תד"ה היינו), וכן כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולד[ה] ביום טוב שיש לה היתר אחר יום טוב שאומרים חכמים (ביצה ג, ב) שאפילו באלף כמותה אינה בטילה וכן תניא בפרק הנודר מן הירק (נדרים נח, א) כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו בו חכמים שיעור וגרסינן בירושלמי דנדרים (פ"ו ה"ד) בד"א במינו אבל שלא במינו בנותן טעם, ובסוף ביצה (לט, א) שאומר לעניין תחומים שמים ומלח אינן בטלין בעיסה מפני שיש להם מתירין לשם המים והמלח שהעיסה נעשית מהן נחשבין מן העיסה (תד"ה משום), וכן יין נסך (ע"ז עד, א) וחתיכה הראויה להתכבד (חולין ק, א) ובריה שלימה (שם) ודבר שבמניין בעודו שלם (ערלה פ"ג מ"ז, ח) כל אלה אינן בטלין וחשובין קבוע מדרבנן.

איסור והיתר הארוך כלל כה -
וכל הני צדדים המפורשים לעיל רוצה לומר או זה או זה פירוש אם יש בו אחת מכל הצדדים האלה אין מתבטל אפי' באלף כגון אם הוא בריה שלימה אף על פי שאין ראוי להתכבד או ראוי להתכבד אפי' אינה שלם כדאיתא לעיל גבי נמלה שנחתכה רגליה וכן שאר צדדי החשיבות. וכתב בסמ"ג והטעם דכולהו. דמתוך חשיבותה חשובי קבועין וכל קבוע וכו' עכ"ל. והיינו שאר הד' צדדים אבל מה שהוא מצד שיש לו מתירים אינם מצד חשיבות אלא משום שלא נתנו בו חכמים שיעור כדאיתא לקמן ואף על גב דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאורייתא כדיליף בכתובות מוארב לו וכו' הני מילי כשהאיסור וההיתר כל אחד מבורר וניכר במקומו כי התם אבל באיסור המעורב ואין ניכר בהיתר הוי הקביעות רק מדרבנן אפילו בבעלי חיים אף על פי שאין נבלע בהיתר.

עוד שם אות יב -
ומאחר שהיכא שנולד הספק במקום הקביעו' הוי הקביעות דאורייתא אם החתיכה ראויה להתכבד (הג"ה) ונתערב אפי' באלף הוי בודאי איסור דאורי' שנתערב וכולן אסורות כל זמן שהן שלמים מק"ו מביצת ספק טרפה שנתערבה דלקמן אבל אם אין ראוי לא גרע משאר איסורין דאורייתא שמתבטלין

תורת הבית ב"ד ש"א -
ואי קשיא לך כיון דאיסור המעורב בהיתר אמרינן ביה קבוע היכי משכחת ליה איסור בטל ברוב או בששים ואפילו באלף דהא איסור קבוע הוא וכמחצה על מחצה דמי דע שלא אמרו כן אלא באיסור חשוב שאינו בטל כגון בעלי חיים וכן ברייה וכן חתיכה הראוי להתכבד בה בפני האורחים וכן כל אותן שהן מאת שדרכו לימנות ואי נמי באיסור שנודע וניכר מקומו כגון תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אבל בכל שאר האיסורין שבטלין ואין מקומן נודע וניכר לא אמרו כן ... ומן הדברים שאוסרין בספיקן בכל מה שהוא ההיתר - איסור קבוע שנודע וניכר מקומו. ואעפ"י שהאיסור מן הדברים שאינן אוסרין תערובתן בכל מה שהן. דתנן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ואינו יודע מאי זה מהן לקח אסור. ובנמצא - הלך אחר הרוב. לפי שכיון שמקומו ניכר אמרינן ביה כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל אם לא היה מקומו ניכר ונודע אין אומרין בכי הא קבוע דהיינו כל ביטולי האיסורין אלא אם כן האיסור שנתערב דבר שבמנין או בריה או חתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין אי נמי בע"ח וכמו שכתבנו למעלה אינן בטלין וכיון שאינן בטלין הוו להו בתוך תערובתן קבועין וכמחצה על מחצה דמי.

ושם ש"ב -
וטעמא דהא מילתא משום דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכיון שיש שם אחת ידועה וניכרת מוכרת בשר נבלה הרי הנבלה אינה בטלה ברוב ואעפ"י שאין שם חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים משום דכל איסור שנודע מקומו וניכר אינו בטל והרי הוא קבוע בתוך ההיתר ואינו בטל וכמו שנתבאר כבר למעלה בשער שלפני זה בדברים שאינן בטלים ברוב. וכן איסור חשוב כחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין וכן בעלי חיים אינן בטלין והרי הן בתערובתן כאיסור קבוע וכמו שנתבאר שם וכיון שכן כל שלוקח ממקום שיש שם איסור קבוע כאחד מכל אלו הרי הן כמחצה על מחצה.

המאורות חולין דצ"ח: -
ודוקא בדבר שאינו חשוב אבל בדבר חשוב כגון בריה וכיוצא בה אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואפילו באלף לא בטיל ואע"פ שאינו מכירו ודוקא בבעלי חיים מדאורייתא דמדרבנן בכל דבר חשוב כגון חתיכה הראויה להתכבד בה לפני האורחים כגון אגוזי פרך וכיוצא בהן.

ובמאורות הנ"ל מבו' ג"כ דס"ל דבריה ובע"ח אינם בטילים ברוב מדאו', וכמובא כאן - viewtopic.php?f=7&t=24208&start=160#p262940 מהמהרי"ל וראבי"ה ואו"ז.

ועכ"פ שורש הענין נעוץ בסוג' בזבחים דע"ג, ובד' התוס' בחולין דצ"ה ועוד מקומות, בביאור הענין של ביטול ברוב והלך אחר הרוב והיכא איתאמרא האי דינא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואכמ"ל. וע"ע עין יצחק או"ח סי' כ.
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ג' מרץ 01, 2016 8:53 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' פברואר 24, 2016 9:50 pm

פליתי סי' קי סקכ"ב -
אבל הרמב"ם מפרש המתבטל אם הוא עולים מחמת חשיבות לא בטיל, דכבר כתבו התוספות (זבחים ע"ב ע"א ד"ה אלא, חולין ק' ע"א ד"ה שאני) שחתיכה הראויה להתכבד אף דהיא עכשיו איסורי הנאה, מ"מ אם יתבטל יהיה חתיכה ראויה להתכבד, אף עכשיו לא בטיל. וכן הדבר בעולין, אם יתבטל יהיה הכל בחזקת תמימים וירצו למזבח, אף עכשיו קודם שנתבטל הם נדונים על שם סופו וקרוי עולין ולא בטילי כמו חתיכה ראויה להתכבד.

והיינו דהנה דין הוא דעולין למזבח אינם בטלים ברוב, ויל"ח מה הדין בחולין מועטים שנתערבו בעולין מרובין, מי נימא דכיון דאחרי הביטול ייעשו החולין עולין כבר אינם בטילים, ולזה הביא הפליתי מהא דחהר"ל נידון כפי מה שיהיה אחרי הביטול.
ועי' מקור מים חיים פתי' לסי' קי אות ט שהעיר דעד כאן לא קאמרי התוס' דסגי בהא דראויה להתכבד אחרי הביטול אלא בגוונא דבעצמותה הויא חהר"ל אלא שיש בה איסור ולזה מהני הנידון אחרי הביטול, אבל לעולם אין להפקיע הביטול מכח החשיבות שאחרי הביטול.
ולכאו' יש ליישב בזה קו' הפמ"ג בסי' קא בשפ"ד סק"א, ואכמ"ל.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' פברואר 25, 2016 9:18 pm

מבני עליה כתב:אני מקוה שלא התחלת זבחים רק מדף כה, משום שההשואה בדין לאו מינה לא מחריב בה בין מחשבת חולין למחיצה בתנור שבדף ג. נראית לי מעוררת השראה לא פחות...


לענין זה של "מינה מחריב בה" אפשר להוסיף עוד השוואות.

שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפב
אלא ש"מ דדוקא תפלה של יד ומשום דכתיב ביה לך לאות אבל של ראש לא איכפת לן. וההוא דבפ"ק דעירובין לא קשיא דהתם שאני דאיכא מצנפת שהיא מצוה ומצוה מפסקת בפני עצמה, וכענין שאמר בזבחים בפ"ק דבת מינה מחריבי דלאו בת מינה לא מחריב בה.


ר"ן ר"ה דכ"ז -
אבל מי שמתכוין בתקיעתו למצוה אחת אינה עולה לה תקיעתו למצוה אחרת ומשום הכי תנן דהשומע מן המתעסק לא יצא ואפילו למאן דאית ליה מצות אינן צריכות כוונה לפי שמתעסק היה מכוין למצוה לחנך את התינוקת ולפיכך אין מצוה אחרת חלה עליה משא"כ בכוונת חול שאינה מעכבת מצוה דלא בת מינה היא ודמיא האי מלתא למאי דאמרינן בריש זבחים (ג ע"א) דמינה מחריב בה דלאו מינה אינה מחריב בה.
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ג' יוני 08, 2021 7:36 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' פברואר 25, 2016 10:31 pm

מצינו בש"ס ופוס' כמה פעמים, נידון על מקום הפתח, האם הוא כלפנים או כלחוץ. ויש מהאחרו' שלמדו מזה על זה.
עירובין ד"ט, שב"ת ד"ט, שבת דקכ"ד, פסחים דפ"ה, נדרים דנ"ו, זבחים די"ד, חולין דקכ"ו, ב"ב דקמ"ו, וכו'.
שבלי הלקט ענין תפילה סי' ט -
עשרה בני אדם שעומד אחד מהם חוץ לפתח בית הכנסת ותשעה בתוך בית הכנסת אין מצטרפין כמו ששנינו גבי פסח מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ פי' אגף נקרא כל חלל השער מקום שהדלת שוקף בו ואגף עצמו לא ידענו היאך נדון אם כלפנים אם כלחוץ ואמרינן עלה אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה פירוש שהעומד מן האגף ולחוץ אין מצטרפין מן האגף ולפנים מצטרף ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים. ופסק ר' ישעיה זצ"ל כרב יהודה אמר רב דהכי אמרינן בפרק כל גגות העיר גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין. פי' מפני שהקטנה נמשכת אחר הגדולה ואין הגדולה נמשכת אחר הקטנה כל שכן הכא דאיכא שער ודלתות דלא מצטרף מן האגף ולחוץ. ופי' ר' יהודה אחי שני נר"ו אגף עצמו לענין תפלה כלפנים דהא לענין שבת אמרינן פתח פתוח כלפנים בענין אסקופה משמשת שתי רשויות.

הג' חת"ס על המג"א סי' נה -
עי"ש דמייתי ראיה משבת ד"ט ע"א איסקופה משמשת ב' רשויות ואין ראיה זו מכרעת לפענ"ד, ועיין מס' שבת דקכ"ד ע"א וק"ל, ועיין עירובין ד"ח ע"ב הכל מודים בין לחיים שאסור ועיין לקמן סי' שמה ס"ד וק"ל. עוד כתוב במג"א וכן משמע בגמ' היינו בפסחים דפ"ה ע"ב דוקא שערי ירושלים ומשום מצורעים לא נתקדשו תוכן, ונראה לי דהרמב"ם דפסק באוכלי פסחים תוך הפתח כלחוץ היינו טעמא מדאיצטריך לקדש תוך של העזרה והרי שערי ירושלים שלא קידשו משום מצורעים לא קידשו ממילא ש"מ סתמן כלחוץ. ולפענ"ד ראיה ברורה מדיוקא דמתני' דנדרים דנ"ו ע"ב ואין לומר דהולכין בתר לישנא דאינשי דא"כ ל"ה הש"ס מקשה התם.
וע"ע חת"ס נדרים שם.
צפנת פענח פ"ד מברכות ה"ג -
עי' בהשגות דס"ל דפתח ביתו ל"ה עקירה, ועי' שבת ד"ט ע"א, ודקכ"ד ע"א, אם פתח שייך לפנים או לחוץ, ועי' פסחים דפ"ה ע"ב גבי אגף, ועי' נדרים דנ"ו ע"ב וזבחים די"ד ע"א ובחולין דקכ"ו ע"א גבי כלב שמת ועי' ב"ב דקמ"ו ע"א גבי פתח בית חמיו אך שם מיירי כשרוצה ליכנס אז הוי מקום מחיצות כלפנים.

ועי"ש עוד המשך דבריו וכן במש"כ בהל' ערובין פ"ד הט"ו.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' פברואר 25, 2016 10:34 pm

תורא"ש שבת ד"ח -
אומר ר"ת הא דאמרינן בכל דוכתא עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה דהוי רשות היחיד צריך שיהא רחב ארבעה ואלכסון של ד' על ד' מכל צד דהיינו חמשה טפחים ושלשה חומשין, וכן הא דבעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' צריך שיהא חמשה טפחים ושלשה חומשים מכל צד, וכן המעביר ארבע אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן, והביא ראיה מהא דאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה צריך הן ואלכסונן משום דכתיב זה יהיה לכם מגרשי הערים כזה יהיו כל שובתי שבת כמו מגרשי הערים שנותן להם פאות, וכן גבי תחומין יכול לילך לכל רוח אלפים אמה ואלכסונן.

עצם ד' ר"ת ידועים הם, אבל התורא"ש הוסיף בזה לימוד גם לענין דין עקירה והנחה במקום ד'.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' פברואר 25, 2016 10:58 pm

בעילום_שם כתב:זבחים לא. השוואה בין צירוף חצאי שיעור במחשבת פיגול עם מחשבה אחרת באמצע לבין צירוף חצאי שיעור לטומאה עם מפסיק באמצע

אכן, ז"ל הגמ' -
איתמר חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוי וכו' אמר רב המנונא מנא אמינא לה דתנן האוכל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם מאי לאו אף על גב דהדר מלייה.

כעת ראיתי שהרא"ש המשיך ללמוד מזה עוד, ז"ל בחולין פ"ז סי' לז -
והטעם הנכון שבו משום דאף כי נתבטל האיסור ברוב היתר והותר לאכילה אם אחר כך הוכר האיסור מתוך ההיתר פשיטא שאסור לאוכלו. וכאשר נתערב בו שוב איסור הכיר מין את מינו וניעור מבטולו וניתוסף עליו. והוי כאילו הוכר האיסור. וכך אנו אומרים אף בקדשים כדאיתא בפ"ב דזבחים (דף לא א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול. אלמא אף על פי דכבר נצטרף חצי זית דחוץ לזמנו עם חצי זית דחוץ למקומו לפסול. כשמצא שוב את חצי זית דחוץ לזמנו נתעורר מפסולו ונצטרף עמו לפגל. ואף לרב המנונא דאמר עירוב מחשבות הוי ואינן מצטרפות יחד לפגל. גבי קדשים שאני דכתיב לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות. דשאר מחשבות מוציאות מידי פיגול. וכיון דעל ידי שני חצאי זיתים הראשונים נקרא פסול תו לא מיקבע בפיגול. אבל איסור שנתבטל מודה דאמרינן מצא מין את מינו וניעור.

ודאתי' לדברי הרא"ש הנ"ל, הרי באמת כל דבריו שם מלאים בהשוואות וראיות מחודשות, ואציינם בקצרה, ועוד חזל"מ.
(יסוד דבריו שם זה שיטתו הידועה שבביטול ברוב האיסור נהפך להיתר ומותר לאכול הכל יחד, אא"כ יהיה דין חוזר וניעור).
1. הרא"ש מצדד דאולי אם נתבשל הכל יחד נאסור, ודוחה "דלא מצינו דבר המותר לאוכלו שיהא צירו אסור ואיפכא חזינן מצינו דגים טמאין צירן מותר מן התורה", ומביא ראיה מהאמור בזבחים "אטו מגיסא אסירא", "כלומר אחרי שהותרו בפרישתן וכי בשביל שחזרו לקביעתן יאסרו הכא נמי אחרי שהותרו ביבש ונהפך האיסור להיות היתר שוב אינו חוזר להאסר ע"י בישול".
2. בהמשך הוא מייסד דחלות ההיתר תלויה בידיעה, ומביא ראיה מפלוג' ר"ש ורבנן בסאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת, ולזה הוא מביא דמיון מזבחים דק"ד "דהיכא דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה. אלמא ידיעה גורמת הדבר בין לאסור ובין להתיר".
3. בהמשך הוא מביא ראיה דאמרי' חוזר וניעור אם נתרבה האיסור, "דאפי' לקולא אמרינן מצא מין את מינו וניעור וכו' ואע"פ דמעיקרא נאסרו וחזרו והותירו בטחינה שמצא הנתותר את מינו הנאסר וניעור מאיסורו מצטרף עמו והותר הכל. כל שכן שהאיסור מצא מין את מינו המותר וניעור מהיתירו ונצטרף עמו ואוסרין ההיתר".
4. אח"כ הוא כותב כמובא לעיל דדין חוזר וניעור מצינו דוג' בדין ויקץ כישן הפיגול, ומוסיף עוד להוכיח מבכורות דכ"ב "אלמא חזינן גבי טומאה דבטלה ברוב טהרה כשנתוסף על הטומאה משהו, אמרת נמצא מין את מינו וניעור, והוא הדין נמי גבי איסור".
5. עוד הוא מבאר שם את החילוק בין מגע למשא לענין ביטול ברוב "דבמגע לא מטמא דאינו נוגע וחוזר ונוגע. אבל במשא שהוא נושא כולו כאחד מטמא. מידי דהוה אמלא תרווד רקב דאמר בפרק העור והרוטב (דף קכה א) דמטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע משום אין נוגע וחוזר ונוגע".

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' פברואר 28, 2016 8:20 pm

בריה וחתיכה הראויה להתכבד ושאר דברים חשובים אינם בטילים ברוב. בפשטות זה רק מדרבנן, אבל יש הסוברים שזה מדאו', והבאתי דבריהם באשכול דעות יחידאיות. אבל אם זה מדאו', מה המקור לכך? י"ל מדכתיב לא תענה על ריב לנטות, עי' בשאילת יעבץ ח"א סי' קנח, ז"ל -
ואם תשאל מאין הרגלים לומר שהוא מן התור'. אשיבך שלפי דעתי הקל' פשוט להראות פנים לדבר זה. וממקום שלמדנו בכל מקום ביטול הרוב. דהיינו מן הכתוב אחרי רבים להטות משם נלמוד ג"כ לדבר חשוב שאינו בטל מחמת הרוב. ומרישיה דקרא דלא תענה על ריב לנטות אחרי רבים דדרשינן מניה בפ' אד"מ בדיני נפשות מתחילין מן הצד דקרי ביה לא תענה על רב. ופשטיה דקרא על כרחך בהכי מיירי, דזימנין לא אזלינן בתר רובא כגון בדיני נפשות שלא יאמר הרב דעתו בתחל' והרוב יחלוקו עליו והור' לנו שאע"פ שבכ"מ דעת היחיד בטלה, נתנה התור' חשיבות לפעמים לדעת הגדול שאינה מקבלת הביטול. ואף אם יאמר אומר שלכאור' נרא' ממשמעות ההלכ' שם שזה לכתחל'. אבל בדיעבד אם יאמר הגדול דעתו בתחל' אינה מתקיימת כ"א בהסכמת הרוב. מ"מ דיינו שהזהיר' תור' שלא לחלוק על דעת הגדול והחשוב שלא תבוטל ברוב, ואם עברו על זה היינו פלוגתייהו דאביי ורבא בתמור' דכל מידי דאמר רחמנא לא תעביד (א"א) כי עביד מהני או לא. עכ"פ מכאן למדנו בנין אב לכל המקומות שלא אמרה תור' לבטל ברוב בדבר חשוב, ונ"ל שהיא ראי' מפורשת מן התור'. אף על פי שהיא מחודשת וכמדומה לא קדמני אדם בו, אולי מהשמים הניחו לי מקום.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' פברואר 28, 2016 8:26 pm

עושה חדשות כתב:...דחלות ההיתר של ביטול ברוב תליא בידיעת התערובת, והרא"ש מביא ראיה לזה מפלוג' ר"ש ורבנן בסאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת. ומביא לזה דמיון מזבחים דק"ד "דהיכא דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה. אלמא ידיעה גורמת הדבר בין לאסור ובין להתיר".

דין זה, דהיתר ביטול ברוב תלוי בשעה שנודע התערובת ואינו חל קודם לכן, ידוע הוא בראש' ובפוס' ואכמ"ל. אבל הגרשש"ק מצא לזה מקור אחר. מהא דאמרי' עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל. כך לפי עדותו של ר' צבי שכטר בשם ת"ח זקן אחד בקרית ארבע בשם הגרא"י אונטרמן בשם הגרשש"ק, כמצו"ב.
קבצים מצורפים
ר' צבי שכטר בשם הגרשש''ק. מכאן ולהבא הוא נפסל - ביטול ברוב בידיעת התערובת.PDF
(318.3 KiB) הורד 305 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' פברואר 29, 2016 1:07 am

כסף משנה שבת פ"ב ה"א -
דחויה היא שבת וכו'. בפרק כיצד צולין (פסחים ע') איפליגו תנאי טומאה אם דחויה היא בציבור או הותרה ופירש"י דחויה אף על גב דאכשר רחמנא למיתי בטומאה לאו היתר גמור הוא אלא היכא דלא משתכחי טהורים וכיון דלאו היתר גמור הוא בעיא ציץ לרצויי. ומשמע בגמרא דהלכה כמ"ד דחויה היא וכן פסק רבינו בפ"ד מהל' ביאת המקדש ומשמע דכי היכי דאיפליגו בטומאה ה"נ איפליגו בשבת לגבי חולה אם היא דחויה או הותרה וקי"ל כמ"ד דחויה וכ"כ הרשב"א והר"ן שהשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 01, 2016 10:25 pm

עושה חדשות כתב:...דחלות ההיתר של ביטול ברוב תליא בידיעת התערובת, והרא"ש מביא ראיה לזה מפלוג' ר"ש ורבנן בסאה של תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת. ומביא לזה דמיון מזבחים דק"ד "דהיכא דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה. אלמא ידיעה גורמת הדבר בין לאסור ובין להתיר".

ראוי לעיין בהשוואה זו, דהנה בירושלמי בערלה פ"ב ה"א אי' -
פשיטא שידיעתו מתרתו ידיעת חבירו מהו שתתירו. היאך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה. ידיעת ספק מהו שתתיר כידיעת ודאי. היאך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואחר כך נפלה בשניי' מדדה ומצא בה מאתים ושתים אין [תימר] ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה. היתה קופה אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה תרומה לתוכה ואין ידוע אם נפלה אם לא נפלה ואחר כך נפלה השנייה אין תימר ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה

והיינו דמבע"ל אי סגי לזה בידיעת ספק או דבעי' ידיעת ודאי, וכן אבע"ל אי מהני ידיעת חבירו או דבעי' דוקא ידיעת בעלים.
(כך פי' הר"ש והר"א פולדא והרעק"א וחזו"א את ספיקת הירושלמי, דהנידון הוא לגבי ידיעת בעלים. וצ"ע מה החשיבות של הבעלות לענין האיסור של הערלה).
ומעתה נחקור לענין "נודע פסולו קודם זריקה", מה הדין ידיעת ספק וידיעת חבירו...
ובפרט במה שנקט הראבי"ה בסי' תיט דאם הגברא הוא לאו בר הוראה הוי כידיעת ספק, (ולא כהמבו' באו"ה הארוך שער כד שכ' דסגי בידיעה המספיקה אם היה שואל חכם), האם גם בנודע פסולו קודם זריקה נצרכת ידיעת ההלכה?

----

עוד נסתפקתי לענין דין חענ"ן, דמבו' בפוס' שגם הוא תלוי ב"ידיעה", (עי' מ"מ הל' מאכ"א פ"ט ה"ח, וכן מבו' בפוס' בסי' צד בענין אחר על תחיבת הכף פעמיים, דתליא אם נודע באמצע), האם זה שייך לדין ידיעה של ביטול ברוב או לאו. ולע"ע לא מצאתי מקור.
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ה' מרץ 03, 2016 10:57 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי נשר » ד' מרץ 02, 2016 12:47 am

עושה חדשות כתב:עוד נסתפקתי לענין דין חענ"ן, דמבו' בפוס' שגם הוא תלוי ב"ידיעה", (עי' מ"מ הל' מאכ"א פ"ט ה"ח, וכן מבו' בפוס' בסי' צד בענין אחר על תחיבת הכף פעמיים, דתליא אם נודע באמצע), האם זה שייך לדין ידיעה של ביטול ברוב או לאו. ולע"ע לא מצאתי מקור.


לכאורה אינו קשור,
בדין תחיבת כף, הידיעה גורמת לביטול בששים, ולכן יש מחמירים בלא נודע על שתי התחיבות. ודמי לידיעת הביטול. דכשלא נודע, הוי כשתי תחיבות של שתי כפות.

ועוד הש"ך בסימן צ"ט הוכיח מהא דסימן צ"ד דלא כהרמ"א שס"ל דרק בנודע אמרינן חנ"נ אלא בלא נודע נמי אמרינן חנ"נ. דהרי בכף, משערים נגד התחיבה השניה דהבליעות שבתוכנ נעשו חנ"נ ללא ידיעה.

אספקלריא
הודעות: 494
הצטרף: א' יוני 29, 2014 11:45 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי אספקלריא » ה' מרץ 03, 2016 7:11 pm

שני דימויים מעניינים:
א] סנהדרין צ"ב ע"א: ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים, [פי' רש"י הוי עניו ותחיה, קבל לשון אפל, עשה עצמך אפל ושפל], אמר רבי זירא אף אנן נמי תנינא [נגעים פ"ב מ"ג] בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו ש"מ, [פי' רש"י נמצא שאפלתו הצלתו, דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים].
ב] ירושלמי חגיגה פרק ב' ה"א: אמרון לרבי מאיר וכו', אמר לון ולא כן תנינן [שבת קט"ז ע"ב] מצילין תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין, מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו.
ואין נראה שחז"ל רק התכוונו שם להשתמש בלשון המשניות בדרך צחות (כמש"כ על זה מהר"ץ חיות בספר אמרי בינה סי' א', בדפוס ראשון דף ג' ע"ב-ד' ע"א, בהגה),
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=7
אלא נראה שהוא דימוי ממש.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 03, 2016 9:48 pm

ראיתי מביאים מס' הישר סי' קנג שכביכול השווה ר"ת את הנידון של תחילת ביאה או סוף ביאה עם הפלוג' של ישנה לשכירות / לשחיטה מתחילה ועד סוף.
לענ"ד זאת טעות, והא לכם לשונו בסי' קנג -
הא דאמרי' סוף ביאה קונה או תחלת ביאה קונה. ופשיט(א) כל הבועל דעתו על גמר ביאה. אלמא בהעראה דהיינו תחילת ביאה לא קני. והא קיימא לן בהבא על יבמתו דבכל דבר העראה חשובה ביאה ... והכי איבעיא לן תחילת העראה קונה או סוף העראה קונה דאיפליגו אמוראי התם למר נשיקה היינו העראה ולמר נשיקה לאו היינו העראה עד הכנסת עטרה. וסוגיא דשמעתן כמאן דאמ' הכנסת עטרה וכן הלכה. ואהעראה דהכנסת עטרה קאי. והכי פי' (סוף) תחילת ביאה קונה כלומ' ישנה לביאה מתחלה ועד סוף שכשיתחיל להערות יתחיל לקנות. מיהו אם פירש קודם הכנסת עטרה פשיטא דלא קנה. [אלא] היכא דגמר כל העראה דהכניס עטרה מי אמרינן (מי) [מ]שהתחיל להערות (ו)התחיל לקנות וקונה והולך עד גמר העראה. או דילמא אינו אלא לבסוף בגמר העראה תלו /חלו/ קדושין וקודם לכן לא. ודמיא לישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או אינו אלא לבסוף ודמיא לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש משום לוי סבא בשחיטת חולין ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או אינה. ונפקא מינה כדמפרש ואזיל אי נמי לכהן גדול שרוצה לקנות בתולה בביאה

ונראה פשוט שאין כוונתו להשוואה בדין, אלא רק להסביר שהנידון בתחילת וסוף ביאה איננו בין העראה לגמר ביאה אלא נידון בהעראה עצמה אם ישנה מתחילה ועד סוף או אינה אלא לבסוף, כך שהשכירות והשחיטה משמשים כאן למשל בעלמא. וחבל שטעו בזה.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' מרץ 05, 2016 9:19 pm

שו"ת מהר"י ויל סי' קטז -
וכשמוסיפין מחול על הקודש בעוד היום גדול כגון שעה או ב' קודם הערב שמש אני רגיל להתיר לומר לגוי להדליק הנר. וטעמא דידי כיון שעוד היום גדול בודאי כל ישראל לא קבלו כלם עליהם השבת דיש מקומות שעדיין לא קבלו עליהם. ודמיא להא דאמרינן באלו טריפות על חלב שעל הקיבה אינהו אכלי אנן מיסתם נמי לא סתים. ומ"ש להתיר מהא דאמר רבי כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. אי משום הא לא איריא דר' לא קאמר אלא במקום מצוה כגון גבי עירוב. וכן כתב הרמב"ם פ"ו דהלכות עירובין כל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה או משום דוחק

והו"ד בפוס' או"ח סי' רסא-רסג, עי"ש, וע"ע חיים שאל ח"א סי' לב.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' מרץ 06, 2016 11:35 pm

מנח"ש תנינא סי' לה -
ובנוגע לאדם שנפצע בשבת וזקוק לתפירת הפצע עקב הסכנה, ומספיקים חמישה תפרים כדי שיצא מכלל סכנה אך אז תהיה צלקת לא יפה, ולעומת זאת, אם יתפרו שבעה תפרים תיראה הצלקת יפה יותר, לכאורה אין להוסיף תפירות לשם נוי ואין הבדל בין תפירה מעיקרא (כשאין סכנה כלל) ובין הוספת תפירות לשם נוי, ששניהם אסורים בשבת.
ברם עדיין איכא למידן בזה טובא, ויותר נראה לי דכמו במילה כל זמן שלא פירש, שפיר מלין גם בשבת וחוזרין גם על ציצין שאין מעכבין את המילה משום טעמא דהתנאה לפניו במצוות, כך גם כאן כמו שהשבת נדחה מפני הצלה מסכנה כך מותר גם לגמור את אשר החל ולהציל את האדם ממום אשר יתבייש ויצטער מזה כל ימיו, וכמו שזה נחשב שם כגמר המילה כך גם כאן היינו נמי גמר הצלת האדם ולא מסתבר לחלק בין הותרה לדחויה. ועיין גם ברש"ש יומא פ"ד ע"ב שמתיר אפילו לאחר שכבר פירש מטעם דהואיל וכבר ניתן לחלל עליו את השבת אמרינן מה לי פעם אחת מה לי ב' פעמים, וכתבתי בשמירת שבת כהלכתה פ"מ הערה פ"ב שאין לסמוך בזה על דבריו באיסורי תורה, מ"מ בלא פירש והוא גמר ההצלה שפיר חשוב כגמר המצוה. ועיין באבנ"ז יו"ד ח"ב סי' שכ"ח שכתב נמי הכי גם לענין מציצה

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' מרץ 06, 2016 11:44 pm

שבלי הלקט מילה סי' א -
שאל הר"ר אליעזר מטול מהרב אם מחללין שבת על תינוק טריפה למולו והשיב לו דמחללין דהא אמרינן בפרק בתרא דיומא לא נצרכה אלא לחיי שעה והתם ילפינן פיקוח נפש ממילה

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' מרץ 07, 2016 8:36 pm


עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' מרץ 07, 2016 8:40 pm

עושה חדשות כתב:האם יש שייכות בין דינא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, להא דבריה אינה בטילה ברוב וכן חתיכה הראויה להתכבד ודבר שיש לו מתירין וכו'.

עוד דוג' בסגנון הנ"ל, ז"ל הרשב"א בתורת הבית -
והילכך חמץ בפסח כיון שהחמירו עליו לאסור במשהו אם נתערב יבש ביבש הכל אסור יבש כבלול. ועוד דבחמץ בפסח דין הוא שיאסר כל תערובתו במשהו ואפילו ביבש שכל שאין לו שיעור אינו בטל לעולם לפי שהוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. וכמו שאמרו בשור הנסקל שנתערב בין השוורים שאפילו נתערב בריבוי כולן אסורין וכמו שכתבתי למעלה באיסורים שאינן בטלין

נשר
הודעות: 1071
הצטרף: ב' אפריל 06, 2015 1:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי נשר » ג' מרץ 08, 2016 12:19 am

למה לא הזכיר כת"ר את הגמ' בזבחים ע"ג?

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 08, 2016 12:21 am

נשר כתב:למה לא הזכיר כת"ר את הגמ' בזבחים ע"ג?

והרי ע"ז ציינתי את התוס' בחולין דצ"ה.

---

כלי מתכת המחזיק מ' סאה
או"ז שבת סי' עח -
הלכך אומר אני דתיבה שיש עליה תורת כלי דהיינו שהיא קטנה ואינה מחזקת מ' סאה בלח כדפירש"י בההוא דבכל מערבין דאז נקראת כלי וסגרו בה אוכלים ונאבד המפתח מותר לשברה בסייף או בסכין ולהוציא אוכלים לחוץ וכן הא דתנן שובר אדם את החבית אם הוא של עץ צריך שלא תהא מחזקת ארבעים סאה בלח שא"כ הוה אוהל ואסור לסתור האוהל

וכן פסק ברמ"א ריש סי' שיד, מהתרוה"ד בסי' סה שכ"כ בשם האו"ז, אבל הושמט התנאי "אם הוא של עץ", דמשמעו הוא דבכלי מתכת גם מחזיק מ"ס הוי כלי.
ויסוד החילוק בזה הוא ממתני' בכלים, ולכאו' האו"ז השווה דין בונה דשבת לדין כלים דטומאה, ושאר הפוס' ס"ל לחלק בזה.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 08, 2016 11:05 pm

עושה חדשות כתב:
נשר כתב:למה לא הזכיר כת"ר את הגמ' בזבחים ע"ג?

והרי ע"ז ציינתי את התוס' בחולין דצ"ה.

לר' נשר, היות וניכר שאתה בקיא בהאי סוג', אכתוב לך בדרך קצרה ג' אופנים בענין זה.
עד שלומדים את הענין במלואו, סוברים לומר ד"הלך אחר הרוב" ו"ביטול ברוב" הם ב' דינים (אולי שייכים ביסודם, אבל חלוקים בחלותם), והמושג כל קבוע כמע"מ דמי שייך לשני הנ"ל ולא לראשון כלל וכלל. אבל כפי שציינת מד' הגמ' בזבחים, וכפי שהזכרתי את התוס' בחולין, וכמו שהבאתי לעיל הרבה מקורות, משמע שהזכירו ענין קבוע גם כלפי ביטול, והשוו לזה דין בריה וחהר"ל וכו'. ובזה יש ג' אופנים. הא' י"ל דלעולם יש כאן ב' נושאים, הלך וביטול, ותמיד צריך לדון על שניהם, ולכן בכל אופן שאין ביטול עדיין צריך לבאר למה אין 'הלך', ולזה משתמשים בדין קבוע כמע"מ. הב' דיסוד דין ביטול ושורשו הוא מדין הלך אחר הרוב, (וכנודע מד' השטמ"ק ב"מ ו: ואכמ"ל), ולכן כמו שקבוע מעכב את ההליכה אחר הרוב לכן הוא מעכב גם את הביטול. הג' דלעולם אין שייכות בין ביטול ל'הלך', אבל הקבוע כמו שהוא נחשב מע"מ לענין 'הלך' כך הוא כמע"מ לענין ביטול.
וחכם כמותך הרי מבין הכל בדרך קצרה.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 08, 2016 11:10 pm

עושה חדשות כתב:1. הרא"ש מצדד דאולי אם נתבשל הכל יחד נאסור, ודוחה "דלא מצינו דבר המותר לאוכלו שיהא צירו אסור ואיפכא חזינן מצינו דגים טמאין צירן מותר מן התורה", ומביא ראיה מהאמור בזבחים "אטו מגיסא אסירא", "כלומר אחרי שהותרו בפרישתן וכי בשביל שחזרו לקביעתן יאסרו הכא נמי אחרי שהותרו ביבש ונהפך האיסור להיות היתר שוב אינו חוזר להאסר ע"י בישול".

ומסתפקנא טובא, האם כוונת הרא"ש רק לגבי איסור מין במינו לח בלח שהוא מדרבנן, ולענין זה אמרי' מה שהותר אינו חוזר ונאסר וכו', או אפי' בדאו' כה"ג, וכגון לר"י דמב"מ לח בלח לא בטיל אע"ג דכשהיה יבש כבר בטל. וצ"ע.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' מרץ 08, 2016 11:20 pm

ספק ספיקא, צ"ע האם שווה לדין רוב, או לדין ספק דרבנן לקולא, וכדלהלן.
ידועים ד' הרשב"א בח"א סי' תא שכ' "דהא ספק ספקא עדיף כרוב, ואפשר דאלים התרו יותר מרוב", והאחרו' לקחו בדבריו דענין ס"ס הוא משום רוב צדדים.
אכן הנה בתוה"ב (ד-ב) כתב הרשב"א "ספק אחד בשל דבריהם דשרי כספק ספקא בשל תורה", ומשמע שיש כאן דמיון בין היתר ס"ס בדאו' להיתר של ספק דרבנן לקולא.
וכ"ה במרדכי יבמות פ' החולץ סי' כא "כל ספק ספיקא דאורייתא הוה כגון חדא ספקא דרבנן".

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' מרץ 09, 2016 10:05 pm

כידוע, שי' הרא"ש דביטול ברוב מתיר לאכול את כל התערובת יחד, כי האיסור נהפך להיתר ממש. (והנה בתערובת לח בלח הרי תמיד האכילה היא גם מן האיסור, אמנם הרא"ש חידש דאף בתערובת יבש ביבש, האיסור נעשה היתר גמור).
ומצינו לזה השוואה מחודשת בדברי השואל בשו"ת חכ"צ סי' כא, (וכבר העיר ע"ז ביד יהודה סי' קט סוסק"ט), לאשה שנישאת על סמך שטבע בעלה במים שיש להם סוף, ונולדו לה ילדים, וכעת שב בעלה הראשון, דלפ"ד הרא"ש ל"ה הילדים ממזרים. ז"ל התש' שם -
ואיך שיהיה הדבר פשוט וברור שהולד ממזר גמור מן התורה דאטו ממזר בקנסא או שגגה או אונס תליא מילתא ודאי לא כן הוא וה' הטוב יכפר בעד ... והראי' גדולה שהביא כת"ר מהרא"ש גבי יבש ביבש להתיר אם נתבשלו ביחד לאחר שנודע התערובות ... ומזה רצית להתיר הולד שנולד מאשת איש שנשאת ע"י טביעת בעלה בחושבה שמת ואח"כ בא בעלה, ולא די שאינה ראיה אלא שרואה אני שהיא שגגה בעיקר הדין ההוא דהא במין במינו קיימינן ואין כאן איסור דאורייתא כלל ולא שייכות לכזית בכא"פ כלל שזה לא נאמר אלא במבשא"מ ומ"ש ואי אתו עדים והכירו את האיסור וכו' ואעפי"כ התערובות מותר שהיה מקודם מותר עכ"ל זה לא ידעתי מנ"ל ובעיני הדבר פשוט שכיון שחזר ונודע האיסור והרי הוא אסור גם כל מה שנתבשל עמו בין המרק בין החתיכות הכל אסור עד שיהיה שם ששים ושלא כדבריך ואף לפ"ד אין הנידון דומה לראיה דהתם הטעם שכבר נתערב ואינו ניכר כלל בטל הוא כיון שנתערב בהיתר אבל הכא שהולד ידוע וניכר שנולד מאיש אחר שבא על אשת חבירו בחושבו שמת וחבירו קיים פשיטא שהולד ממזר מן התורה ואין זה צריך לפני' ושרא ליה מריה לכת"ר שעלה על דעתך להתיר ממזר מאשת איש ולהרבות ממזרים בישראל רח"ל מהאי דעתא ... קרבן ולרווחא דמלתא אביא ראיה אף שאינה צריכה בשוחט הפסח בשבת ונמצא טריפה בסתר פטור מן הקרבן וכן כל הבהמות הנשחטות מותרות לאכול וא"צ לבדוק אחר שום טריפות חוץ מהריאה היאמר אומר שאם אחר שנאכלה חצי הבהמה נמצאת טריפה בסתר גם השאר מותר חלילה או היעלה בדעת מה שנתבשל עם הטריפה קודם שנודע הטריפות לא יאסר אף לאחר שנודע הטריפות לא תהא כזאת בישראל וגם בפסח חייב להביא פסח אחר אף שבתחלה ברשות שחט וזרק הדם והקטיר החלבים משום דאזלינן בתר רוב בהמות והיה פטור מלעשות פסח שני עכ"ז לאחר שנמצא טריפה חייב בפ"ש וכל המעשים הראשונים שלא כדין נעשו וז"ב וה' יצילנו משגיאות

ואמנם מצינו במהרש"ל שדן מה המקור לגבי חזקת טהרה בשני שבילין דל"א דהכל נעשה היתר וטהור כמו בביטול ברוב. ז"ל חכמת שלמה כתובות דכ"ז -
נראה דהתוס' באין לפסוק דכה"ג הוי ודאי טומאה דלא תימא מאחר שהותרו הותרו ואין חוזר וניעור איסורו ודומה לזה חתיכת יבש שבטלה ברוב אי שרי אח"כ לבשל או להאכילו לאדם אחד ומשום הכי לא מצי להביא ראיה מב' שבילין דבודאי טמא האדם ולא שייך למימר כיון שהותר הותר כמו הכא וכן ב' אנשים שהלכו בב' שבילין ונגעו בככר נמי בכה"ג ע"כ מביא ראיה מפ' ב' דשבועות דפריך התם אר' שמעון דפוטר מאי טעמא הא טמא ממה נפשך ומשני דחולקים בידיעה והעלמה כו' מנא ליה להקשות דלמא איירי בכה"ג קודם שהלך בשני שאל על שביל הראשון וטהרו אותו וא"כ לא אמרי' שחוזר איסורו וניעור אלא לאו ש"מ דכ"ע מודים כהאי גוונא דודאי טמא וצ"ע היטב

וע"ע בס' מים קדושים הנד' באס"ז בכורות דכ"ג.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 10, 2016 9:00 pm

בתש' הרשב"א שצויינה לעיל, (ח"א סי' תא), ישנה השוואה נוספת, לאמור: אם יש דין ביטול ברוב אע"ג דאיתחזק איסורא, ה"ה דהכרעת ספק ספיקא מהני גם באיתחזק. ז"ל -
ותדע לך עוד דהא ספק ספקא עדיף כרוב ואפשר דאלים התרו יותר מרוב. דהא רבי יהושע לגבי יוחסין פסיל בחד רובא ומכשר ספק ספקא. וכיון שכן כי היכי דאזלינן בתר רובא להתיר בכל איסורין שבתורה ואפילו בדאיתחזק איסור כגון חתיכת איסור שנתערב בשתים של התר הוא הדין בתרי ספיקי דשריא ואפי' בדאיתחז' איסורא

והדברים צ"ב, מה ענין ביטול ברוב המתיר את האסור לס"ס. ולכאו' מבו' דהרשב"א ס"ל דשורש דין ביטול ברוב בתערובת יבש ביבש איננו כדין לח בלח, אלא יסודו הוא מהל' הליכה אחר הרוב. ולפיכך השווה את הביטול לס"ס לענין איתחזק. אמנם כבר ידוע להוכיח ל"כ בשי' הרשב"א, כיון דבדבריו בתש' המובאת להלן מבו' דנקט דשייך ביטול ברוב גם בחתיכה קטנה בגדולה, אע"ג דל"ש שם הליכה אחר הרוב, מדהוי רוב בנין ולא רוב מנין. וכן בדבריו בתוה"ב ג-ו צ: שהשווה יבש ללח, ואכמ"ל, וצ"ע.

ומצינו עוד בתש' הרשב"א שם סי' ערב שהשואל רצה לטעון להחמיר בביטול ברוב (מדרבנן) במקום דאיתחזק איסורא, ז"ל הרשב"א שם -
ומה שהוקשה לך ותמהת כיון דאיתחזק איסורא היכי שרינן מדרבנן? מיהא תמה זה תמה אני עליו. אם כן בא ונתמהה אף בששים למה נתיר דהא איתחזק איסורא? ולא חששו לו חכמים. אלא מה יש לך לומר? שהתורה התירה אפילו בשנתערב ברוב ואף על גב דאיתחזק איסורא. ומדבריהם החמירו לאסור עד ששים ואפילו מין במינו ועד מאה ועד מאתים בבלול. למעלה מכאן העמידום על היתרם. אף אנו נאמר דיבש ביבש העמידוהו אדינא דאורייתא להתבטל אפילו חד בתרי

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 10, 2016 9:08 pm

רמב"ם תפילה פ"ה ה"ז -
היה בנין גבוה אם יש בו ארבע אמות על ארבע אמות שהוא שיעור הבית הרי הוא כעליה ומותר להתפלל בו, וכן אם היה מוקף מחיצות מכל רוחותיו אף על פי שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו

וכ' ע"ז ר"ש ב"ר מרדכי (ראה כאן - viewtopic.php?f=7&t=6130&p=266718&hilit#p266718) דהמקור הוא מפ' הזורק בגיטין, שם אי' -
ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר אזל גיטא נפל בפיסלא אמר רב יוסף חזינן אי הויא ארבע אמות על ארבע אמות פלג ליה רשותא לנפשיה ואי לא חדא רשותא היא

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 10, 2016 9:23 pm

בחי' הרא"ה חולין ד"ק כתב -
ונראה לי שאם בא לרבות על האיסור היתר בכדי ששים מותר לבשלו לכתחלה כאחת דאע"ג דקימא לן דאין מבטלין איסור לכתחלה הני מילי היכא דאיסורא בעיניה אסור אבל הכא איסורא גופיה בפני עצמו מותר אלא דחישינן לטעמא וכיון דליכא טעמא כגון דאיכא ששים מותר ואפי' לכתחלה וזה נכון וברור. וכעין דוגמא לדבר הא דאמרי׳ התם ביום טוב [ד' ע"ב] עצים שנשרו מן הדקל [לתוך התנור] ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנין ומסיקן ואמר התם דכיון דקלי איסורא מבטלין איסורין לכתחלה. אלמא אין מבטלין איסורין לכתחלה לאו מילתא פסיקא [היא] בכל דוכתא, הכא נמי איכא למימר דכיון דהאי איסורא בעיניה שרי, ומותר לבטל לכתחלה

באמת שי' הרא"ה בבד"ה כו: דהאיסור לאכול את החתיכות המבוטלות בב"א זה רק משום שבאכילתם הם נו"ט זב"ז, ולפ"ז פשיטא דאין כאן שאלה של אין מבטלין איסור לכתחי', כי הרי כעת הכל היתר לגמרי. אבל הפוס' בסי' קט העתיקו את ד' הרא"ה גם לדידן דמחמרי' כהרשב"א לאסור אכילת הכל בב"א מפני דממ"נ קאכיל איסור, ואז יש מקום לדון על איסור ביטול לכתחי'. אמנם אריכו"ד הרא"ה המועתקים כאן מלמדת לכאו' שיש כאן קולא בהל' האיסור של אין מבטלין, וכדיליף לה מביצה, וא"כ י"ל דלדידן נמי כן ה"ה, ודי בזה.

עושה חדשות
הודעות: 12636
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 10, 2016 9:36 pm

תשובת מהר"ח או"ז הנזכרת בהג' ר' מנדל קלויזנר על קיצור פסקי הרא"ש וכן בקצרה בדרשות מהר"ח או"ז, מתוך המודפס בס' תשובות מהר"ם מרוטנבורג וחביריו סי' שצט -
ואפי' הכי נ"ל היכא שטרפו ביצים בקערה ונמצא דם על חלמון אחד, שיסיר אותו (החלבון) [החלמון], והחלמון שנשאר בקערה בטל ברוב, דהשתא בשעת תערובתו לא יהיב טעמא ומתבטל ברוב בעלמא בלא ס'. ואע"פ שאחר כך כשיבשלוהו יהיב טעמא, כבר נתבטל ושוב אינו חוזר וניעור, מידי דהוי אחתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה בעודה חייה בס' חתיכות של היתר שהיא בטילה, אע"ג שאח"כ יבשלוהו עם שאר חתיכות של היתר בלא ס'. ומהר"ף פי' חיטה של חמץ שנטחנה עם שאר חיטין ונתבטל קמיחה קודם פסח שאם יאפו ממנה מצות בפסח אסיר, דבשעת נתינת טעם דהיינו בשעת אפייה כבר הוא במשהו. ואני העני בדעת לא הבנתי מטעם אשר כתבתי. ושמא גם הוא לא החמיר כי אם בחמץ

בין אם נפרש דבריו על מב"מ ובין אם נפרש במין בשא"מ, מבו' כאן דמיון מעניין בין הנידון של תערובת יבש שנעשתה לח לחתיכה רגילה שנעשתה אח"כ ראויה להתכבד. (וכבר דנו הפוס' בהרחבה בכל השאלות הנ"ל).


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 136 אורחים