יש לעיין בענין הקללות שנתקללנו בהם בפרשת בראשית, וכן שאר קללות, האם ראוי לעמוד בהם או שמותר וראוי לברוח מהם.
כ' הב"ח אהע"ז סי' עו "ולפיכך אף בזו דאומרת אני בבגדי ואתה בבגדך מורדת חשיבה לפי שמחויבת לעשות בענייני תשמיש כל מה שהבעל רוצה כדכתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך".
ומבו' דיליף מהקללה את חובת האשה לענין זה. וצ"ע אם כ"ה לענין בזיעת אפיך (עבודה במזגן?) או בעצב תלדי (אפידורל?) וכד'.
(ובדעת זקנים ובפי' הרא"ש כ' "בזעת אפך. נמצא בספר ר' יהודה החסיד, שזו הקללה אינה מתקיימת, אלא בעובדי אדמה, ולא במלכים ושרים. אבל בעצב תלדי בנים, מתקיימת בכל הנשים. ולפי שהאשה, חטאה והחטיאה, לפיכך קללתה מרובה").
ובגמ' שבת קמט, ב אמרי' "אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בביתו של אותו רשע שנאמר ושעירים ירקדו שם", ופירש"י "ושעירים ירקדו שם ולא אנשים ובשביל הבריות מסתלקין המזיקין ונמצא מבטל גזירת המלך". וג"כ מבו' הענין לקיים הקללה. (ועכ"פ קללה שנתקלל בה אחר, וא"כ יש ענין לבעל שהוא ימשול בה, גם אם לה אין ענין כזה).
וכן הא דאמרי' (בברכות שבת וכתובות) "אמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו".
(ובריטב"א קידושין ב, ב "ובודאי ליכא למיבעי מפני מה לא אמרה תורה כי תקח אשה איש דהא פשיטא כי האיש הוא הקונה כדכתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך").
וכן צ"ע אם יש קיום איזה ענין בהריגת נחש. ויש בראשונים שכ' טעם למה שהנחש אינו מטמא כדי שלא ימנע מלהורגו, והתורה אמרה הוא ישופך ראש.
שו"ר במג"א סי' קע סקי"ט שכ' "האר"י היה אוכל עשבי המדבריות שאין נזרעים ע"י אדם לקיים ואכלת עשב השד' (כתבי')". (והמהרח"ו בס' שער המצוות פ' עקב כ' "גם היה נוהג מורי ז״ל [האר״י ז״ל] פעמים רבות שהיה מצוה לבני ביתו שיביאו לפניו מאותם עשבי דדברא שאינם נזרעין בידי אדם או קוצים ודרדרים שדרך בני אדם לאוכלם והיה אוכלם כדי לקיים בעצמו קללת אדם הראשון שנתקלל וקוץ ודרדר").
אמנם באבות דר"נ פ"א (ובנו"א כעי"ז בבבלי פסחים קיח, א) אי' "וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה (בראשית ג' י"ז וי"ח) כיון ששמע אדה"ר שאמר לו הקדוש ברוך הוא ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבש"ע אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקדוש ברוך הוא הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם",
וזה מקור להנהגת חכ"א זצ"ל שלא לאכול ירקות חיים, (להאי נוס' באבודר"נ, ודלא כנוס' הבבלי, דשם נראה דרק נתקררה דעתו של אדה"ר כששמע בזיעת אפיך, אבל לא שהיה כאן איזה חזרה מואכלת עשב השדה), אמנם מד' האר"י ומג"א מבו' להיפך.