דראל כתב:נסיך כתב:דראל כתב:ל ידי דראל » ד' מאי 11, 2011 11:54 am
נראשית, השמות פנחס ויוכבד הינם שמות מצריים מובהקים!
לגופו של עניין, הפלפול המיותר אודות קריאת השמות - "השם ליאור הינו רק שם יפה ואינו בעל משמעות עמוקה" (-רוח הדברים), לעומת קריינדל שהוא שם בעל משמעות עמוקה (אם כי גם אני מודה שאין בשם זה ובדומיו שום חשש של יופי ונוי).
אינני מבין כוונתך בכותבך שפנחס ויוכבד הינם שמות מצריים, בפרט שחכמינו מעידים ש"לא שינו שמם", כיצד הנך כותב שקראו בשמות מצריים, כשאחד מזכויותיהם הינה בכך שלא שינו שמם?
ולגופו של עניין, כפי שכתבת, אתה יכול לבדוק בתורת הקודש, ולראות כי בדרך כלל בעת קריאת שם כלשהוא, מופיעה סיבה לקריאת השם: משה - מן המים משיתיהו, לוי - יתלוה אישי אלי יעקב - אחז בעקב וכו' וכו' וכו', לא נצפה שום שם שהתורה מעידה שהסיבה העומדת מאחורי קריאתו היא יופיו של השם וייחודיותו.
הדוגמאות שאתה מביא מליאור וקריינדל הן סתם הסתה מן הנושא, שכן כפי שכתבתי, בשמות רבים, כשירה, לא ניתן להחליט באופן אבסולוטי אם הם בסדר או לאו, כפי דברים רבים ביהדות, שאינם אסורים או מותרים, ותלויים בכוונה העומדת מאחריהם. ברוח היהדות, כפי שהוכחתי מתורת הקודש הן בהסבר לקריאת השמות, והן ב"לא שינו שמם", שם הוא דבר בעל מהות ולא מילה יפה בעלמא, ודוגמאות משמות שונים ( בפרט קריינדל שהוא תרגום אידישאי...) הינן פרשנות מעוותת לדברי.
1. עם העובדה שפנחס ויוכבד הם שמות מצריים מובהקים א"א להתווכח - זו עובדה. אם הינך סובר אחרת, אנא הוכח זאת.
2. כנראה שלא בדקת ב"תורת הקודש" (?!), אך יש פחות משלושים שמות שבהם מוסבר מדוע נקרא אותו אדם בשמו. ספקולציות אודות הסיבות לקריאת שמות אחרים, שלא מוזכר הסיבה לשמם, הינן ספקולציות בלבד.
3. "הוכחתי מתורת הקודש" - אבוי להוכחה כזו. זיהוי רוח היהדות בנושא קריאת שמות על סמך הוכחה זו, הוא צולע במקרה הטוב, ומגמתי במקרה הרע. בתור התחלה, נסה להסביר מדוע קרא שאול לבנותיו מרב ומיכל.
4. מה משמעות "מילה יפה בעלמא", האם הכוונה לצליל של השם? או שאולי הכוונה למשמעותו. לדוגמא, מוצגים בפניך שני שמות שמשמעותם יפה: אלעד ואבשלום. מה דעתך על שמות אלה?
5. יש הרבה מה להאריך בנושא, אך לעת עתה אפנה אותך רק לשני מקורות חשובים בנושא (בעברית): מדרשי שמות במקרא של פרופ' משה גרסיאל, והדיסטרציה של ד"ר צחי לב רן (בר אילן התשע"א).
1. עיין בדבריו של אוצר החכמה
2. הוכחתי מכמה שמות ללמד על הכלל.
3. העובדה שאני הקטן, איני יודע את הטעמים לקריאת השמות: מירב ומיכל, איננה מהווה כל הוכחה לכך שאחשוב כי אדם גדול כשאול, שאם ראשונים כמלאכים וכו', קרא לבנותיו בשם ללא כוונה ומשמעות.
4. בוא נצא מהנחה משותפת ששנינו מסכימים עליה. אין אמת כתורת האמת, ובתורה מופיע שבחם של ישראל: "שלא שינו שמם".
על מציאות זו, בה השתבחו ישראל שנשארו באותו השם, באותה הלשון, ובאותו הלבוש - אין חולק.
כידוע, היו ישראל שקועים בארץ מצרים, ארץ של זימה ועבודה זרה, והדבר היחיד שבעצם
בידל אותם מן האומות ואפשר את גאולתם היה שמירתם על שלושה דברים אלו.
עד כאן אין חולק.
גם אם אקבל את דבריך שלא המשמעות העומדת מאחורי המילה היא הקובעת, אני מחזיק בסברתי ששמות צריכים להסתמך על דורות קדומים, ואין ל"ייצר" שמות חדשניים, אם כי זכותך לחלוק עלי. אני איני מכחיש כי במשפחות בהן השמות נשמרים בשמרנותם יותר מאשר במשפחתי, הרי שגם צורת הלבוש וסגנון הדיבור שמור יותר.
בקיצור, אתה וגם אני יודעים שיש שם "יכנע"
והרבה פעמים שם שאינו "יכנע" היינו מתקדם יותר, מודרני יותר, חדשני יותר, מקורי יותר - הולך יחד עם התקדמות גם בלשון ובלבוש.