פורום אוצר החכמה

רמב"ם סוף הל' שכירות "כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד".
וכן הובא בשו"ע חו"מ סי' שלז.
וצ"ע האם אפשר ללמוד מכל מה שעשה יעקב הצדיק שיש כזה חיוב?

אם הובא בתורה, סימן שבא להורות לנו.

אם לא היה חייב הר"ז בגדר מתנת חנם, ויש בזה לא תחנם.

מה שנכון נכון כתב:אם לא היה חייב הר"ז בגדר מתנת חנם, ויש בזה לא תחנם.

זה היה חמיו ואולי שונה

לכללות הענין יש לציין למכות כד. משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] חדל נא מי יקום יעקב וגו', ופירש"י מי יקום יעקב - מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב, והכי אמרינן ביבמות ע"ו. אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי.

מה שנכון נכון כתב:אם לא היה חייב הר"ז בגדר מתנת חנם, ויש בזה לא תחנם.

בעיני זה חידוש גדול, ישראל עושה מלאכה לגוי, יש לו חיוב לדקדק לעבוד את המינימום המחוייב כי אחרת יש בזה משום לא תחנם?

אוצר החכמה כתב:

מה שנכון נכון כתב:אם לא היה חייב הר"ז בגדר מתנת חנם, ויש בזה לא תחנם.

בעיני זה חידוש גדול, ישראל עושה מלאכה לגוי, יש לו חיוב לדקדק לעבוד את המינימום המחוייב כי אחרת יש בזה משום לא תחנם?

שו"ע יו"ד סי' קנא ס' יא
אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו.
ובב"י כתב-
ומ"ש במה דברים אמורים כשאינו מכירו וכו'. תוספתא (פ"ג ה"ה) כתבה שם הרא"ש (סי' יט) במה דברים אמורים בגוי שאינו מכירו או שהיה עובר ממקום למקום אבל אם היה אוהבו או שכנו מותר שאינו אלא כמוכרו לו:
וכתב ע"ז הט"ז ס"ק ח'-
שאינו מכירו - דגם זה נכלל בלא תחנם לא תתן להם מתנות חנם אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו:

בב"מ פרק שואל (או הפועלים) מפורש שיעקב עבד יותר מן הראוי לו, וכמ"ש הייתי ביום אכלני חורב וגו׳, שזה חובה של שומר עירוני ולא של שומר פרטי.
עיי"ש.

הרי מפרשת ויצא לומדים כמה דיני חתנות ,אחד מהם הוא שבעת ימי המשתה מהפסוק שאמר לבן מלא שבוע זאת ,
מהרמבם שהבאת לא מוכרח שלמד דהוא דין דאורייתא ,חלק הראשון שהבאת שאסור לבטל ממלאכה כאן וכאן הוא אכן דאורייתא,

מצליח כתב:לכללות הענין יש לציין למכות כד. משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] חדל נא מי יקום יעקב וגו', ופירש"י מי יקום יעקב - מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב, והכי אמרינן ביבמות ע"ו. אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי.

אולי הר"מ ס"ל דא"א להיות חסיד כיעקב, אבל חייב כל פועל להיות צדיק כיעקב.

מאידך ז"ל הרמב"ם בהל' מלכים פ"ה: אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו, ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות, ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.
ושם אין זה חיוב.

בקבורה בא"י הראיה היא בק"ו, שאפילו גדולי החכמים רצו בכפרה שיש בקבורה בה, ואף שקולטתו לאח"מ, וכ"ש שלשאר אדם שאינו בדרגתם כדאי לטרוח בדבר.

ז"ל היראים בסי' רלב "שפל רוח וצעיר. מצוה זאת מצאתי בהלכות של ר' יהודאי הגאון ולא מצאתי עיקר אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח",
הרי, דמשבחו של מרע"ה למדנו מצות עשה.

שמעתי בשם הגר"ש גפן שליט"א שהק' מה הראיה מיעקב שעבד בכל כוחו, הרי הוא עשה לפנים משורת הדין גם בכך ששילם הטריפות, ועוד?
ותירץ, דאמנם כסף מיותר יש ליעקב לצורך לפנים משורת הדין, אבל כח וזמן מיותרים ודאי אין לו. ודפח"ח.

עוד שמעתי פעם מהגרי"ג אדלשטיין שליט"א שביאר את המקור של הר"מ למש"כ "לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד" דלכאו' היכן מצא דבר זה?
וביאר, דכך פירש את סדר הכתובים "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים ... וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה ... וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן", ודו"ק.

ב"ק צב. ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'.

הרי דילפי' מאאע"ה.

אגב, האם מצינו לשון ״יעקב הצדיק״ בעוד מקומות?

עושה חדשות כתב:ז"ל היראים בסי' רלב "שפל רוח וצעיר. מצוה זאת מצאתי בהלכות של ר' יהודאי הגאון ולא מצאתי עיקר אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח",
הרי, דמשבחו של מרע"ה למדנו מצות עשה.

לכאורה אינה ראיה ליעקב אבינו ע'ה, כי שם לא שיבחה אותו התורה, אלא שאמר על עצמו שעבד בכל כוחו.

עושה חדשות כתב:ב"ק צב. ומנין שאם לא מחל לו שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וגו'.

הרי דילפי' מאאע"ה.

לכאורה לא כתיב כאן חיוב מדינא למחול, כנוסח הרמבם בחיוב עבודה בכל הכח כיעקב.
אלא שזו מידה רעה שלא למחול, ומידות בוודאי לומדים מהאבות הקדושים. אבל ללמוד חיוב לדינא אין כאן ראיה.

עושה חדשות כתב:ז"ל היראים בסי' רלב "שפל רוח וצעיר. מצוה זאת מצאתי בהלכות של ר' יהודאי הגאון ולא מצאתי עיקר אלא מששבחה התורה העניו דכתיב והאיש משה עניו מאד למדנו שמצוה להיות אדם עניו ושפל רוח",
הרי, דמשבחו של מרע"ה למדנו מצות עשה.

אם נלמד את דבריו כפשוטן של דברים, העולה מכאן שכל מה שיבחה תורה הרי הוא מצוה, וכל מה שגינתה הרי הוא עבירה.
אכן כך?
לדוגמא:
יש 'מצוה' להיות צדיק כנח?
לחידודא בעלמא: יש מצוה להיות יפה כאימותינו שרה ורחל?
יש עבירה בלהיות אכזרי? כחרטת האחים במעשיהם עם יוסף, או להבדיל כמעשי אנשי סדום.
יש עבירה בלכפור בטובתו של מקום? כתלונות בנ'י במדבר.
או שאלה הנהגות חיוביות או שליליות, שאינן בדווקא מחויבות כמצוה או עבירה.

שמואל דוד כתב:אגב, האם מצינו לשון ״יעקב הצדיק״ בעוד מקומות?

עיין משלחן הגאון רב אליהו ברוך פינקל עה״ת פרשת נח

עושה חדשות כתב:

עוד שמעתי פעם מהגרי"ג אדלשטיין שליט"א שביאר את המקור של הר"מ למש"כ "לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד" דלכאו' היכן מצא דבר זה?
וביאר, דכך פירש את סדר הכתובים "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים ... וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה ... וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן", ודו"ק.

כמד' שגיסו כתב כן בשמו במשמר הרש"מ

עושה חדשות כתב:רמב"ם סוף הל' שכירות "כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד".
וכן הובא בשו"ע חו"מ סי' שלז.
וצ"ע האם אפשר ללמוד מכל מה שעשה יעקב הצדיק שיש כזה חיוב?

יעקב לא התנהג אם חמיו הרמאי בלפנים משורת הדין, ולכן פיצל מקלות וכו', וע"כ שכל מה שעשה, היה מעיקר הדין.

גם זו לטובה כתב:יעקב לא התנהג עם חמיו הרמאי בלפנים משורת הדין, ולכן פיצל מקלות וכו', וע"כ שכל מה שעשה, היה מעיקר הדין.

אבל בב"מ צג: אמרי' - איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה א"ל התם נמי בחזני מתא אמר ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה דאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא.

עושה חדשות כתב:

גם זו לטובה כתב:יעקב לא התנהג עם חמיו הרמאי בלפנים משורת הדין, ולכן פיצל מקלות וכו', וע"כ שכל מה שעשה, היה מעיקר הדין.

אבל בב"מ צג: אמרי' - איתיביה עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה א"ל התם נמי בחזני מתא אמר ליה אטו יעקב אבינו חזן מתא הוה דאמר ליה ללבן נטרי לך נטירותא יתירתא כחזני מתא.

יכול להיות שזה מה שלבן התנה איתו, או לחילופין שהוא ידע שאם לא יעשה את זה - לבן יתבע ממנו על הנזקים.
וכפי שנאמר "טרפה לא הבאתי אליך ... מידי תבקשנה", למרות שאפילו בשומר שכר נאמר "הטרפה לא ישלם".

...ומה שצריך לעבוד בכל כחו למדו מיעקב אבינו שאמר "כי בכל כחי עבדתי את אביכן". ואף שיש מקום לומר שיעקב נהג לפנים משורת הדין, 'וכדרך הצדיקים ואנשי המעשה', וכאבא חלקיה שסיפרו חז"ל (תענית כ"ג ע"ב) שחכמי ישראל באו לבקרו וברכוהו לשלום ולא ענה להם, ואח"כ אמר ששכיר יום היה ולא רצה לבטל ממלאכות בעל הבית, עי"ש, אפשר שאם לא היה בזה חיוב ומצוה לא היו נכסיו מתברכים, וממה שכתיב "ויפרץ האיש מאד מאד", ידעינן שכך הוא מעיקר הדין, ודוחק. ונראה יותר דמסברא כתב כן הרמב"ם, והביא סמך מיעקב אבינו. ואפשר עוד דאם לא היה בזה חיוב מעיקר הדין, לא היה ראוי לנהוג מדת חסידות ברשע ורמאי כלבן הרשע, וע"כ דכך הוא שורת הדין. ונראה עיקר בזה דקים להו לחז"ל דכל מה שסיפרה תורה מעשה אבות הלכתא היא, דהלא אמרו (תנא דבי אליהו אליהו רבה פרשה כ"ג) "לפיכך יהיו אומרים כל אחד ואחד, מתי יגיעו מעשיי למעשה אברהם יצחק ויעקב", ומעשי אבות ניתנו לנו כדי שנלמוד מהם, דהלא למדנו (פסחים ד' ע"א) "זריזין מקדימין למצוות" מאברהם אבינו דכתיב ביה "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמרו", ולא אמרינן שמא היה זאת רק מדת חסידות, וכך גם בנידון דידן, ודו"ק בזה. ועוד מצינו בגמ' שלמדו הלכה מפרשתנו בב"מ (צ"ג ע"ב): "עד מתי שומר שכר חייב לשמור – עד כדי הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה".
(מתוך שיעור של רבי אשר וויס שליט"א)

עושה חדשות כתב:
עוד שמעתי פעם מהגרי"ג אדלשטיין שליט"א שביאר את המקור של הר"מ למש"כ "לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד" דלכאו' היכן מצא דבר זה?
וביאר, דכך פירש את סדר הכתובים "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים ... וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה ... וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן", ודו"ק.

שמעתי את זה בשם ר' בונם מפרשיסחא או ר' מנדל מרימינוב זכותם יגן עלינו. איני זוכר איזה מהם. עכ"פ הדבר הוא מן הוותיקות.

נושא האשכול נידון בהרחבה בלקוטי שיחות חלק כה עמ' 139 ואילך. ושם העיר, שהטור העתיק לשון הרמב"ם והשמיט תיבת "הצדיק".