פורום אוצר החכמה

למישהו יש מושג אימתי הפסיקו עם טהרה מטומאת מת ע"י אפר פרה אדומה?
מתי ולמה נפסקה טהרת פרה אדומה?
ייתכן ויש בזה דברים מפורשים, אני פשוט כרגע לא מונח בסוגיה ואשמח אם למישהו יש ידיעות בנושא.
נ.ב.
הרמב"ם בפרה אדומה ג,ד כותב כי עם חורבן הבית השני פסקה טהרת פרה, הרא"ש לעומת זאת (חולין ח,ד לקראת סוף הסימן) מוכיח כי הייתה טהרת פרה עוד בזמן האמוראים. (ואולי לא פליגו כי הרמב"ם מדבר על יצירת אפר ואולי האמוראים השתמשו באפר שנשאר להם מזמן עזרא).

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרפה סעיף ז

כתבו רבותינו בעלי הש"ע בסעיף ז' י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקרותם מדאורייתא לפיכך בני הישובים שאין להם מניין צריכים לבא למקום שיש מניין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא ואם אי אפשר להם לבא מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמן עכ"ל ועדיפי לעניין הילוך למניין מקריאת המגילה ואף על גב דקריאת המגילה דוחה כל הדברים כמ"ש בסי' תרפ"ז מ"מ הא אפשר לקרותה ביחידית משא"כ פרשיות שבתורה אין קורין אלא בעשרה [ט"ז סק"ב בשם תה"ד] אך גדולי האחרונים תמהו מאין לנו לומר דגם פרשת פרה היא מן התורה דאין שום רמז לזה בגמ' ולכן פסקו דאינה מן התורה [מג"א] ולענ"ד נראה דיש לזה רמז בתורה דהנה בפרשת פרה אדומה כתיב באמצע הפרשה [במדבר יט, י] והיתה לבני ישראל וגו' לחקת עולם ודרשינן בספרי [פיסקא קכ"ד] שתהא נוהגת לדורות ע"ש דאפר פרה אינו תלוי במקדש דגם בזמן האמוראים היה להם אפר פרה כדאמרינן חבריא מדכן בגלילא [חגיגה כ"ה. וע' נדה ו': ברש"י ד"ה קדש] ובסוף פרשה כתיב עוד [במדבר יט, כא] והיתה להם לחקת עולם ומיותר הוא אלא דאתי לעניין קריאת הפרשה אף בזמן דליכא אפר פרה כעניין שאמרו בזבחים [צ'.] למקראה הקדימה הכתוב ופירש"י בנדה שם שיהא קורין בעניין ע"ש וכ"ש בזמן הזה דליכא עצם המצוה שהיתה ראויה להיות בזמן הזה אם היה לנו אפר פרה דוודאי יש לומר שיש חיוב לקרות הפרשה:

עי' נדה ו ב, דאמר עולא חבריא מדכן בגלילא. ובר"ש חלה ד ח, ובימי חכמים היו מזין בא"י כדאמרינן חבריא מדכן בגלילא, ושאר מקומות שמובאת מימרא זו

ידועים דברי הגמ' בכמה מקומות (שבת סה, נדרים מ ועוד) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי.

בפשטות לפי שטחיות לשון הגמ' בשבת סה. מיירי מבנותיו בתולות, לאיזה צורך נטהרו בנותיו? האם היה הסדר שגם בתולות טבלו לנידתן? האם היה זה משום שאכלו חולין בטהרה? ידוע דשמואל היה כהן (מגילה כא ועוד) אם כן אולי היה לו לאבוה דשמואל תרומה וחלה והם אכלו בבי נשא ולכן נטהרו, ואם כן משמע שגם מטומאת מת נטהרו כדין באפר פרה ויהי' זה לראי' ביד אלו מהראשונים שסובר דבימי האמוראים עדיין היו להם אפר פרה

האם דנו בכל זה בעובדא דאבוה דשמואל?

מדבר קדמות - מערכת א
כו. אפר פרה היה לאמוראים, כמו שכתבו הראשונים ממה שאמרו חבריא מדכן בגליל, והביא דבריהם הרב משנה למלך פ"ג דאבל סוף דין א', ע"ש באורך:
ובזה יבא לכלל ישוב מה שאמרו בירושלמי דרב אוכל חולין בטהרה בעשרת ימי תשובה, והוו בה רבנן בתראי טובא, ועי' מה שכתב הרב פרי חדש סוף סימן תר"ו. ובהכי ינוח לנו, דהאמוראים היו כל כך קדושים:
והן עתה בשגם המצא ימצא מי שרוצה להתקדש ולפרוש מדרכי העולם, אף שיטרח טורח גדול לא יעלה בידו, כי הטומאות חדשות גם ישנות אשר אנחנו ואבותינו בם היו בעוכרנו, כי הטהרה מעכבת, ובכל טורח וקושי לא מסקי אלא כדמסיק תעלא. ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על יד אליהו זכור לטוב, ואז נחה עליו רוח הקדש להפליא, והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי, לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענותנותו. [ועיין מה שכתב הרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים דף קכ"ג ע"ג אות קי"א, ע"ש]:

מיללער כתב:ידועים דברי הגמ' בכמה מקומות (שבת סה, נדרים מ ועוד) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי.

בפשטות לפי שטחיות לשון הגמ' בשבת סה. מיירי מבנותיו בתולות, לאיזה צורך נטהרו בנותיו? האם היה הסדר שגם בתולות טבלו לנידתן? האם היה זה משום שאכלו חולין בטהרה? ידוע דשמואל היה כהן (מגילה כא ועוד) אם כן אולי היה לו לאבוה דשמואל תרומה וחלה והם אכלו בבי נשא ולכן נטהרו, ואם כן משמע שגם מטומאת מת נטהרו כדין באפר פרה ויהי' זה לראי' ביד אלו מהראשונים שסובר דבימי האמוראים עדיין היו להם אפר פרה

האם דנו בכל זה בעובדא דאבוה דשמואל?

אדרבא משם ראיה ברורה שלא היה זקוק למקוואות ומפצי לעצמו ולא נצרך לטהרה אלא לבנותיו משום איסור נדה ומיירי בנשואות (ואין שום ראיה מן הגמרא ממה שמביא גם דברים שהקפיד בהיותן בתולות שקפידא זו היתה גם בזמן שהיו בתולות, אלא הא כדאיתא והא כדאיתא)

אימתי פסקה טהרת אפר פרה אדומה - הרב אליעזר יהודה בראדט:
http://seforim.blogspot.co.il/2009/08/blog-post.html

מיללער כתב:ידועים דברי הגמ' בכמה מקומות (שבת סה, נדרים מ ועוד) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי.

בפשטות לפי שטחיות לשון הגמ' בשבת סה. מיירי מבנותיו בתולות, לאיזה צורך נטהרו בנותיו? האם היה הסדר שגם בתולות טבלו לנידתן? האם היה זה משום שאכלו חולין בטהרה? ידוע דשמואל היה כהן (מגילה כא ועוד) אם כן אולי היה לו לאבוה דשמואל תרומה וחלה והם אכלו בבי נשא ולכן נטהרו, ואם כן משמע שגם מטומאת מת נטהרו כדין באפר פרה ויהי' זה לראי' ביד אלו מהראשונים שסובר דבימי האמוראים עדיין היו להם אפר פרה

האם דנו בכל זה בעובדא דאבוה דשמואל?

אבוה דשמואל היה בבבל (כמבואר בגמ' זו גופיה דלא נתן להם לטבול בפרת), ובבבל לא הועיל אפר פרה דהרי גזרו טומאה על ארץ העמים, עי' תוספתא פרה פ"ג ה"ג, ועי' שו"ת הרי"ד סי' כ"ה ותשב"ץ ח"ג סי' ר' שהאריכו בזה דרק בא"י היה להם אפר פרה ולא בבבל (וברי"ד שם הזכיר אבוה דשמואל).

ולעצם הענין שהיה אפר פרה בזמן האמוראים ע"ע תוס' בכורות כז: ריש ד"ה וכי הזאה יש לנו ובצ"ק שם

מיללער כתב:ידועים דברי הגמ' בכמה מקומות (שבת סה, נדרים מ ועוד) אבוה דשמואל עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי.

בפשטות לפי שטחיות לשון הגמ' בשבת סה. מיירי מבנותיו בתולות, לאיזה צורך נטהרו בנותיו? האם היה הסדר שגם בתולות טבלו לנידתן? האם היה זה משום שאכלו חולין בטהרה? ידוע דשמואל היה כהן (מגילה כא ועוד) אם כן אולי היה לו לאבוה דשמואל תרומה וחלה והם אכלו בבי נשא ולכן נטהרו, ואם כן משמע שגם מטומאת מת נטהרו כדין באפר פרה ויהי' זה לראי' ביד אלו מהראשונים שסובר דבימי האמוראים עדיין היו להם אפר פרה

האם דנו בכל זה בעובדא דאבוה דשמואל?

איכא לאוקומי בחלת חו"ל, ולק"מ.