ומאותו ענין אשאל, האם "לחם משנה" זה מצוה דרבנן כמו נר חנוכה וכד', או לאו.
(אפשר לשאול כעין זה על עוד דינים דרבנן, שנראים קצת כמו פרטים והנהגות ולא כמצוות דרבנן גמורות בפנ"ע).
עושה חדשות כתב:ומאותו ענין אשאל, האם "לחם משנה" זה מצוה דרבנן כמו נר חנוכה וכד', או לאו.
(אפשר לשאול כעין זה על עוד דינים דרבנן, שנראים קצת כמו פרטים והנהגות ולא כמצוות דרבנן גמורות בפנ"ע).
עושה חדשות כתב:שם בברכות אמרי' עוד -
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אמרו עליו על ריש לקיש שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.
והנה הסיפור המובא על ר"ל לכאו' מורה בבירור, דהאיסור המדובר הוא רק בגדר מידת חסידות, וצ"ע בשו"ע או"ח סי' תקס שהעתיק בסתמא דאסור וכו'.
וצ"ע.
(וראיתי מציינים בית האוצר א,קפט. ושם דן עוד על אסור לשמש מיטתו בשני רעבון, ואסור לעשות שותפות עם הגוי, ואסור להלוות בלי עדים וכו'. וציין שם לריטב"א במגילה כט. אבל מאידך ראיתי בס' האשכול אלבק שכתב בהל' תפילה "וכתב גאון ז"ל ואסורי דאמור רבנן דלאו דאוריתא כגון למלאות שחוק פיו בעולם הזה, ולשמש מטתו בשני רעבון, ולישן ביום יותר משינת הסוס, וכל כיוצא בהן אין עליהן לא מלקות ולא נדוי אלא קורין אותו עובר על תקנת חכמים", וכן הובא בבית יוסף מתוך רבינו ירוחם, ולפ"ז צ"ע מאי רבותיה דר"ל).
עושה חדשות כתב:מה בנוגע לאיסור לעבור לפני המתפלל, האם חייבים לאבד עבור זה כל ממונו כשאר איסורים גמורים דרבנן?
עושה חדשות כתב:מה דרגת האיסור של חושד בכשרים?
ראיתי כעת בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תתקכ שכתב ואלו פסולי' להעיד מחמת מעשיהם ... החושד בכשרים אבל האידנא לא, מה השתנה "האידנא"?
רמב"ם בפיה"מ פ"ד דברכות כתב:בכניסתו מה הוא אומר ... ושתי תפלות אלו חובה על כל מי שנכנס לבית המדרש ללמוד, הלא תראה שלא אמר בכניסתו מה היה אומר שמשמע שזה רק ספור מה שהיה אומר ר' נחוניה בן הקנה ותהיה הרשות בידינו, אלא אמר בכניסתו מה הוא אומר, ר"ל אם נכנס הנכנס לבית המדרש מה הוא צריך לומר. ויש לו להתפלל שתי תפלות אלו בין עומד בין יושב או איך שיהיה, ואינו מכוין פניו לרוח שמתפללין אליה, ואינו מברך, ואין בה השתחויה, וקראה תפלה כפי עיקר מובן המלה שכל בקשה נקראת תפלה.
הדברים ברורים שזהו בכלל החיוב לדון לכף זכות, וחיוב זה עצמו נלמד ממקרא מפורש דכתיב בצדק תשפוט עמיתך, אלא שבזה נחלקו הראשונים אם דבר זה נכלל בפשטיה דקרא והוי בכלל המ"ע (מלבד האזהרה לדיין), או שזה רק בכלל המשמעות כאסמכתא בעלמא. שיטת רבינו יונה בשערי תשובה (ש"ג פיסקא ריח) נראה שהדין לדון לכף זכות הוא מ"ע, ואילו בדברי המאירי בחיבור התשובה ובחי' לשבועות ריש פ"ב נראה שהוא רק אסמכתא, ואינו מגופי תורה, יעו"ש. וראה א"ת ערך חשד.עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:מה דרגת האיסור של חושד בכשרים?
ראיתי כעת בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תתקכ שכתב ואלו פסולי' להעיד מחמת מעשיהם ... החושד בכשרים אבל האידנא לא, מה השתנה "האידנא"?
מה בכלל האיסור של חושד בכשרים, באדל"מ או באדל"ח? ואזהרתו מהיכא?
עושה חדשות כתב:הרא"ש בהל' תפילין נותן דירוג בין איסורים דרבנן, על מה חוזרים מעורכי המלחמה, ז"ל -
תניא סח בין תפלה לתפלה עבירה היא (בידו) וחוזר עליה מעורכי המלחמה שעל שם קיום מצות תפילין שתקנו יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קדקוד ואף ליהא שמיה רבה ולקדושה ולענות אמן אין להפסיק. ובהל' תפילין עתיקתא כתב סח בין תפילין של יד לתפילין של ראש אם סח שיחת חולין חוזר עליה מעורכי המלחמה. ואם בקדושה ויהא שמיה רבה סח אין חוזר עליה מעורכי המלחמה אלא חוזר ומברך על של ראש שתים מפני שכל תפילין טעונות שתי ברכות. ואם ברכן כאחת עולות זו לזו. ואם הפסיקן בקדושה בטלה הראשונה וצריך לברך ב' על של ראש. הא דקאמר מפני שכל תפילין טעונין ב' ברכות תפילין של ראש קאמר [כלומר] לעולם טעונין שתי ברכות ואם לא הפסיק גם עלייהו קאי ברכת להניח. לכך כשהפסיק צריך לחזור ולברך ברכת להניח ואפילו דאין חוזר מעורכי המלחמה אם הפסיק לענות קדושה ואמן נהי דאין העבירה גדולה כ"כ לחזור עליה מעורכי המלחמה מ"מ איכא איסורא שגורם לברך ברכה שאינה צריכה. כדמוכח ביומא פרק בא לו (דף ע א) ופרק אלו נאמרין (דף מ ב) דתנן נוטל ס"ת וקורא בו באחרי מות ובאך בעשור וכו' ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה ופריך בגמרא וניתי ס"ת ונקרי ביה ומשני ר"ל משום ברכה שאינה צריכה. אלמא כל היכא שיכול לפטור עצמו בברכה אחת אם גורם שצריך ברכה אחרת מיקרי ברכה שאינה צריכה.
האם מצינו בזה עוד חילוקי דרגות בין איסורים דרבנן? (ולא בדברים כאלו שהם רק על גבול מידת חסידות).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 163 אורחים