הטעם למצוות שמחת חתן וכלה

[שיר ורננים]

שלום רב.
מה הטעם למצוה לשמח חתן ןכלה? אדגיש אין השאלה למקור . שזה מצינו מהמדרש על שכרה של איזבל שכפות ידיה ורגליה זכו לקבורה וכן לגמ' בברכות ו: ששם מובא השכר של ה' קולות וההפך לזה. אלא לטעם.
אשמח לתשובות שיחכימוני.

[מן הדרום]

קובץ שעורים כתובות אות מו

מו) [דף טז ע"ב] כיצד מרקדין לפני הכלה. לכאורה משמע מלשון זה דעיקר המצוה היא לשמח את הכלה, אבל אין לזה טעם, דאדרבא איהו מיפקיד בפ"ו ולא איהי, וכן משמע מלשון הגמ' ברכות ו' דשמחת חתן היא המצוה, אבל כבר פירש"י כאן "מה אומרים לפניה" והכל בשביל החתן, לשבח את מקחו, כמ"ש להלן "מי שלקח מקח מן השוק" וכו'.

[לומד_בישיבה]

בפשטות הכוונה מפני שהם משתעבדים זה לזה, לא מיבע' החתן שיש לשמחו ועיין רמב"ם אם קודם ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה וכו' וכפי הנראה גם כלפיה, יש לשמחה מפני שהיא משתעבדת ונאסרת מרגע החופה.

[מצליח]

בפקודת אלעזר להה"ק מפאלטיטשאן זי"ע מביא מדודו מהרי"ד מבעלזא זי"ע שהטעם לשמחת חתן וכלה הוא, משום שכל ענין שמקימין דור חדש הוא בשביל גזירת מיתה בעולם, וכדי להסיר עוצב מזה משמחין את החתן והכלה.

[שיר ורננים]

בפקודת אלעזר להה"ק מפאלטיטשאן זי"ע מביא מדודו מהרי"ד מבעלזא זי"ע שהטעם לשמחת חתן וכלה הוא, משום שכל ענין שמקימין דור חדש הוא בשביל גזירת מיתה בעולם, וכדי להסיר עוצב מזה משמחין את החתן והכלה.

מעניי ששמעתי מחבר שהרי חתן טרוד בלילה ראשונה ופטור מק"ש.
אז לכן משמחים אותו די להסיר דאגתו וזה דומה מעט לטעם הפקודת אלעזר

[שברי לוחות]

מה צריך טעם לדבר שהוא ממנהגו של עולם, ששמחים בשמחתו של אדם
ואף אומות העולם עושין כן
והמצוה הוא רק מצד מצוות גמילות חסדים לשישתפו בשמחתו, ופשוט הוא

[אוהב אוצר]

הרב 'שברי', כוונתו לשאלה הידועה, והלא שמחים הם כבר מאד ומה טעם יש בזה?

[אוהב אוצר]

בפקודת אלעזר להה"ק מפאלטיטשאן זי"ע מביא מדודו מהרי"ד מבעלזא זי"ע שהטעם לשמחת חתן וכלה הוא, משום שכל ענין שמקימין דור חדש הוא בשביל גזירת מיתה בעולם, וכדי להסיר עוצב מזה משמחין את החתן והכלה.

ההסבר כפי ששמעתי בשיחתו של הרב רוזנבלום, [פרשת ויגש תשע"ד] הוא משום שאדם מחתן את בנו בשביל המשכיות דורו, ע"כ.
וא"כ לפ"ז היה עלינו לשמח את המחותנים.

[ישא ברכה]

אם אתה צריך טעם בשביל דרשה אז איני יודע, אבל הסיבה האמיתית היא ששני אנשים יוצאים יחד לדרך וזהו ענין מורכב ורגיש, ע"כ משתדלים שיצאו לדרך בשמחה מירבית ואם ההתחלה טובה זה נותן כיוון טוב להמשך. (וזהו חסד גדול מאוד).

והטעם שצריך לשמחם אע"פ ששמחים הם. א' משום שטבע השמחה שהיא צריכה לצאת מהנפש חוצה, ויש אמצעים המביאים לזה. והשמחה הגדולה מוציאה את שמחת החתן והכלה מהכח אל הבפועל. ב' לפעמים החתן והכלה עלולים לחשוש מהעתיד וזה יפגום בשמחה, והציבור המשתתף מסיח דעתם. ג' הציבור מוסיף תוספת שמחה. ד' יש שמחה כללית, של המשפחה ושל עם ישראל על כל חוליה וחוליה באומה.

[אוהב אוצר]

אני מבין את דבריך, אולם, אם תתבונן עמוק תראה שזה פסיכולוגי.
כך כולם רגילים לכן כל חתן וכלה רוצים שתיראה חתונתם כמו אצל חבריהם. אם הדבר לא היה קיים [לפחות לא בבדר גודל כמו של ימינו [ואף הפשוטים ביותר] לא היתה ציפיה.

[ישא ברכה]

אני מבין את דבריך, אולם, אם תתבונן עמוק תראה שזה פסיכולוגי.
כך כולם רגילים לכן כל חתן וכלה רוצים שתיראה חתונתם כמו אצל חבריהם. אם הדבר לא היה קיים [לפחות לא בבדר גודל כמו של ימינו [ואף הפשוטים ביותר] לא היתה ציפיה.

דבריך נכונים, אני כתבתי על שורש המושג לשמח חתן וכלה, (ז"א למה חז"ל העמידו ענין זה בתור גמ"ח ומצווה)ואכן רעה חולה נתפשטה במחנינו שבמקום לממש את הרעיון האמיתי מסרסים את התוכן ע"י עריכת אירוע ענק שאין בו שמחת הלב אלא בלאגן אחד גדול. ולרוב רוב המשתתפים אינם בכדי לשמח חתו וכלה אלא לשמח את המחותנים וכו'.
ובאמת לצערינו היום חתן וכלה לא יוצאים מהחתונה מתוך הרגשת שמחה אלא מתוך סיפוק על האירוע העוצמתי שהיה והגיעו כך וכך וכו'. והדברים נכתבים מעט בגוזמא בכדי להבהיר את הענין כראוי.

[פולסברג]

מתוך דבריו של המשפיע הגדול ר' מוט'ל זילבער מבארא פארק [הגרח''י קפלן הוא חסיד גדול ממנו].
נמצא בעמ' לד.

שמחת נישואין.JPG (82.38 KiB) נצפה 1275 פעמים

[צופה_ומביט]

ראיתי בזמנו קונטרס שנתחבר על המצוה לשמח חתן וכלה, והעולה שם מדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים שגדר המצוה שהוא גם טעמה הוא: לחבבם זה על זה. וממילא יש בזה שני חלקים. א. באופן ישיר, לשבחם זה בפני זה וכיו"ב, אגרא דבי הילולי מילי. ב. ליצור סביבם אוירה של שמחה וחדוה, כי מתוך כך הלבבות פתוחים לקבל זה את זה, ולקבל את דברים השבח שאומרים להם זה על זה. וראה דברי רש"י בכתובות ח, א בביאור הברכה האחרונה משבע ברכות: "שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה".

לפי זה, זוהי בוודאי מצוה שבין אדם לחברו, כמו כל סיוע למי שצריך סיוע. מסייעים לחתן ולכלה להתקשר באהבה זה עם זה, לבית נאמן בישראל, מתוך שמחה וחדוה ומילי שמחבבים אותם זע"ז.

והגון ביותר המנהג המקורי של בדחנות או דרשות בחתונה, כלומר שבתוך השמחה והחדוה של הנגינה והריקודים משלבים גם "מילי", ואותם המילי תוכנם חיבוב חתן וכלה זה על זה [ושבח ייחוסם ומשפחותיהם בכלל זה], ושבח חתונה בככלל, לחבב עליהם את עצם הרעיון של קשר זע"ז, וכיו"ב. כך מקיימים המצוה לשמח חתן וכלה כהלכתה באופן הראוי.