מזה עידן אני מתבלט מה מותר ומה אסור בשביל פרנסה.
מקללת אדם נתקללה האנושות כי בזעת אפיך תאכל לחם. וזה פשוט כי אסור להתפרנס מעבירה.
אבל יש עבודות יותר טובות ויש פחות. ולדוגמא אין ספק כי להיות מלמד דרדקי זו עבודה טובה מלעבוד בעבודה יחד עם אינם מאמינים וכדו'.
ויש בזה מדריגות מדריגות באיכות העבודה [כוונתי מבחינה רוחנית].
וכל אדם יש לו את מדריגתו ביר"ש, וכנגד זה את המציאות שבה יראתו ואמונתו נחלשים.
לדוגמא מקום עבודה אם אינטרנט ברמת סינון נמוכה, שאי"ז איסור גמור [כאינטרנט פתוח] אלא גדר והרחקה מהאיסור. [וגם אם יל"ד על ציור זה. הלך אחר העיקרון].
איך האדם שוקל את רצון ה' במצב הזה.
האם לא ללכת לעבוד ולבטוח בה' שימלא כל צרכו.
או"ד הוא צריך ללכת לעבוד כי בכלל הגזירה היא שהאדם ילך לעבוד ובכלל הגזירה ההיכנסות למקום שמחייב התמודדות רוחנית קשה יותר. [למרות שלו מובטחת הצלחה..]
האם זה תלוי ברמת הביטחון של האדם, אם אכן בטחונו בה' אלוקיו והוא שליו ורגוע ויקבל את מצבו בהכרה כי מאת ה' וזו הטובה, או שיהא רותן ורגז כל היום מהעדר הפרנסה ואזי צרת העוני קשה מצרת המקום ההוא. [ויש לזכור, כי לאדם יותר קל מלקיים מעשים מאשר חובות לבביות, ז"א כי אם ההלכה שאסור ללכת למקום כזה, גם אם בילבו לא יבטח אבל את ההלכה המעשית הוא מקיים. אבל השגחת ה' לטובה היא רק לחוסים בו, א"כ מי שלא בוטח לא].
ואשמח לכל מי שיאיר בסוגיא זו.