מצוות חסד - צדקה לעשירים?

[עושה חדשות]

לכאו' אין חולק על כך שאין שום מצווה ליתן לעשיר כסף, (ז"א לכל מי שאינו עני), ואמנם מקובל לומר שלהסיע אותו טרמפ (לדוגמא), זה קיום של מצוות חסד, ואפי' כשזה במקום שהוא יכול להשיג מונית בקל. וא"כ יוצא דבר משונה, שאם אני רואה עשיר הממתין למונית, ואני נותן לו כסף לנסיעה, לא קיימתי שום מצווה ואין זה אלא צדקה לעשיר, אבל אם עצרתי מונית ושילמתי לנהג כסף כדי שיקח את העשיר למחוז חפצו, קיימתי מצוות חסד.
מה שייך?

או בדוגמא אחרת, העשיר סוחב את סל קניותיו לביתו, עומד לידו אריתראי המוכן לעשות זאת תמורת שקל, ובכל זאת העשיר ממשיך לסחוב בעצמו, כעת באתי אני ועזרתי לו לסחוב את סליו, האם יש בזה מצווה יותר מאשר אם הייתי נותן לו שקל? אטו זה שונה בגלל שזה נעשה בגופו?

ומאידך, הרי גם ביקור חולים וכו' העשיר יכול לממן לעצמו תמורת תשלום, ובכל זאת יש מצווה גם לבקר חולה עשיר. אז האם יש חילוק בין ביקור חולים ושאר הדוג' המוזכרות בחז"ל שמצאו להם אסמכתא, לבין עזרה פשוטה שאפשר להשיג בתשלום?

השמעתם?

[ישא ברכה]

התשובה לכל זה היא פשוטה.
חסד וכו' זה לא רק במישור הפיזי אלא גם במישור הנפשי, כשאני נותן לאדם תחושה טובה, שאני נותן עבורו משהו. אם עשית לבן אדם טוב על הלב, זה גם חסד.

עשיר לא ישמח אם תיתן לו שקל או אפילו מאה, אבל הוא כן ישמח אם תעזור לו לסחוב את הקניות מהחנות.
כנ"ל לענין טרמפ הוא לא שמחת החיסכון היא המשמחת אותו אלא שמחת ההתיחסות של השני והצעתו לעזרה.

[שש ושמח]

א.מי אמר שלתת טרמפ לעשיר הוא קיום מצות חסד? לכאו' פשוט שאם הוא במצב שאם לא תקח אותו הא ישכור מונית נמצא שאין כאן אלא חסכון מעות ואין כאן שום מצוה [הגע עצמך אם אלך לסייע בביתו של העשיר בעבודות הבית במקום משרתיו וכי אקיים בזה מצוה?]. משא"כ אם הוא במצב שאם לא תקח אותו הוא ילך ברגל הרי חסכת לו טירחא ובזה ודאי יש מצוה שהרי כלפי זה אין חילוק בין עני לעשיר.
[ב. גם לחסוך טירחה לעשיר לכאו' אין מצוה אלא כשאני עושה פעולה זו בפחות טירחא, ולכן לסחוב לחברי את הסלים כשכחו שווה לכוחי אין בזה קיום מצוה כלל, ורק אם הוא חלש ממני יש בזה מצוה].
ג. גם במצב השני, שאני חוסך טירחא לעשיר, הרי פשוט שאין חיוב להוציא מעות עבורו ולכן אין חיוב לתת מעות לנהג המונית וכדו' ואין בזה מצוה כלל, אבל יל"ע באופן שנתן המעות לנהג קודם הנסיעה וכבר אינו יכול לחזור בו, שכעת הרי נותן לו פעולה ולא מעות. וצ"ע.

[פרמישלאן]

במהרי"ל ליקוטים אות ס' כתב וז"ל

אמר כל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים ר"ל דוקא הכנסת עשירים ומכובדים, כשנתאכסנו אצלו שאז יקבלם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם. וראייה מאברהם אבינו שסבר המלאכים היו אורחים והרבה לשחוט בשבילם ג' שוורים להאכילם הלשונות בחרדל. אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא.

היינו ששאני נתינת כסף שהיא נקרא צדקה ובזה יש הבדל בין עשיר לעני, ודו"ק.

ובספר החיים לרבי חיים אחי המהר"ל (פרנסה וכלכלה פרק ג) כתוב בסגנון אחר קצת

וראוי לאדם לקרב שכיניו ומיודעיו אפילו הן עשירים יכניסם לפעמים לביתו כדי לכבדם וזהו מצות הכנסת האורחים שמנו חכמים זכרונם לברכה (פאה א, א) מכלל המצות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא שהנותן אכסנאי לאורח הבא לא מיקרי הכנסת אורחים כי האורח מאליו הוא בא והוא לא הכניסו

ובדבריו משמע כי אפילו אם יש לו מה לאכול והנך נותן לו קיים בזה הכנסת אורחים ועיי"ש בהמשך דבריו בספרו.

[שומע ומשמיע]

[ב. גם לחסוך טירחה לעשיר לכאו' אין מצוה אלא כשאני עושה פעולה זו בפחות טירחא, ולכן לסחוב לחברי את הסלים כשכחו שווה לכוחי אין בזה קיום מצוה כלל, ורק אם הוא חלש ממני יש בזה מצוה].

אתה מדבר כנראה על צדקה, ואתה מחדש שיש צדקה בטירחה ולא רק בממון. ועל זה כמובן שאם הוא כמוך אין בזה צדקה.
אבל מצד חסד שזה מצוות ואהבת לרעך כמוך, למה לא? וכי אתה לא אוהב שמפנקים אותך? אז גם לרעך עשהה כן.

[שש ושמח]

שומע ומשמיע כתב:

אבל מצד חסד שזה מצוות ואהבת לרעך כמוך, למה לא? וכי אתה לא אוהב שמפנקים אותך? אז גם לרעך עשה כן.

כתוב ואהבת לרעך "כמוך" ולא יותר ממך. הרי פשוט שאין חיוב לפנק את חברי, ולכאו' א"א לומר שיש ענין שאינו בכלל החיוב אבל יש בו מצוה.

[שומע ומשמיע]

כמדומני שהרב התבלבל.
אני אוהב שעושים לי דברים גם כשיש לי כוח. כמוך זה מה שאתה אוהב, לא כמו הכוח שיש לך כמובן.

[אהבתי את שם הניק, זה בעצם שלום בין הני תרי מיני דסוכה].

[שש ושמח]

מה לא מובן? אמרתי דבר פשוט, כמוך היינו לחפוץ בטובת חברך כשם שאתה חפץ בטובת עצמך, לא יותר מזה, לכן אין שום סיבה שכדי למנוע טורח מחברי אני עצמי אטרח אותו טורח. [לא אמרתי שבאופן הנ"ל יש לפטור משום שאני לא הייתי חפץ לעצמי בעזרה כזו, אלא משום שאע"פ שלעצמי אני חפץ בזה מ"מ א"א לחייב אותי לעשות כן לחברי].
אתה באמת סבור שמצות ואהבת מחייבת לטרוח במקום השני גם באופן שהטירחא שווה לשנינו? למה לא הלכת היום לנקות את הבית של שכנך?

[עושה חדשות]

יש באשכול הזה כמה הוספות לעניננו.
ולכלל בהירות לא באתי, איך מותר ליטול שכר עבור תיקון ביתו של השני ולמה ל"ה כנוטל שכר על מצווה, ומה גדר החילוק בין צדקה לעשיר ובין חסד בגופו, (האם כדברי ישא ברכה או כדברי שש ושמח).
אם התחדש בזה דבר, הודיעוני.

[עושה חדשות]

נשאל אחרת,
יש מצות פריקה וטעינה, בפריקה יש גם צעב"ח והצלה מחסרו"כ מרובה, אבל לעומת כן בטעינה יש רק סיוע לצרכיו של השני להעביר את משאו ממקום למקום לצורך פרנסה וכד'. ונחלקו תנאים אם טעינה בשכר או בחינם. למ"ד בחינם, האם למדנו מכאן שרצון התורה הוא לחייב לאסוף טרמפ, לעצור להחליף גלגל, לסחוב סלים, וכל כה"ג, בחיוב גמור?

[עושה חדשות]

מכלל מצות השבת אבידה, שאם ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם, ועוד כיו"ב. א"כ אשאל שוב, הרי המשיב אבידה אין לו ליטול שכר (אלא כפועל בטל וכו'), וכיצד יכול אינסטלטור וכד' ליקח שכר על עבודתו.

[עזריאל ברגר]

יש דברים שחייבים לעשותם, אבל בשכר.
כגון טעינה על בהמה.

ודון מינה וכו'.

[עושה חדשות]

חזון איש יו''ד נדרים קמד ג.png (49.57 KiB) נצפה 1333 פעמים

[עזריאל ברגר]

במהרי"ל ליקוטים אות ס' כתב וז"ל

אמר כל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים ר"ל דוקא הכנסת עשירים ומכובדים, כשנתאכסנו אצלו שאז יקבלם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם. וראייה מאברהם אבינו שסבר המלאכים היו אורחים והרבה לשחוט בשבילם ג' שוורים להאכילם הלשונות בחרדל. אבל הכנסת עניים בכלל צדקה היא.

היינו ששאני נתינת כסף שהיא נקרא צדקה ובזה יש הבדל בין עשיר לעני, ודו"ק.

ובספר החיים לרבי חיים אחי המהר"ל (פרנסה וכלכלה פרק ג) כתוב בסגנון אחר קצת

וראוי לאדם לקרב שכיניו ומיודעיו אפילו הן עשירים יכניסם לפעמים לביתו כדי לכבדם וזהו מצות הכנסת האורחים שמנו חכמים זכרונם לברכה (פאה א, א) מכלל המצות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא שהנותן אכסנאי לאורח הבא לא מיקרי הכנסת אורחים כי האורח מאליו הוא בא והוא לא הכניסו

ובדבריו משמע כי אפילו אם יש לו מה לאכול והנך נותן לו קיים בזה הכנסת אורחים ועיי"ש בהמשך דבריו בספרו.

אבל בשו"ע הרב כתב שהכנסת אורחים זה דווקא מחוץ לעיר!
(ראו סימן תק"י סעיף כב, וכפל דבריו בסימן תקט"ו סעיף א, ולא בדקתי מה מקורותיו)

[לבי במערב]

(ראו סימן תק"י סעיף כב, וכפל דבריו בסימן תקט"ו סעיף א, ולא בדקתי מה מקורותיו)

מקורו מתרוה"ד סי' עב (כמו שציינו בשוה"ג לדבריו בסו"ס שלג, וראה גם בסי' שז סכ"ג).