ומה שפירשו דכיון דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה קני קרקעות בשטר אם כן אף בכסף ובחליפין ובחזקת הקרקע יקנה ובמסירה עמהן והדבר ידוע שאינו כן, ולא תטעה במה שאמרו בפ"ק דנזיקין (י"ד ב') עבדים ושטרות נמי נקנין, שכבר אמר רש"י ז"ל דאשגרת לישן הוא כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים דברים שבאו שלא בדקדוק, כיוצא בה במסכת תענית (מגילה כ"ו א') הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות ולאו דוקא מעמדות, ובפ"ק דמנחות (ו' א') ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בפרק כל הבשר (קט"ז א'), ובפרק העור והרוטב (קכ"ה א') ותו קולית הנבלה וקולית השרץ אמאי מטמו ולאו דוקא שרץ דהאי מטמא בכעדשה אלא אשגרת לישן הוא כענין שאמרו בירושלמי (תרומות פ"א ה"ב) לית כן חרש אשגרת לישן, ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח זה שאין תקנה לאותיות בכסף ובחליפין וחזקת הקרקע
מאות? אלפים? לכאו' מדובר ממש במקרים ספורים, כנראה מדוגמאותיו של הרמב"ן. עמדו בזה?
אגב, מש"כ בשם רש"י אינו לפנינו, אלא לפנינו כ' רש"י שם "שטרות דנקנות בכסף - לא איתפרש היכא". גם כלפי הדוג' של חולין דקכ"ה נראה ברש"י שם דס"ל דהוי בדוקא.