פורום אוצר החכמה

במנורת המאור פ"י נישואי אשה עמוד 34 כתב:

שאלו לחכם אחד ואמרו לו, ספר לנו המדות הטובות שצריכה האשה להתנהג בהן. אמ' להם, צריכה האשה לעשות חפץ בעלה, ולומדת מדותיו, ועוזבת מדות אביה, עד אשר יאמרו כי היא בת בעלה ולא בת אביה, ומאירת פניה לבעלה תמיד, ואפי' בשעה שיכעסנה. ומכבדת אותו בשעת חסרונו כמו בשעת עשרו, ובימי זקוניו כבימי בחרותו. ומכבדת רגליה לצאת מפתח ביתה, ומקלת רגליה בפת לעני. ושוקדת על מלאכתה, ועובדת עבודת ביתה בין שפחותיה. ומינקת את בניה, ולא תתנם למינקת אחרת, לפי שחלבה רבה לגדל בו את בניה, ובו נבראו, שחלב המינקת הוא נכרי להם ויזיק אותם. ובורחת מישיבת כל הנשים המורדות והפושעות ומחרחרות הריב. ואומרת שבעתי, ואפי' אינה שבעה

דבר דומה נמצא בפי' המאירי למשלי, ז"ל בתחילת ענין "אשת חיל"

וידוע לפי הנגלה היות קיום הבית והעמדתו בסיבת אשת החיל ומה שהאריכו חכמי המוסר בתועלת הבא בסבתה והוא אמרם אל תבזה נשי החיל מהנשים כי יש נקבות טובות מן האנשים וספרו ממידותיהן העוזבת מדות אביה ולומדת מדות אישה עד שתדומה בת בעלה לא בת אביה המאירה פניה לבעלה בעת שיכעיסנה המכבדתו ביראה בעת חסרונו כאשר בעת עושרו ובימי הזקונים כבימי הנעורים הכבדים רגליה לצאת מביתה הקלים ידיה לתת מן הפת לעני העובדת עבודתה בין שפחותיה המינקת ילדיה ולא תתנם למינקת אחרת השומעת מן המדבר ולא תמהר המענה הבוררת מישיבת מבקשות מדינים האומרת ברעבונה שבעתי השמחה באורחים כשיכניסם האיש בביתו

רציתי לדעת האם המנורת המאור מצטט מהמאירי, או ששניהם מצטטים כאן חכם אחר?

אגב, גם בזוהר ובמקובלים יש מעלה (או הבחנה) לאשה שהיא "בת בעלה".

כנראה כונתך להמתיק בזה דרשת חז"ל (מגילה י"ג.) "אל תיקרי לבת אלא לבית"

עושה חדשות כתב:האם המנורת המאור מצטט מהמאירי, או ששניהם מצטטים כאן חכם אחר?

המהדיר של המאירי מציין משלי הערב שער המ"ז.
מה זאת?

אולי הכונה ל'משלי ערב' איני יודע אם נדפס כספר, הופיע פרקים פרקים בכתב העת 'הלבנון' [כתה"ע מצוי לעיון באתר הספריה הלאומית]

.

הגמרא בסוטה אומרת כך על כלב בן יפונה עיי"ש י"א ע"ב סוה"ע וי"ב ע"א.

ואומרת שבעתי כו׳ -
באכילה או בתשה״מ? (וכלשון חז״ל משביעו רעב)

מחלוקת מענינת במס' כלה -

שאלו תלמידיו את ר' אליעזר, מהו לשתות בכלה כל זמן שבעלה מיסב, אמר להם כל השותה בכלה כאילו שותה בזונה, אמרו לו והלא בנות תלמידי חכמים יש בהן דרך ארץ, אמר להם חס ושלום כל מי שאין ריח תורה על פיו אין בו דרך ארץ. הכריז ר' אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות, שכל המקבל כוס מיד כלה אין לו מחילה לעולם.
רבנן סברי כיון דבת תלמיד חכם היא, במנהגא דאביה תפשה, ור' אליעזר אומר לך, לעולם אשה כבעלה, כדתניא מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לתלמיד חכם, והיתה קושרת לו קשר תפלין על ידו בכל יום, מת תלמיד חכם ונשאה למוכס, והיתה קושרת לו קשר מוכסין על ידיו.

עושה חדשות כתב:במנורת המאור פ"י נישואי אשה עמוד 34 כתב:

שאלו לחכם אחד ואמרו לו, ספר לנו המדות הטובות שצריכה האשה להתנהג בהן. אמ' להם, צריכה האשה לעשות חפץ בעלה, ולומדת מדותיו, ועוזבת מדות אביה, עד אשר יאמרו כי היא בת בעלה ולא בת אביה, ומאירת פניה לבעלה תמיד, ואפי' בשעה שיכעסנה. ומכבדת אותו בשעת חסרונו כמו בשעת עשרו, ובימי זקוניו כבימי בחרותו. ומכבדת רגליה לצאת מפתח ביתה, ומקלת רגליה בפת לעני. ושוקדת על מלאכתה, ועובדת עבודת ביתה בין שפחותיה. ומינקת את בניה, ולא תתנם למינקת אחרת, לפי שחלבה רבה לגדל בו את בניה, ובו נבראו, שחלב המינקת הוא נכרי להם ויזיק אותם. ובורחת מישיבת כל הנשים המורדות והפושעות ומחרחרות הריב. ואומרת שבעתי, ואפי' אינה שבעה

דבר דומה נמצא בפי' המאירי למשלי, ז"ל בתחילת ענין "אשת חיל"

וידוע לפי הנגלה היות קיום הבית והעמדתו בסיבת אשת החיל ומה שהאריכו חכמי המוסר בתועלת הבא בסבתה והוא אמרם אל תבזה נשי החיל מהנשים כי יש נקבות טובות מן האנשים וספרו ממידותיהן העוזבת מדות אביה ולומדת מדות אישה עד שתדומה בת בעלה לא בת אביה המאירה פניה לבעלה בעת שיכעיסנה המכבדתו ביראה בעת חסרונו כאשר בעת עושרו ובימי הזקונים כבימי הנעורים הכבדים רגליה לצאת מביתה הקלים ידיה לתת מן הפת לעני העובדת עבודתה בין שפחותיה המינקת ילדיה ולא תתנם למינקת אחרת השומעת מן המדבר ולא תמהר המענה הבוררת מישיבת מבקשות מדינים האומרת ברעבונה שבעתי השמחה באורחים כשיכניסם האיש בביתו

נר' שהן הן דברי הירו' סופ"ט דיבמות.

עושה חדשות כתב:מחלוקת מענינת במס' כלה -

שאלו תלמידיו את ר' אליעזר, מהו לשתות בכלה כל זמן שבעלה מיסב, אמר להם כל השותה בכלה כאילו שותה בזונה, אמרו לו והלא בנות תלמידי חכמים יש בהן דרך ארץ, אמר להם חס ושלום כל מי שאין ריח תורה על פיו אין בו דרך ארץ. הכריז ר' אלעזר בן עזריה בארבע מאות שופרות, שכל המקבל כוס מיד כלה אין לו מחילה לעולם.
רבנן סברי כיון דבת תלמיד חכם היא, במנהגא דאביה תפשה, ור' אליעזר אומר לך, לעולם אשה כבעלה, כדתניא מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לתלמיד חכם, והיתה קושרת לו קשר תפלין על ידו בכל יום, מת תלמיד חכם ונשאה למוכס, והיתה קושרת לו קשר מוכסין על ידיו.

ונחלקו בזה ר"מ ור"י בע"ז לט. האם בת חבר שנשאת לע"ה צריכה לקבל שוב דברי חברות.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:האם המנורת המאור מצטט מהמאירי, או ששניהם מצטטים כאן חכם אחר?

המהדיר של המאירי מציין משלי הערב שער המ"ז.
מה זאת?

ספר מידות טובות של אנשי מוסר ערביים, שהמאירי מצטטו רבות, גם החובות הלבבות כשמצטט אחד מן החסידים וכו', בדר"כ כונתו לחסיד ערבי מהספר הנ"ל או משאר ספרי המוסר הערביים (הוא גם תמה בהקדמתו מדוע לא חיבר אף אחד מחכמי ישראל לפניו ספר מיוחד למוסר).

חידוש מענין, לעמוד בפניו! (כמו אב או כמו מלך?)

א גאליציאנער כתב:הגמרא בסוטה אומרת כך על כלב בן יפונה עיי"ש י"א ע"ב סוה"ע וי"ב ע"א.

כמדומה, שיותר מדויק לצטט משם מארז"ל זה (שם יב, רע"א): "א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה".

סעדיה כתב:נר' שהן הן דברי הירו' סופ"ט דיבמות.

הכי איתא בירושלמי שם (המוסגר בחצ"ר הן מילות קישור ופירוש לפענ"ד הקצרה): "כן אמר רבי זעירה [בשם] רב ענן בשם רב: מהו בת כהן - מתלמדתה של כהן. כמה דתימר בת בבל השדודה - וכי בת בבל היתה?! אלא שנעשית כמעשה בבל".
כלומר, שמ"ש בתורה "בת כהן" (גבי אכילת תרו"מ) אינו בתו של כהן בדוקא, אלא המורגלת אצלו - ויכולה להיות בתו של ישראל, אבל אשתו של כהן, ונק' "בת כהן".
והן הן הדברים שהובאו לעיל ממסכת כלה (בתחלתה), וז"ל:

. . ורבי אליעזר אומר לך, לעולם אשה כבעלה. כדתניא: מעשה באשה אחת שהיתה נשואה לתלמיד חכם, והיתה קושרת לו קשר של תפילין על ידו. מת תלמיד חכם ונשאת למוכס, היתה מקשרת לו קשר מוכס על ידו.

היינו שהאשה - במנהג בעלה היא מורגלת.
[אמנם, כמובן ש(כבכל דבר) יש גם יוצא מן הכלל, וע"ד דבורה אשת לפידות וכה"ג - כו"כ נשים כשרות וצדקניות שהיטיבו דרכי בעליהן ואפילו החזירום בתשובה. וע"ז אמרו, "אשה כשרה - עושה רצון בעלה", (לא כפי' העולם - שמקיימת מה שבעלה רוצה, אלא) שהיא קובעת את רצון בעלה.
ואכן, בדורנו זה האחרון רואים כזה במוחש (הן לטוב והן למוטב ח"ו), והוא מסימני הגאולה - שאז יהי' "אשת חיל עטרת בעלה" ו"נקבה תסובב גבר" (וכמבואר בארוכה בפנימיות התורה), בב"א].

עושה חדשות כתב:

אוצר הגאונים - כתובות.png

חידוש מענין, לעמוד בפניו! (כמו אב או כמו מלך?)

פלא הוא בעיני שאפילו הבעל מכה את אשתו חייבת היא לשתוק [ובכלל - האם אין איסור לאו בכך? כמבואר בסנהדרין?], במיוחד לנוכח מה שפסק מהר"ם מרוטנבורג לקצוץ ידי הבעל המכה את אשתו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

א גאליציאנער כתב:

עושה חדשות כתב:

אוצר הגאונים - כתובות.png

חידוש מענין, לעמוד בפניו! (כמו אב או כמו מלך?)

פלא הוא בעיני שאפילו הבעל מכה את אשתו חייבת היא לשתוק [ובכלל - האם אין איסור לאו בכך? כמבואר בסנהדרין?], במיוחד לנוכח מה שפסק מהר"ם מרוטנבורג לקצוץ ידי הבעל המכה את אשתו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

רבי שמואל הנגיד כותב אם אין אשתך עובדת בעבורך, אל תהיה אשת אשתך - הכנה עד שתעבוד...

אשה שמכעיסה לבעלה צריכה לישב ל' יום בתענית. (שלטי הגיבורים ב"ק)

קראקובער כתב:אשה שמכעיסה לבעלה צריכה לישב ל' יום בתענית. (שלטי הגיבורים ב"ק)

הבעי' היא, שבד"כ הנשים אינן יודעות ובקיאות בכגון דא. וק"ל.

לבי במערב כתב:הבעי' היא, שבד"כ הנשים אינן יודעות ובקיאות בכגון דא. וק"ל.

זה מזכיר את הדין שעם הארץ אסור לאכול בשר וע"כ הכוונה שלאחרים אסור לתת לו וה"ה כאן שבית דין יכריחו אותה.

לבי במערב כתב:

קראקובער כתב:אשה שמכעיסה לבעלה צריכה לישב ל' יום בתענית. (שלטי הגיבורים ב"ק)

הבעי' היא, שבד"כ הנשים אינן יודעות ובקיאות בכגון דא. וק"ל.

כבר היה מי שאמר שהבעיות בשום בית נובעות מכך שהגבר לומד את הגמרא של איזו היא אשה כשירה כל שעושה רצון בעלה, והאשה לומדת את הגמרא של מכבדה יותר מגופו...

בן מיכאל כתב:

א גאליציאנער כתב:

עושה חדשות כתב:

אוצר הגאונים - כתובות.png

חידוש מענין, לעמוד בפניו! (כמו אב או כמו מלך?)

פלא הוא בעיני שאפילו הבעל מכה את אשתו חייבת היא לשתוק [ובכלל - האם אין איסור לאו בכך? כמבואר בסנהדרין?], במיוחד לנוכח מה שפסק מהר"ם מרוטנבורג לקצוץ ידי הבעל המכה את אשתו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

רבי שמואל הנגיד כותב אם אין אשתך עובדת בעבורך, אל תהיה אשת אשתך - הכנה עד שתעבוד...

כנראה שבאשכנז הסתכלו על זה אחרת...
ואגב, איפה כתוב כך מר' שמואל הנגיד, אשמח לראות [נשמע שזהו נושא ראוי למחקר בפני עצמו, 'הכאת אשתו' חיוב כתובה\מצוה חיובית\מצוה קיומית? ויש לדון האם זה חובת גברא או חפצא, האם יש דין שהבעל צריך להכות אשתו או שיש דין שהאשה צריכה להיות מוכה... והאם בימי נידתה אם מכה אותה במקל יוצא בזה יד"ח] - אגב בהיסטוריה ראינו ההיפך, כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ, אבל ההיפך,....
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

http://www.old.kolech.org.il/maamar/%D7 ... %99%D7%9D/
עיין שם ותמצא, שרבינו שמואל הנגיד הינו שיטה יחידאה בענין, ואף שאיני מסכים עם כל מילה שכתבו החוקרים דשם, אני עדיין לא בטוח שאפשר לומר בוודאות שההבדל במיקומו של הפוסק שפסק כן גרם לאלו שחיו בארצות האיסלאם לעדיף את היתר ההכאה [כמבואר במקורות שבמאמר], ומ"מ ברור הוא שהכאת אשתו הינה דבר חמור ביותר, וכמו שכתבו שם בשם מהר"ם מרוטנבורג, שהרגיל בכך יקוצו את ידו, עי"ש ודו"ק.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאיליציאנער

א גאליציאנער כתב:אגב בהיסטוריה ראינו ההיפך, כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ

ואכן, מזה שהכתה האשה להבעל (והבעל לא החזיר, רח"ל...) - נצמח כל המוות שבעולם. תא חזי, עד היכן מגיע חומר עוונו של מי שאינו משיב לאשתו כגמולה אפיים ארצה...

בן מיכאל כתב:

א גאליציאנער כתב:

עושה חדשות כתב:

אוצר הגאונים - כתובות.png

חידוש מענין, לעמוד בפניו! (כמו אב או כמו מלך?)

פלא הוא בעיני שאפילו הבעל מכה את אשתו חייבת היא לשתוק [ובכלל - האם אין איסור לאו בכך? כמבואר בסנהדרין?], במיוחד לנוכח מה שפסק מהר"ם מרוטנבורג לקצוץ ידי הבעל המכה את אשתו.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

רבי שמואל הנגיד כותב אם אין אשתך עובדת בעבורך, אל תהיה אשת אשתך - הכנה עד שתעבוד...

רשב"א כתובות סד. אשה שאינה עושה מעש"י כופה אותה בשוטי או אינו זנה וברמב"ם פכ"א אישות הלשון כופין אותה ואולי קאי על ב"ד אבל לשון הרשב"א משמע להדיא דקאי על הבעל

לבי במערב כתב:

א גאליציאנער כתב:אגב בהיסטוריה ראינו ההיפך, כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ

ואכן, מזה שהכתה האשה להבעל (והבעל לא החזיר, רח"ל...) - נצמח כל המוות שבעולם. תא חזי, עד היכן מגיע חומר עוונו של מי שאינו משיב לאשתו כגמולה אפיים ארצה...

ולא נסחפנו בכלל... ואגב, האישה נענשה 'קצת' הרבה יותר מהבעל, כדאי לזכור... [ומי מדבר בדורנו שגם את 'בזיעת אפך תאכל לחם' נפל בחלקה]
מעניין מה היה מהר"ם רוטנבורג מחווה דעתו על כך...
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

א גאליציאנער כתב:

לבי במערב כתב:

א גאליציאנער כתב:אגב בהיסטוריה ראינו ההיפך, כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ

ואכן, מזה שהכתה האשה להבעל (והבעל לא החזיר, רח"ל...) - נצמח כל המוות שבעולם. תא חזי, עד היכן מגיע חומר עוונו של מי שאינו משיב לאשתו כגמולה אפיים ארצה...

ולא נסחפנו בכלל... ואגב, האישה נענשה 'קצת' הרבה יותר מהבעל, כדאי לזכור... [ומי מדבר בדורנו שגם את 'בזיעת אפך תאכל לחם' נפל בחלקה]
מעניין מה היה מהר"ם רוטנבורג מחווה דעתו על כך...
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

הנימה היתה אמורה להיות 'מעט' מבודחת. עכ"פ, אני מוחל לכת"ר על שימושו ה'הומוריסטי' בדבריי...
בברכה
ל.ב.

סעדיה כתב:כנראה כונתך להמתיק בזה דרשת חז"ל (מגילה י"ג.) "אל תיקרי לבת אלא לבית"

שו"ר שכ"ה בזהר (ח"ג רע"ט ע"א).

תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יב -
ושכרה של יעל אשת חבר הקיני שעשתה רצון בעלה לפיכך באתה תשועה גדולה על ידה.

ילקוט שמעוני שופטים רמז מב -
וכי מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה.

ובהגמ"י מציין את דברי חז"ל הללו, אישות טו,כ עי"ש.

-

לכאו' עשיית רצון בעלה באה לידי ביטוי בכך שסיסרא ראה בביתה ובנוכחותה מקום מבטחים, והטעם לזה כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי, ואמנם היא לא היתה שותפה לאותו שלום, ואעפ"כ לא התנגדה לרצון בעלה, ומכח זה התגלגלה הישועה לבסוף על ידה.

א גאליציאנער כתב:כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ, אבל ההיפך,....

אגב יש אומרים שדברים אלו לא יצאו מקולמסו של בעל הטורים.

וע"ע כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... =40#p62369

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

א גאליציאנער כתב:כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ, אבל ההיפך,....

אגב יש אומרים שדברים אלו לא יצאו מקולמסו של בעל הטורים.

היכן? (ציטוט?)

בן_אליעזר כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

א גאליציאנער כתב:כידוע ממש"כ בעל הטורים בבראשית, 'האשה נתנה לי מן העץ' שחוה הכתה את אדם הראשון במקל שיאכל מן העץ, אבל ההיפך,....

אגב יש אומרים שדברים אלו לא יצאו מקולמסו של בעל הטורים.

היכן? (ציטוט?)

רבינו יוסף חיים בעוד יוסף חי

תודה

אצלינו פירשו
העושית רצון בעלה
שעושה שהבעל יהי' לו רצון, וק"ל....