הכהן כתב:ראיתי היום באיזה ספר (קריאה), סיפור על גביר פלוני שהקדיש סכום עצום של כסף מזומן למקדש, ולכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה ייעד אותו לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע והתקבל (כך בסיפור), לתת השטרות לבנק ישראל שישמידום ויביאו תמורתם.
מה דעת הלומדים?
פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.
יבנה כתב:פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.
יש נידון גדול בכסף זמנינו אם דינו כממון או כשטר חוב, עי' אנציקלופדיה תלמודית כרך לא ערך כסף (א) בטור תרלח ואילך השיטות.
פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.
יבנה כתב:
לתת את השטרות לבנק ישראל אינו פתרון כלל, שכיון שמקבל תמורתם מעל, וגם כיון שהנייר קדוש וצריך לאבדו לגמרי שלא יהנו ממנו כלל גם לא במיחזור.
צופר הנעמתי כתב:פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.
מה זה משנה, למה לא יעזור לחלל? את"ל שחל הקדש על השווי (מה זה?), שיחלל את השווי.
פרי יהושע כתב:ילמדינו רבינו איך מחללים שיווי? [אלא שנראה שהכותב לא ודע מה הפירוש שיוי, שיוי=ערך].
בברכה המשולשת כתב:יבנה כתב:פרי יהושע כתב:נראה שבזמנינו לא חל ההקדש על הנייר כלל, שאין דעת האדם אלא על השווי המיוצג ע"י הנייר ולא עליו בעצמו, ולכן לא יעזור להוליך לים המלח ולא לבנק ישראל כי השווי הוא שקדוש, וגם לחלל ולהמיר לא יעזור, ולכן אין עצה אלא להפר את הנדר, דשמא אדעתא דהכי לא נדר, שלא הבין שיותר טוב לתת כספו לעמלי תורה מלהקדישו בזה"ז לשמים.
יש נידון גדול בכסף זמנינו אם דינו כממון או כשטר חוב, עי' אנציקלופדיה תלמודית כרך לא ערך כסף (א) בטור תרלח ואילך השיטות.
אלא שיש הבדל בין המציאות מלפני שנת תשל"א לאחריה
צופר הנעמתי כתב:פרי יהושע כתב:ילמדינו רבינו איך מחללים שיווי? [אלא שנראה שהכותב לא ודע מה הפירוש שיוי, שיוי=ערך].
שיווי מחללים בדיוק איך שמקדישים אותו.
סתם יהודי כתב:לפרי יהושע שמעליי:
כל שטר-כסף של ימינו, הוא כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל - לכל דבר ועניין:
למעשה:
אם מדובר בשטרות של דולר, אז תמיד ניתן לדרוש מהבנק הפדראלי לפרוע אותם בזהב - והוא יהיה חייב לעשות זאת (הבנק הפדראלי מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - המוני מטילי זהב - בדיוק בשביל המטרה הזאת).
מאידך: אם מדובר בשטרות של שקל, אז תמיד ניתן לדרוש מבנק ישראל לפרוע אותם בשטרות של דולר - והוא יהיה חייב לעשות זאת (בנק ישראל מחזיק במרתפיו תחת שמירה קפדנית - כמאה מיליארדי דולרים - בדיוק בשביל המטרה הזאת; ואגב: לשם גיבוי, הוא מחזיק גם זהב - לכל צרה שלא תבוא).
בשורה התחתונה: ברור שהשטרות האלה, בין אם הם של דולר ובין אם הם של שקל, הם בעלי שווי מהותי אמיתי ממש (ולא ערך מופשט גרידא), כמו כל שטר חוב שהיה בזמן חז"ל.
הכהן כתב:ראיתי היום באיזה ספר (קריאה), סיפור על גביר פלוני שהקדיש סכום עצום של כסף מזומן למקדש, ולכשנודע לו שאין מה לעשות עם זה ייעד אותו לישיבה. כששמעו על כך מנהלי הישיבה, ניסו למצוא עצה, באשר היה הכסף נחוץ להם. הפתרון שהוצע והתקבל (כך בסיפור), לתת השטרות לבנק ישראל שישמידום ויביאו תמורתם.
מה דעת הלומדים?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 111 אורחים