...וכל שכן אם אינו מכוין כלל לשום פניה לגרמיה הגם שאין כונתו לשמה דוקא היינו לשם התורה כמו שאכתוב לקמן בפרק ג' שער ד' בשם הרא"ש ז"ל, אלא עיקר עסקו בה בסתמא אשר כלשמה דמי, הרי עסק תורתו יקר מאד בעיניו יתברך יותר מכל המצות לשמה...
עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...
ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...
יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...
יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם
עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר הדבר שהקרבנות שהקריב בלעם הם בגדר "שלא לשמה", ומתוך וכו' בא וכו', כאילו שזה היה מצווה שנעשתה לשם כבוד וכד', הרי לכאו' זה היה הרבה יותר גרוע.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:...והנה מצינו בתוס' ועוד ראש' שעסקו בסתירה זו, בענין הלומד תורה שלא לשמה...
יש לתמוה על הראש' דהאריכו ליישב קו' זו, (דמחד אמרי' דלעולם יעסוק שלא לשמה וכו', ומאידך אמרו נח לו שלא נברא אלא נהפכה שלייתו וכו'), ולא הביאו דלפנינו במס' כלה רבתי פ"ה, (שמא לא היה בידם?), הדברים מובאים כמחלוקת גמורה, ואין כאן שום סתירה.
ז"ל הברייתא -ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. תנו רבנן מעשה בר' מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד, כתיב ריח ניחוח אשה לי"י, וכתיב אשה ריח ניחוח לי"י, לא הוה בידיה, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו, כאן לעוסקין לשמה, כאן לעוסקין שלא לשמה. ולר' מאיר, אדתני כל העוסק בתורה לשמה, לית ליה הא דאמר ר' יוחנן, ויאמר י"י על עזבם את תורתי, לא על עבודה זרה, ולא על גילוי עריות ושפיכות דמים, אמר הקדוש ברוך הוא לא הגליתי את ישראל, אלא בשביל שעזבו את התורה, שנאמר ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו, האותי עזבו, למה, תורתי לא שמרו, מכאן אמרו חכמים, לעולם יעסוק, אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כי קאמר ר' מאיר, בשיטת ר' עקיבא, דתניא ר' עקיבא אומר, כל הקורא שלא לשמה, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, שנאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, לעשייה נתתים ולא לדבר אחר. דבר אחר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, כל הקורא ושונה לשמה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשה עצמו, שנאמר ועשיתם אותם
עושה חדשות כתב:ויל"ע באדם הלומד רק ע"מ לקנטר ולהתיהר ח"ו, (וכן שאר מצוות), ועליו נאמר הגנאי הנ"ל וכו', (ולמשמאילים בה סמא וכו'), אבל האם הכוונה שבכה"ג עדיף לא ללמוד כלל, או דמ"מ לימוד התורה עדיף מן הבטלה, ואם אינו מצליח לעזוב את מחשבת הקינטור וכו' כנדרש, מ"מ עליו לעסוק בתורה ולא להיבטל ממנה?
ז"ל מהרש"א הוריות י:עושה חדשות כתב:אגב, מה פשר הדבר שהקרבנות שהקריב בלעם הם בגדר "שלא לשמה", ומתוך וכו' בא וכו', כאילו שזה היה מצווה שנעשתה לשם כבוד וכד', הרי לכאו' זה היה הרבה יותר גרוע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 213 אורחים