מחלוקת גדולה בין החוקרים האם הבהרה אשכנזית היא מקורית והייתה נהוגה לכל הפחות במחזות מסוימים שהם הבסיס של יהדות אשכנז כרומא שבהן הייתה יהדות אשכנז מזמן הגליית טיטוס ושלהם היה מבטא ארץ ישראלי קדום שהוא כהברה הטברינית וכניקוד נוסח אשכנז, או דילמא המבטא הזה אומץ בעקבות השפות הגויות באשכנז, עד עתה היה יותר מקובל בין החוקרים כדעה השנייה כיון שישנם פיוטים אפי' מזמן רש"י והלאה שנראה מהן בברור שלא הקפידו על חילוק פתח וקמץ, מאידך לאחרונה מפקפקים על כך, כי לא מצוי בשפה מדוברת אלא פישוט ולא אימוץ, ועוד שאיך לא שמרו על מנהג אבות, ולכן יש שנוטים לומר שבמחוזות מסוימים היה מקובל כל הזמן כמבטא אשכנז ומקומות אחרים שהושפעו מגאוני בבל הם שלא הקפידו על כך ובמשך הזמן גם הם חזרו לנהוג כמנהג אשכנז הקדום.
ונפק"מ גדולה מזה להלכה האם אשכנזי יכול לשנות את מבטאו להברה ספרדית כנהוג כאן בארץ [בעקבות אלו שהמבטא האשכנזי טמן בחובו בשבילם את ריחות הגלות].
באשר למה שכתב בקרינא דאיגרתא על שם אדנות שאסור לו להיות כלשון רבים, הוא פלא גדול, דהלא דבר ראשון המבטא הספרדי נהוג כבר דורי דורות והיה נהוג כנראה בבבל עוד בימי בית שני אף שלא היה משוכלל כ"כ כהטבריני. ועוד שגם אלוקים הוא ריבוי, ומש"כ רבינו בחיי פ' וירא אינו שייך לכא' לעניין דהלא בסך הכל ציין שיש חילוק בין קמץ לפתח ובכל התנ"ך אדנות של קודש הוא בקמץ, אבל כתב שם להדיא שהיא צורת רבים בין כך ובין כך.
מה דעת חכמי וידעני הפורם על עניין סבוך זה?