פרי יהושע כתב:ויש לי להביא ראיה לכא' דלא מהני עירוב למ"ד י"ב מיל מה"ת מהסוגי' בעירובין ל"ב אי חזקה שליח עושה שליחותו בדאו' שנחלקו בזה רב ששת ורב נחמן, ורב ששת הביא ראיה לדבריו מהאומר לחבירו קח לך כלכלת תאנים שיכול לסמוך המקבל על הנותן משום תרו"מ, והק' התוס' דהא תרומת פרות דרבנן, וכתבו שמ"מ יש לה עיקר מה"ת עיי"ש. ואי בי"ב מיל מהני עירוב א"כ גם לעירוב איכא עיקר מה"ת ולמה אורמים ביה חזקה שליח וכו' כמו שמפורש שם במתני', אלא בהכרח שלמ"ד י"ב מיל מה"ת לא מהני ביה עירוב. [אלא שלרמב"ם עיקר ראית התוס' אינה דהא דעתו כידוע דמעשר פירות מה"ת].
מתון כתב:פרי יהושע כתב:ויש לי להביא ראיה לכא' דלא מהני עירוב למ"ד י"ב מיל מה"ת מהסוגי' בעירובין ל"ב אי חזקה שליח עושה שליחותו בדאו' שנחלקו בזה רב ששת ורב נחמן, ורב ששת הביא ראיה לדבריו מהאומר לחבירו קח לך כלכלת תאנים שיכול לסמוך המקבל על הנותן משום תרו"מ, והק' התוס' דהא תרומת פרות דרבנן, וכתבו שמ"מ יש לה עיקר מה"ת עיי"ש. ואי בי"ב מיל מהני עירוב א"כ גם לעירוב איכא עיקר מה"ת ולמה אורמים ביה חזקה שליח וכו' כמו שמפורש שם במתני', אלא בהכרח שלמ"ד י"ב מיל מה"ת לא מהני ביה עירוב. [אלא שלרמב"ם עיקר ראית התוס' אינה דהא דעתו כידוע דמעשר פירות מה"ת].
מה גם שדעת התוס' הוא שגם י"ב מיל הוא מדרבנן (ראה תוס' חגיגה י"ז:), בכך שאין לעירובי תחומין עיקר מה"ת. ואין ראיה מדברי התוס' לרמב"ם ודעימיה הסוברים שיש לו עיקר מה"ת.
אלא י"ל לדברי האומר תחומין דאורייתא, או שהעירוב הלכה למשה מסיני, או חכמים סבורין כיון שדעתו בכאן ואמר תהא שביתתי במקום פלוני עשאו ביתו, ומשם אני קורא אל יצא איש ממקומו, וכדאמרינן בפרק הדר (ע"ג א') התם אנן סהדי דאי מתדר לה התם טפי ניחא לי' והוה ליה מקום פיתא ולינה ומהתם משחינן לי', נמצאו העירובין בין ברגליו בין בפה בין בפת כולם דבר תורה הם, וכיון שהענין [כן] לכשתמצא לומר מודים חכמים בג' פרסאות שהן מדברי תורה וזהו מקומו הכתוב בתורה, אף הן יש בהם עירוב מדין תורה, ומניח אדם עירובו בסוף ג' פרסאות ומהלך ג' פרסאות אחרות, (וכי) [ובין] יהבינן ליה ג' פרסאות לדברי חכמים ובין אלפים אמה לדברי ר"ע אלו ואלו מן התורה ועירוב מועיל בהם, ומעתה נסתלקה הקושיא הזו מדברי ר' חייא ולוקין על עירובי תחומין דג' פרסאות קאמר
עושה חדשות כתב:רמב"ן עירובין די"ז -אלא י"ל לדברי האומר תחומין דאורייתא, או שהעירוב הלכה למשה מסיני, או חכמים סבורין כיון שדעתו בכאן ואמר תהא שביתתי במקום פלוני עשאו ביתו, ומשם אני קורא אל יצא איש ממקומו, וכדאמרינן בפרק הדר (ע"ג א') התם אנן סהדי דאי מתדר לה התם טפי ניחא לי' והוה ליה מקום פיתא ולינה ומהתם משחינן לי', נמצאו העירובין בין ברגליו בין בפה בין בפת כולם דבר תורה הם, וכיון שהענין [כן] לכשתמצא לומר מודים חכמים בג' פרסאות שהן מדברי תורה וזהו מקומו הכתוב בתורה, אף הן יש בהם עירוב מדין תורה, ומניח אדם עירובו בסוף ג' פרסאות ומהלך ג' פרסאות אחרות, (וכי) [ובין] יהבינן ליה ג' פרסאות לדברי חכמים ובין אלפים אמה לדברי ר"ע אלו ואלו מן התורה ועירוב מועיל בהם, ומעתה נסתלקה הקושיא הזו מדברי ר' חייא ולוקין על עירובי תחומין דג' פרסאות קאמר
פרי יהושע כתב:הנה המנ"ח שם הביא ראי' דמהני עירובי תחומין למ"ד דאו' והיא כבר ראיית הרמב"ן בחידושיו לעירובין י"ז ב', אבל אין מפורש שגם למ"ד י"ב מיל מה"ת מהני עירוב אף שלכא' קשה לחלק ביניהם, והביא לשון הטור דעירוב מהני רק מדרבנן, וכן לכא' משמע ברמב"ם עצמו שלא הביא דין עירוב תחומין אלא בהל' עירובין ושם ציין בתחילת ההלכות שעירובין היא מצווה מד"ס וצ"ע.
ויש לי להביא ראיה לכא' דלא מהני עירוב למ"ד י"ב מיל מה"ת מהסוגי' בעירובין ל"ב אי חזקה שליח עושה שליחותו בדאו' שנחלקו בזה רב ששת ורב נחמן, ורב ששת הביא ראיה לדבריו מהאומר לחבירו קח לך כלכלת תאנים שיכול לסמוך המקבל על הנותן משום תרו"מ, והק' התוס' דהא תרומת פרות דרבנן, וכתבו שמ"מ יש לה עיקר מה"ת עיי"ש. ואי בי"ב מיל מהני עירוב א"כ גם לעירוב איכא עיקר מה"ת ולמה אורמים ביה חזקה שליח וכו' כמו שמפורש שם במתני', אלא בהכרח שלמ"ד י"ב מיל מה"ת לא מהני ביה עירוב. [אלא שלרמב"ם עיקר ראית התוס' אינה דהא דעתו כידוע דמעשר פירות מה"ת].
ואולי יש קצת לחלק דלעניין י"ב מיל שהוא שיעור מחנה ישראל א"א לקנות שביתה מחוץ לו, כי א"א לצאת ממחנה ישראל, ורק לעניין אלפים אמה שהוא תחום העיר יכול להיות בעיר אחרת ועוד צ"ע.
עושה חדשות כתב:יש להעיר, דאם מהני עירוב גם לאיסור תחומין דאו', מפני מה אמרו חז"ל דאין מערבין אלא לדבר מצוה.
עושה חדשות כתב:אם עירוב זה ענין מציאותי פשוט ולא תקנה מיוחדת לפיתרון בעיות, הא קמן שהוא מועיל לגמרי מסברא גם כלפי תחומין דאו', למה חז"ל ראו צורך להגביל את השימוש בו רק לצורכי מצוה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 262 אורחים