הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » ש' אוקטובר 22, 2016 11:05 pm
מקורות קרובים לנידון שאפשר להסיק מהם גם לנידון שהעלית, תוכל למצוא בנידון הבא, מתוך ספר "תורת החיים - חול המועד" סי' יח (העוסק בגילוח וכיבוס בחוה"מ) עמ' תמט-תנב:
מקור נוסף בראשונים להיתר כיבוס למי שהתלכלכו כל בגדיו
וכן כתב אחד מראשוני צרפת [=ר' אליהו מעכו. ע"ב] (נדפס בקובץ חצי גבורים - פליטת סופרים ז, אלול תשע"ד, עמ' יח), וז"ל: "נראה דחלוק אינו של פשתן, שאם היה של פשתן אפילו היה לובש היה מותר לכבסן, ואחרי שכן הוא, נאמר אפילו יש לו ד' או חמשה ורוצה ללובשן כולן במועד, מותר. מאי טעמא דחלוק אחד, משום שלא היה יכול לכבסו לפני המועד, והוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד. וכתוב בירושלמי בגדי מיניקות כמי שאין לו אלא חלוק אחד דמו, הוא הדין בגדי גדולים שנטנפו במועד שהוא מותר לכבס, ובלבד שיצטרך מהם במועד", עכ"ל. ומבואר בדבריו שיש להתיר כיבוס למי שבגדיו נגמרו במועד, ונראה פשוט דהיינו דווקא בשכיבס קודם הרגל.
וכעין זה מצינו בערך לחם (סי' תקלד ס"ב) וז"ל: "במצרים נוהגין היתר לכבס על ידי שפחות גויות כל הכלים שצריכים במועד, דכיון דצריכים למועד לכולם הוו כמי שאין לו אלא חלוק אחד. ומכל מקום משום דלא דמו להדיא נוהגים ההיתר על ידי השפחות גויות או גויות ממש, ולא מיחו בידם מורי התורה מפני טעם זה", עכ"ל. והובאו דבריו בבאר היטב (סי' תקלד סק"ג).
רבים מפוסקי זמננו נטו להקל אך לא החליטו זאת למעשה
ועכ"פ הנידון דידן עדיף על נידונו של רב האי, שכן ברור שהגמרא הניחה שמי שיש לו יותר מחלוק אחד אינו אמור בסתמא להזדקק לכיבוס בחוה"מ, ולא דמי לבגדים שבזמננו שאנשים רבים מקפידים להחליפם מידי יום, והמציאות הסתמית והפשוטה היא שהם יזדקקו לכיבוס. ואכן בשו"ת באר משה (שטרן, ח"ז הל' חוה"מ סי' כב אות א) דן בנידון כיבוס הבגדים בזמננו, והאריך להוכיח ש"לפי טבעיות בני אדם שנשתנה מזמן הש"ס... היה לנו להקל ולהתיר לכבס". אך בסיום דבריו כתב וז"ל: "אבל כל גופי רמ"ח אברי ושס"ה גידי רועדין להעלות על הדעת להקל נגד דין מפורש בש"ס ופוסקים באין חולק. ועל ידי עכו"ם גם כן ירא אני להתיר", עכ"ל. ואף האהלי שם (הל' חוה"מ סי' ח) צידד להתיר בזה אך לא הורה זאת למעשה, וז"ל: "ואמנם עכשיו שנהוג להחליף את החולצה וכל שאר הבגדים חוץ מהחליפה כל יום לכאורה היה מקום להקל, אלא שמכל מקום יש מספיק חולצות לכל החג, אבל שאר בגדים אם אין מספיק היה מקום להקל", עכ"ל. וכעין זה כתב בדבר חברון (שם סי' תקמה) וז"ל: "ולכאורה כביסה בזמננו שאין בה טורח, דינה צריך להיות כמו כלי פשתן אז, כפי פסק מרן המחבר (סי' תקלד ס"ב) שמותר מצד הדין לכבס, ואחד הנימוקים משום שאין טורח בכיבוסם (עיין במשנ"ב ס"ק יב), ואי לכך יש מקום לדון. אבל היות שזה דבר חדש שהרבנות הראשית או מגדולי הדור היו צריכים לשבת על המדוכה ולהחליט על כך, בינתיים יש לנהוג כמו שנהגו כל הדורות", עכ"ל . ודברים דומים כתב הגר"מ מאזוז שליט"א (אור תורה מרחשון תשע"ד סי' כד): "בזמננו שמשתמשים במכונת כביסה, 'הך הכפתור וירעשו הספים' (עמוס ט, א), והכל נעשה ממילא, אין טעם לגזירה זו... לגבי כיבוס שהותרו מן הכלל בגדי קטנים, נראה דמותר להניח יחד אִתם במכונת כביסה בגדי גדולים שהצטברו במשך החג, דנר לאחד נר למאה... ומכל מקום לא רציתי לפרסם זה בחדש תשרי שלא יסמכו עלי הקוראים עד שיסכימו חכמי הדור, כי מיראי הוראה אנכי, ואם לא הסכימו, יהיו דברי להלכה ולא למעשה עד שיבא מורה צדק", עכ"ל. ויעוין עוד במה שכתבו חתנו הרה"ג ר' דקל כהן (אור תורה טבת תשע"ד סי' לט) והרה"ג ר' אביה שמריה חדוק (אור תורה אדר א' תשע"ד סי' סט) לחזק דבריו ולבסס את ההיתר.
פוסקים שהתירו הלכה למעשה
ויתירה מזו כתב בשו"ת מים חיים (הלוי, סי' לב) וז"ל: "אם אמנם נכון הדבר שאתם נקלעים למצב קשה שאין לכם מספיק בגדים נקיים לקראת סוף החג לכבוד יום טוב אחרון, נראה שיש מקום להתיר לכם כביסה מצומצמת מאוד על ידי מכונת כביסה והנחוץ ביותר בלבד", עכ"ל . וכן פסק למעשה בשו"ת חמדה גנוזה (ח"ב סי' נה). וכן כתב בפשטות החוט שני (עמ' רלה-רלו) שיש להקל בזה למעשה, וז"ל: "זה דבר שתלוי בהתאם לצורך הזמן והאדם, כמו למשל אדם שמזיע הרבה מותר לו לכבס במועד, שהרי אף אם יכין את כל בגדיו קודם המועד, לא יספיקו לו", עכ"ל. ואף בשבט הלוי (ח"ח סי' קכד), שהחמיר בעיקר הדיון, כתב ש"העיקר שלא להקל בזה עד שמרגיש שנפגם רגש האסטניס ונקיון בזה מחמת לבישת כמה ימים", הרי שכשמרגיש הרגשה זאת, מותר. ובשו"ת חבל נחלתו (חי"א סי' יט) הביא את דברי השבט הלוי, והוסיף עליהם: "ומה נעשה ורבים האנשים שנפגעים אצלם רגשות אלו אף לאחר לבישת יום אחד", עכ"ל, ובסיכום דבריו כתב החבל נחלתו: "נראה לי שמותר לכבס במועד בימינו, למי שנהג לפי ההלכה וכיבס בגדיו לפני המועד ועתה כלו לו בגדיו, ובגלל הרגלי הנקיון וההיגיינה הוא זקוק להחליף את בגדיו. וכשם שהתירו למי שאין לו אלא חלוק אחד לכבסו, הוא הדין מי שיש לו שלוש חולצות וכולן נתלכלכו או שנתמלאו זיעה שמותר לכבסן. אמנם צריך להקפיד לכבס רק את הנצרך לו לחול המועד וחג שני, אבל לא להוסיף ולכבס בגדים שאינם נצרכים לו למועד". וכן כתב בקונטרס הלכות חוה"מ (פט"ו סי"ג): "מי שנוהג בכל ימות השני להחליף החולצה או שאר בגדים כל יום ויום מחמת איסטניסותו, יש מקום להקל לכבס בגדים במועד", עכ"ל.
פוסקים נוספים מתירים בבגדים לבנים
ולגבי בגדים לבנים שצמודים לגוף וקרובים עוד יותר להתלכלך, והדרך להחליפם בתדירות יותר גבוהה, מצאנו עוד פוסקים שהיקלו. בחזון עובדיה (עמ' קצח) כתב וז"ל (כולל המוסגר): "ובזמנינו שיש הרבה הנוהגים להחליף הבגדים הלבנים הסמוכים לבשר כמעט מדי יום ביומו מפני שמתלכלכים תמיד על ידי זיעה, ובפרט במקומות החמים, ונתכבסו קודם המועד, ואין לו בגדים אחרים בחול המועד להחליפם, מותר לכבסם [במכונת כביסה] במועד", עכ"ל. וכן פסק בשו"ת שרגא המאיר (ח"ז סי' מג אות ג). וכעין זה פסק הבאר משה (שטרן, ח"ז הל' חוה"מ סי' ז). אף החוה"מ כהלכתו שהחמיר במי שכיבס את כל בגדיו לפני החג והם נגמרו לו (פ"ה ס"ב), הסכים להקל בגרביים, למי שמחליפן בכל יום ואין לו די לצורך המועד (שם סי"א). וכן התיר השמירת שבת כהלכתה (פס"ה סע' סו) לכבס גרביים וגרבי ניילון אם אין לו די לצורך המועד.