אי' ברש"י פר' לך: אל הארץ אשר אראך - לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. מה הפשט?
הרי שנינו באבות פ' ה': ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו.
ולמה כאן יש משהו מיוחד על כל פסיעה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 96 אורחים