פורום אוצר החכמה

ידוע יסודו של הגרש"ש [הו"ד בשיעורי הגרש"ר גיטין אות שמז' וכ"ה בחידושי הגרש"ר בב"ק] דמעמיד כוס יין עם סם המוות בין כוסות חבירו ,ומשום כך חבירו אינו יכול לשתות מכוסו כי אינו יודע מה כוסו ,אין בזה משום חיוב מזיק דל"ח מזיק אלא אם חל בחפצא חלות איסור אך מתי שיש רק מניעת גברא אין בזה חיובא כלל [ואף גרמי ל"ח עי"ש]
ותמה הגרש"ש על עצמו מהא דמנסך שאין פטורו אלא מכח היזק שאינו ניכר והרי בפשוטו דמי להנ"ל ועי"ש שצידד בענין דכיון דהוי לח בלח הוי כתערובת אחת וכו' עי"ש
והגרש"ר תמה עליו ממדמע ותירץ דהוי חלות איסור על כל התערובת
אלא שצל"ע מסוגיה דבכורות כח' ע"ב דהמערב ביידים פרות טמאים בפירות חבירו הרי הוא חייב [ויש ראשונים דחיובו מדין גזלן אמנם הרבה מן הראשונים פירשו דחיובו מדין מזיק ]
ותמוה דהוי ממש דומיא דהגרש"ש וצ"ע בזה

ב"ק צ"ט: מבואר לגבי מגרומתא דמזיק שעושה ספק איסור בעלמא פטור.
ומצד הספק איסור מצ"ע פשוט שהדין הוא לפטור דמספק א"א לחייב מזיק.
אמנם יל"ד כיוון שבפועל נאסר משום ספק דאו' לחומרא למה לא ישלם.
ומזה הכריח הגרש"ש דמה שמביא לידי כך שלא יוכל חברו לאכול הדבר מחמת אי ידיעה לא משווי ליה מזיק. והיא ראיה שאין עליה תשובה.
וצריך לחלק ממדמע.
דספק של מגרומתא הוא ספיקא דדינא ואין כאן שינוי בדבר לפנינו ואנו מסופקים בדין, וכל שאין שינוי בגוף הדבר אי"ז מזיק.
משאי"כ במדמע יש שם תערובת על הדבר שלפנינו, וחשיב שינוי בגוף, וכיוון שמספק א"א לאכול חשיב כאילו אסר גוף הדבר וממילא יש לחייב.

יש מקום לחלק בין עירב דהוי מזיק, לבין מניח כוס שלו בין כוסות חברו שלא נגע בהן ולא ערבן כלל והן קבועים במקומן.

לזה כוונתי.
דחיוב מזיק הוא רק כאשר שינה גוף הדבר, אבל אם פעל רק לשנות ידיעת חברו לא עביד מידי.
ולכן אם מערב דבר שלו בין דברי חברו הרי שלא פעל בממון חברו אלא בידיעת חברו ואי"ז מזיק.
משאי"כ כאשר נטל ממון חברו ועירב חשיב פעולה בממון ואע"פ שאי"ז אלא ספק שייך לחייב.

לא הבנתי אז מה קשה להגרש"ש ממנסך או ממדמע ?

ראוי להזכיר כאן את חידושו של הברכ"ש ב"ב סימן יז לפרש שיטות הקדמונים בדברי הרמב"ן בדינא דגרמי, דהמבשל בשר וחלב אינו חייב משום מזיק משום שהתורה היא אוסרת עי"ש היטב בעומק דבריו וכל חיובו אינו אלא מדינא דגרמי [ובהגרש"ר ב"ב סימן ג' תמה בכ"ז עי"ש ]