פורום אוצר החכמה

כ' הרמב"ם דגם נקיבה תחוייב במצות גואל הדם וקשה דהא קיי"ל דאין עונשין ומכין בשבת א"כ הו"ל מעשהז"ג דנשים פטורות????

א. מי אמר שמצוות גואל הדם היא חיוב? אולי היא רשות?
ב. המצווה קיימת גם בשבת, אלא דאריא הוא דרביע עליה.
ובפרט אם אירעה אפשרות להמיתו בלא איסור שבת - החיוב חוזר וניעור אף בשבת.

אבןטובה כתב:כ' הרמב"ם דגם נקיבה תחוייב במצות גואל הדם וקשה דהא קיי"ל דאין עונשין ומכין בשבת א"כ הו"ל מעשהז"ג דנשים פטורות????

עזריאל ברגר כתב:ב. המצווה קיימת גם בשבת, אלא דאריא הוא דרביע עליה.

שפיר קאמרת.
וביאור הדברים, כל דין מצוות עשה שהזמן גרמא הוא כאשר יש שיור במצווה עצמה, שנאמרה רק בזמן פלוני ולא זמן אחר.
אבל היכא דמצד המצווה ליכא שיור בזמנים אלא מצד אחר נגרם איסור ל"ה שיור במצווה. [והבחינה לזה מה יהיה אם יעשה המצווה שלא בזמנה, כי המקיים מצוות עשה שהזמ"ג שלא בזמנה לאו מידי עביד, ואילו גואל הדם שהורג בשבת מקיים מצוות גואל הדם לולא מצווה הבאה בעבירה].

בענין מ"ע שהז"ג הדבר לא פשוט, אכן אחרונים כתבו כן, ומה שזכור לי כעת בלי חיפוש הוא מש"כ הטו"א במגילה כ בענין ביכורים, וכן מש"כ בטו"א חגיגה טז בענין סמיכה בקרבנות וכן המקנה קידושין כט בענין הנ"ל, וכן יש מהמהרי"ל דיסקין באיזהו מקומן בענין קידוש לבנה וברכת החמה, וכן בחכמת שלמה בענין קידוש לבנה בענין כ"ז. אבל כמדומני שעולה מדבריהם דהתוס' חולקים ע"ז. וראיתי פעם באיזה ספר שתולה הסברא במח' רמב"ם ורש"י מהו הגדר של זמן גרמא, אי הוי מצוה הבא מזמן לזמן או שיש לו קביעות זמן, משהו ברוח זה.

ובעיקר הקושיא מגואל הדם לא אבין הקושיא, הא שפיר מתקיים בשבת, למשל מי שתופס הרוצח ואין בידו מאומה להורגו יכול להכניסו לאיזה חדר ולהרעיבו עד מות, וזה אפשר להתחיל בשבת.

אם מצות גואל הדם הייתה מטעם עונש, היה מקום עוד לדון על כך, אבל כיון והיא אינה שייכת כלל לעונש כמו עונשי בי"ד, אם כן גם אם היא מצווה א"א לדון אלא מטעם נטילת נשמה בשבת, וזה בוודאי איסור בעלמא, ואינו חשוב ע"י כמצוות עשה שהז"ג וזה פשוט.

למה א"א לדון מצות גואל הם כעונש ? הלא לכך גם נקבה בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש לכ"ע ומשפטים שבתורה

אבןטובה כתב:למה א"א לדון מצות גול הם כעונש ? הלא לכך גם נקבה בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש לכ"ע ומשפטים שבתורה

השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה - פירוש הדברים הוא שאם חטאה נענשת בכל העונשים (כמפורש במקור הדברים), ולא שהיא מענישה!

ואולי יביא כבר כבודו את הספרים שדנו בזה?

אבןטובה כתב:למה א"א לדון מצות גול הם כעונש ? הלא לכך גם נקבה בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש לכ"ע ומשפטים שבתורה

לא שייך עונש רק בבית דין, שהם סמכות הענישה, אם בגאול הדם יש מצווה, זו מצווה על קרקפתא דידיה למ"ד דאית ליה לנקום נקמת קרובו שנהרג שלא כהוגן, [ואמנם לא קי"ל הכי].
ומה ששיך מצוה זו גם באשה, זה הלא בתחילת דבריך משום שאין הז"ג למה שלא תהיה שייכת בה.
ההפך הוא הנכון, אילו זה היה ממשפטי העונש, היה מקום לחייב בזה את האישה גם אם היה הז"ג, כמו כל מצות הציבור וכבניין ביהמ"ק וכידוע ואכמ"ל.

כאן נתנה התורה רשות עונש גם לגואל הדם בלי סמכות בית דין ומה אתה אומר?

אבןטובה כתב:כאן נתנה התורה רשות עונש גם לגואל הדם בלי סמכות בית דין ומה אתה אומר?

האם גואל הדם אינו עובר בלאו ד"ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"?!

אם הורג כשאין הרוצח בערי מקלט אינו עובר וגם איכא מ"ד שמצוה הוא עושה

אבןטובה כתב:אם הורג כשאין הרוצח בערי מקלט אינו עובר וגם איכא מ"ד שמצוה הוא עושה

מקור?

מקרא כתוב בתורה כי יחם לבבו וגו' פ' מסעי
אלא שיש לדון אי יכול גואל הדם לעשות שליח לקיים מצותו כיון דאצל השליח ל"ש יחם לבבו

אבןטובה כתב:מקרא כתוב בתורה כי יחם לבבו וגו' פ' מסעי

ומסיים המקרא "ולא ימות הרוצח", היינו שלא טוב הדבר לעשות כן, והרמב"ם מנאו במנין הלאווין.
ועוד מסברא - וכי גואל הדם הוא סנהדרין?! ושמא ימצאו לו זכות ויפטרוהו לגמרי?

אבןטובה כתב:מקרא כתוב בתורה כי יחם לבבו וגו' פ' מסעי
אלא שיש לדון אי יכול גואל הדם לעשות שליח לקיים מצותו כיון דאצל השליח ל"ש יחם לבבו

כתוב שאם אין לו גואל דם - ב"ד מעמידין לו גואל דם.
ושייך גם אצל שליח כי ייחם לבבו, וצא ובדוק בשוק איך שאנשים מדברים בלב חם על מקרי רצח, ומוכנים להרוג בידיהם את הרוצח....

עי' מכות יב. מאי דרשי בהאי קרא עד עמדו לעדה למשפט לר"י ור"ע על סנהדרין שראו בא' שהרג וכו'

עי' מכתבי תורה להג"ר מרדכי קאלינא ז"ל [מו"מ עם הרוגצבי ז"ל] סי' קעה שהקשה קושיא זו על הרמב"ם שכ' דנקיבה ג"כ בכלל גואה"ד והא אין עונשין בשבת והו"ל מעשהז"ג וכן הקשה בת' הלכה למשה להג"ר משה ניימאן זצ"ל ח"ב בהערות על ת' צמח צדק סי' קא.
ולדידי לא קשה מידי דמעשהז"ג שהוא בין אדם לחבירו אין נשים פטורות דכלל זה לא נאמר אלא במצוות שבין אדם למקום.

פרי יהושע כתב:אם מצות גואל הדם הייתה מטעם עונש, היה מקום עוד לדון על כך, אבל כיון והיא אינה שייכת כלל לעונש כמו עונשי בי"ד, אם כן גם אם היא מצווה א"א לדון אלא מטעם נטילת נשמה בשבת, וזה בוודאי איסור בעלמא, ואינו חשוב ע"י כמצוות עשה שהז"ג וזה פשוט.

למה כת"ר סתם קובע, בכלל לא פשוט, עי' משנה למלך שבת כד במה דהסתפק שם ק"ו להא.

עזריאל ברגר כתב:

אבןטובה כתב:למה א"א לדון מצות גול הם כעונש ? הלא לכך גם נקבה בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש לכ"ע ומשפטים שבתורה

השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה - פירוש הדברים הוא שאם חטאה נענשת בכל העונשים (כמפורש במקור הדברים), ולא שהיא מענישה!

ואולי יביא כבר כבודו את הספרים שדנו בזה?

מכ"מ שייך השוה הכתוב אשה לאיש לכל משפטי התורה, עי' ב"ק טו

פרי יהושע כתב:

אבןטובה כתב:למה א"א לדון מצות גול הם כעונש ? הלא לכך גם נקבה בכלל דהשווה הכתוב אשה לאיש לכ"ע ומשפטים שבתורה

לא שייך עונש רק בבית דין, שהם סמכות הענישה, אם בגאול הדם יש מצווה, זו מצווה על קרקפתא דידיה למ"ד דאית ליה לנקום נקמת קרובו שנהרג שלא כהוגן, [ואמנם לא קי"ל הכי].
ומה ששיך מצוה זו גם באשה, זה הלא בתחילת דבריך משום שאין הז"ג למה שלא תהיה שייכת בה.
ההפך הוא הנכון, אילו זה היה ממשפטי העונש, היה מקום לחייב בזה את האישה גם אם היה הז"ג, כמו כל מצות הציבור וכבניין ביהמ"ק וכידוע ואכמ"ל.

גם לא מדוייק, יש ראשונים שאומרים שמצות גואל הדם הוא לקיים העונש שב"ד פוסק על הרוצח. ודבריכם נכונים רק לראשונים שסוברים דגואל הדם הוא רק באופן שיצא ממקלטו והרג בשוגג. ולא לענוש את המזיד כעין שליח ב"ד.

אבןטובה כתב:עי' מכתבי תורה להג"ר מרדכי קאלינא ז"ל [מו"מ עם הרוגצבי ז"ל] סי' קעה שהקשה קושיא זו על הרמב"ם שכ' דנקיבה ג"כ בכלל גואה"ד והא אין עונשין בשבת והו"ל מעשהז"ג וכן הקשה בת' הלכה למשה להג"ר משה ניימאן זצ"ל ח"ב בהערות על ת' צמח צדק סי' קא.
ולדידי לא קשה מידי דמעשהז"ג שהוא בין אדם לחבירו אין נשים פטורות דכלל זה לא נאמר אלא במצוות שבין אדם למקום.

מה בין אדם לחבירו כאן, והלא הוא מקיים ובערת וזה דין על ב"ד לבער, ורק דנתנו לו רשות לנקום, ואי משום שסו"ס הוא מצוה שיש בו יחס לגוף אחר א"כ לא הוי יותר בין אדם לחבירו ממילה דהקשו התוס' משום מעשהז"ג

אין לזה כל שייכות עם ובערת הרע דא"כ כל ישראל מצווין על זה וכאן הוא דוקרא גואל הדם שראוי ליורשו. ובמילה אה"נ כל ישראל מצווין למולו וכד' הרמב"ם בפיהמ"ש פראד"מ

אבןטובה כתב:אין לזה כל שייכות עם ובערת הרע דא"כ כל ישראל מצווין על זה וכאן הוא דוקרא גואל הדם שראוי ליורשו. ובמילה אה"נ כל ישראל מצווין למולו וכד' הרמב"ם בפיהמ"ש פראד"מ

אינו כן, כי לרוב הראשונים הדין של הגואל הוא לקיים דין בית דין וכמו שכתבו לעיל.

הבלא מפיק הבלא שבת מא.

אין הבן ננעשה שליח להרוג את אביו וקשה דהרי ממילא אינו ראוי ליורשו כיון דאב קודם לכל יוצאי יריכו???????????????

כמה יסודות בענין גואל הדם, הנוגעים לשאלות שעלו כאן באשכול.

ובהמשך דברי החזו"א: "וכשיתברר אחר כן שהיה בר גלות, גואל הדם פטור".

אמנם באבי עזרי (הלכות רוצח ה, ט) חולק, וסובר שאם הרג קודם גמר דין חייב עליו.

עזריאל ברגר כתב:

אבןטובה כתב:מקרא כתוב בתורה כי יחם לבבו וגו' פ' מסעי

ומסיים המקרא "ולא ימות הרוצח", היינו שלא טוב הדבר לעשות כן, והרמב"ם מנאו במנין הלאווין.

שתי פרשיות הן;
האחת בפרשת מסעי, ושם איתא: "והיו לכם הערים למקלט מגואל, ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט"; וע"ז כתב הרמב"ם (ספר המצוות ל"ת רצב):

שהזהירנו מהרוג החוטא כשנראה כבר עשה חטא שנתחייב עליו הריגה קודם הגיעו לבית דין אבל נביאהו לבית דין בהכרח ונעיד עליו העדות לפניהם ונהיה אנחנו עדים לבית דין והם ישפטו עליו במה שיהיה חייב.

והיינו דלא קאי כלל על רוצח בשוגג, אלא על מזיד. (ודרשה זו היא במכות יב. ובספרי זוטא)

וראה מש"כ במשך חכמה על האי קרא:

וזה שאמר "והיו לכם הערים למקלט מגואל" - זה בהרג בשוגג. "ולא ימות הרוצח" - במזיד - "עד עמדו לפני העדה למשפט". זה עומק פשוטו.

(וכן הוא בחזקוני במדבר לה, יד, דקאי על רוצח במזיד).

-----------

והפרשה השניה היא בפרשת שופטים (דברים יט, ו): "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו, והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש, ולו אין משפט מות" ובגמרא (מכות י:) מבואר (לחד מ"ד, והכי קיי"ל) דסיפא דקרא "ולו אין משפט מות" קאי על גואל הדם, שהוא פטור אם הרג את הרוצח בשוגג, כל זמן שלא נכנס לעיר מקלט (וכמו שנתבאר לעיל בשיעורי רבי שמואל).

ואינו ענין לרוצח שנכנס לעיר מקלט ויצא, שזהו דין נפרד.

אפשר כתב:

פרי יהושע כתב:אם מצות גואל הדם הייתה מטעם עונש, היה מקום עוד לדון על כך, אבל כיון והיא אינה שייכת כלל לעונש כמו עונשי בי"ד, אם כן גם אם היא מצווה א"א לדון אלא מטעם נטילת נשמה בשבת, וזה בוודאי איסור בעלמא, ואינו חשוב ע"י כמצוות עשה שהז"ג וזה פשוט.

למה כת"ר סתם קובע, בכלל לא פשוט, עי' משנה למלך שבת כד במה דהסתפק שם ק"ו להא.

הוא דן שם מטעם חילול שבת בנטילת נשמה ולא מטעם עונש בשבת שאסור מטעמו אף מלקות אף אם לא יעשה חבורה לכאורה מדין מיוחד של לא תבערו אש וגו'.

אבןטובה כתב:עי' מכתבי תורה להג"ר מרדכי קאלינא ז"ל [מו"מ עם הרוגצבי ז"ל] סי' קעה שהקשה קושיא זו על הרמב"ם שכ' דנקיבה ג"כ בכלל גואה"ד והא אין עונשין בשבת והו"ל מעשהז"ג וכן הקשה בת' הלכה למשה להג"ר משה ניימאן זצ"ל ח"ב בהערות על ת' צמח צדק סי' קא.
ולדידי לא קשה מידי דמעשהז"ג שהוא בין אדם לחבירו אין נשים פטורות דכלל זה לא נאמר אלא במצוות שבין אדם למקום.

אתה סותר עצמך מינה וביה, דהלא דבריך הם שהוא מטעם עונש ואם כן פשיטא שזה לא בן אדם לחבירו,
אולם אם תאמר כהאמת וכמש"כ לעיל שהוא מפני היחם לבבו ומצווה הוא לנקום נקמת דמו של קרובו, כבר אינך צריך להגיע לגדר זה [כמש"נ שא"א לדון אלא מחמת איסור נטילת נשמה בעלמא],
וגם שהוא מפוקפק בקשר לכאן מכל וכל, כי לעולם אין שייך בן אדם לחבירו כלפי אדם מת.

בחידושי הר"ן סנהדרין מה. מבואר, שגואל הדם נהיה 'בעל דבר' של הרוצח.

וז"ל:

משמע דהך ברייתא דהכא ("מנין שאם אין לו גואל הדם שב"ד מעמידין לו גואל הדם") מיירי בין ברוצח במזיד, בין ברוצח בשוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו, ובא לב"ד לדונו - שגואל הדם יטעון טענותיו בפני ב"ד על שראוי להמיתו. ושאם אין לו גואל הדם שב"ד יעמיד אדם אחר תחת גואל הדם שיטעון בחובת הרוצח וכדאמרי' בפ"א דיני ממונות (סנהדרין לג:) 'חובתיה דמאן, חובתיה דגואל הדם' אלמא הוא טוען כל טענות שיוכל לטעון נגד הרוצח. וג"כ כששפטו ב"ד את הרוצח למות (=היינו במזיד), מצוה ביד גואל הדם להמיתו שישפוך עליו חמתו.

ידוע שאין נפש הנרצח נח עד שירצחו את הרוצח והובא גם בדברי מלכיאל סי' ס
ועי' מג"א סי' שו בהולך לנקום נקמת אביו בשבת

פרי יהושע כתב:שהוא מפני היחם לבבו ומצווה הוא לנקום נקמת דמו של קרובו

למען הדיוק, הלשון 'כי יחם לבבו' הנאמר בתורה הוא ברוצח קודם שנכנס לעיר מקלט, ואז "אין זה מצוה או רשות כלל, דבודאי אסור להרגו, אלא דבדיעבד אינו מתחייב מיתה" (לשון שיעורי ר' שמואל לעיל).

והמצוה של גואל הדם (לחד מ"ד במכות יא: - והרמב"ם הל' רוצח ה, י לא פסק כמוהו), היא ברוצח שיצא מעיר מקלט.

יורש שרצח המוריש אינו יורשו כמבואר ברמב"ם סוף ה' ממרים

אבןטובה כתב:יורש שרצח המוריש אינו יורשו כמבואר ברמב"ם סוף ה' ממרים

"הרצחת וגם ירשת"

עי' שם באו"ש..
ובזה מיושב מה שא' אין הבן נעשה שליח להרוג את אביו אע"ג שהאב קודם לכל יוצאי יריכו, שכיון שהרג את נבסנו שוב אינו יורשו אלא אחיו.

בספר הקדוש/ באר מים חיים פרשת בראשית כתב דמש"ה לא ייבם קין אשת הבל מחמת שהרגו וכיון שלא בנה את בית אחיו שוב א"א לו להקים שם נחלתו

אבןטובה כתב:עי' שם באו"ש..
ובזה מיושב מה שא' אין הבן נעשה שליח להרוג את אביו אע"ג שהאב קודם לכל יוצאי יריכו, שכיון שהרג את נבסנו שוב אינו יורשו אלא אחיו.

ההנחה שאינו יורשו - נכב"ב.
ואילו היה יורשו - האם הוא היה צריך להיות בעצמו גואל הדם ולהתאבד?! לא נשמע לי הגיוני.
יותר נראה לי שהוא נחשב כמי שאינו והולכים אל הבא-בתור, וכך נלפענ"ד גם אם יש יורש חולה וכיו"ב שאיננו יכול להיות גואל הדם, שהולכים אל הבא בתור.
וכפי שמצינו לשון זו ש"כל הקודם בירושה קודם" לירושת שררות, והדין הוא שאם איננו ראוי - הולכים אל הבא אחריו.

החילוק הברור הוא בין רוצח הנמצא חוץ לעיר מקלט קודם שנפסק עליו דין גלות , לבין לאחר שנפסק עליו גלות, שאם לא כך גם בימינו יהיה למ"ד מצוה או רשות ביד גואל הדם להרוג את הרוצח , דבר שלא יתכן.\

צריך לחדד שהחילוק הוא בין לפני פסק ולאחר פסק גלות על רוצח, ולאו דוקא בין קודם שנכנס לעיר מקל לבין לאחר שנכנס, שהרי פשוט שאם לאחר שנפסק גלות והרוצח בחר שלא ללכת לעיר מקלט שפשוט שדינו לא יהיה קל יותר ממי שיצא מעיר מקלט, וכן ההיפך פשוט שקודם עמידה לדין לאחר שהוציאו אותו מעיר מקלט, רק גואל הדם אין נהרג עליו

מהיכן ברור לך שלךא יתכן שיש היום מצוה לגואה"ד להרוג את הרוצח.
ובאמת מבואר שיש מצוה זו בת' צ"צ הישן