סתירה קשה בש"ך בנוגע לפסקי 'רבינו ירוחם'

[הצעיר באלפי]

בשו"ע הל' מזוזה (יו"ד סי' רפ"ו סי"ג) פסק כהרמב"ם דחדר שיש בה ד"א על ד"א כדי לרבע חייבת במזוזה ע"ש, ובש"ך (ס"ק כ"ג) הביא דהרא"ש חולק ודעתו דרק כשיש שם ד' אמות על ד"א כפשוטו חייבת במזוזה, וכן נקט רבינו ירוחם ולכן אין לברך על מזוזה זו או שיכווין במזוזה אחרת עכת"ד ע"ש. וכן נקטו גדולי הפוסקים כדעת הש"ך ה"ה היד הקטנה (ב' מנחת עני אות י"ז), חיי"א (כלל טו דין ו') מקדש מעט (כאן אות מ"א), שו"ת קנאת סופרים (סי' מ'), ערוך השלחן (סכ"א) ועוד, וכן עמא דבר כידוע. (ע"ע בשו"ע הרב הל' עירובין סי' שס"ו ס"ה ובציונים ומ"מ שם)


והדברים צ"ע טובא, דכידוע רבינו ירוחם היה תלמידו של הרא"ש, ודרכו תמיד לילך אחר דעת רבו, וכמש"כ המג"א סי' תקנ"ט (סק"ח) 'וידוע שכל דבריו בנוים עפ"י דברי הרא"ש', וכ"כ הש"ך עצמו כמה פעמים 'וכבר נודע דרבינו ירוחם כתב ספרו ע"פ דברי הרא"ש' (סי' ק"צ סקי"א), 'רבינו ירוחם דרכו לימשך אחר דברי הרא"ש' (סי' קפ"ב סק"א), ועל כולנה עולה מש"כ הש"ך בהל' טריפות (סי' מ"ו סקי"ד) לאחר שהביא דהשו"ע פסק דלא כרבינו ירוחם שם ולכן כתב בלחם חמודות דיש לפסוק דלא כהשו"ע ע"ש, וע"ז השיג הש"ך בזה"ל "ולפעד"נ דגם הב"י ראה דברי רבינו ירוחם ואפ"ה לא הכריע להקל משום דהטור ור' ירוחם הם תלמידי הרא"ש הנמשכים תמיד לשטת הרא"ש ואין ראיה מהכרעתם" עכ"ל.

הרי לנו ממשנתו של הש"ך דאין הכרעת רבינו ירוחם כדעת הרא"ש מכריע במחלוקת הפוסקים, כיון שזה נחשב כעין דעה אחת, וא"כ למה חשש להרא"ש כיון שרבינו ירוחם פסק כותי' לגבי מזוזה ולכן אין לברך על מזוזה כזו, הרי יש לנו מח' רמב"ם ורא"ש והשו"ע פסק כרמב"ם, ואין הכרעת רבינו ירוחם כהרא"ש מכריע בכה"ג ולכן הרי לפי משנתו של הש"ך עצמו היה הדין צריך לעמוד במקומה כמו שפסק השו"ע ?!?!?

ה' יאיר עיני בתורתו של הש"ך "כי שפתי כהן ישמרו דעת תורה יבקשו מפיהו"

[הצעיר באלפי]

ואגב אורחא אציין דידעתי שיש שחולקין על הנחה זו של הש"ך בהל' טריפות, שאין להחשיב דעת רבינו ירוחם למכריע כשנקט כהרא"ש,
ראה ב"י או"ח (סי' י' ס"י) דאמרינן שכשהרא"ש חולק על ראשון אחר ובינו ירוחם סובר כהרא"ש, דנחשב כ"חד גבי חד", אך בדרכ"מ שם (סק"ד) מבואר דחשבינן להו כ"תרי גבי חד" ע"ש, ועי' ביד מלאכי כללי הפוסקים (כללי שאר המחברים ד"ה דרכו של רבינו ירוחם) בשם דינא דחיי (ח"ב דף ס"ג ע"ג) דכו"ע ס"ל דחשבינן לי' כ"תרי לגבי חד" אע"ג דתלמידו הוא ע"ש.

אך כאמור הש"ך בהל' טריפות כתב להדיא דלא כך.

(ואציין שעיקר הסתירה לא אני עצמי עמדתי עלה רק שמעתיו מת"ח גדול מו"צ בירושלים שליט"א)

[פלתי]

כבר קדמוך בהערות מכון ירושלים על השו"ע:

אלישבע_Page_2.jpg (69.64 KiB) נצפה 1995 פעמים

[מרבה_שלום]

מסתבר שעיקר ההכרעה היא ע"פ המודגש:

ולפי שכתב בב"י דנקטינן כהרמב"ם, דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש, לא הביא כאן אלא דברי הרמב"ם, אבל באמת גם דעת רבינו ירוחם בסוף ספר אדם כהרא"ש, וכתב שכן תפסו עיקר, על כן נראה שיש לקובעה בלא ברכה, או שיברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו.

[הצעיר באלפי]

שוב ראיתי שהגרעק"א בהלר טריפות שם מציין לספר תוספת שבת סי' שס"ו ושם הוא אכן מקשה כן !!
אך נשאר בצ"ע !
כנראה שגם התוס"ש וגם רעק"א לא היה להם יישוב הולם לסתירה זו !

[נקודה מרכזית]

זכורני כי בעת שלמדתי את ציון הרעק"א לא הבנתי קושית התו"ש שבהל' טריפות כתב שאין להכריע ע"פ שיטת תלמיד לחשבו כרוב שיטות אבל לענין מזוזה אין בא להכריע אלא בא לומר שיש כאן מחלוקת הפוסקים הרמב"ם והרא"ש ולכך לא יברך מדין ספק ברכות לקולא וכדי לחזק שכך הוא שיטת הרא"ש למעשה הבי שכן נקט תלמידו
וע"כ נראה לענ"ד דל"ק וקושית האחרונים צ"ב שהרי לא הבי במזוזה בתורת מכריע

[ישראל אליהו]

אולי משום שרי"ו כותב שם שכן הסכימו. - לשון רבים. [והש"ך מעתיק תיבות אלו].
ולא שזהו רק דעתו של רי"ו, אלא עוד חכמים בדורו.