האם מענישים על ביטול מצוות עשה ?

[דוד העיתונאי]

האם מענישים על ביטול לא תעשה ?
שאלה זו התעוררה לנו בעת שיעור בספר אוה"ח הקדוש שמצאנו בו חידוש גדול בפרשת שמות פרק ג' פסוק ה' וז"ל:
אבל מצוות עשה הם השגת הטוב שיהו, ובהעדרם אין עונש, זולת על פרטים ידועים כגון מילה ופסח"ע"כ דבריו. ידוע שמילה ופסח הם המצוות עשה היחידות שיש עליהם כרת, אך לומר שאין עונש אחר זה חידוש.
והיו מהנוכחים שביקשו לומר חילוק, שהאוה"ח מתכוון רק לעונש בעוה"ז כמו כרת, אך בגיהנום יש עונש גם על ביטול מצוות עשה.
והתחלתי לבדוק נושא זה, בספר ראשית חכמה שער היראה שמבאר איך נראים ההיכלות בגיהנום, ומפרט את סוגי העבירות עליהם נענשים בכל היכל, עברתי ברפרוף ולא מצאתי לע"ע עוון של ביטול עשה.
אחד הת"ח הביא 3 ראיות שכן יש עונש שצ"ע בכל אחת מהן:
1. על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן, ואחד מהן היא "הדלקת הנר" מצוה דרבנן.
2. המאחר לומר קר"ש בערבית אחר חצות, כתוב בברכות וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה.
3. בעידן ריתחא ה' מעניש אפילו על מי שאינו לובש ציצית, אפילו שאינו מבטל עשה שלא לבש בגד שמחייב ציצית.

ואולי כל אלו הם עדיין בגדר מה שכתב האוה"ח "זולת על פרטים ידועים".
או שנדחה הראיות בתירוצים אחרים: שעשה דרבנן זה בעצם ל"ת דלא תסור. והאוה"ח לא מיירי בעידן ריתחא.
וצ"ע וחיפוש.

[באג2000]

היערות דבש בחלק א דרוש ה באמת מוכיח ממצות ציצית שמענישים על ביטול עשה, כש"כ.
להלן ציטוט:
"אבל ידוע מ״ש בגמרא דמנחות בביטול מ״ע כגון
שאין לובש בגד החייב בציצית וכמו כן אין בונה בית להפטר
ממזוזה וכדומה על ביטול עשה אין הקב״ה מעניש רק בעידן
ריתח׳ ולפיכך בלעם חשב בעת כעס ה׳ אז ישים ה׳ אל מדבר פניו
לערער שבטלו מצות עשה מבלי הכנסו לא״י כנ״ל ובעידן ריתחא
יש מקום לעניש אותם"

[לעומקו של דבר]

בפשטות כוונת האוה"ח על מצוות שאין מחוייבים בהם ויכולים להפטר, ציצית מזוזה חסד וכד'.
הראיה מציצית היא ראיה לאוה"ח, כיוון שרק בעידן ריתחא מענישים.

[דוד העיתונאי]

בפשטות כוונת האוה"ח על מצוות שאין מחוייבים בהם ויכולים להפטר, ציצית מזוזה חסד וכד'.
הראיה מציצית היא ראיה לאוה"ח, כיוון שרק בעידן ריתחא מענישים.

הוא מדבר על כל עשה גם שמחוייב בו, והראיה שכלל בזה מילה ופסח שמחוייבים בהם. וכן משמע מכל דבריו שם שמחלק חילוק מהותי בין מצוות עשה ללא תעשה.

[דוד העיתונאי]

היערות דבש בחלק א דרוש ה באמת מוכיח ממצות ציצית שמענישים על ביטול עשה, כש"כ.
להלן ציטוט:
"אבל ידוע מ״ש בגמרא דמנחות בביטול מ״ע כגון
שאין לובש בגד החייב בציצית וכמו כן אין בונה בית להפטר
ממזוזה וכדומה על ביטול עשה אין הקב״ה מעניש רק בעידן
ריתח׳ ולפיכך בלעם חשב בעת כעס ה׳ אז ישים ה׳ אל מדבר פניו
לערער שבטלו מצות עשה מבלי הכנסו לא״י כנ״ל ובעידן ריתחא
יש מקום לעניש אותם"

שם מיירי בביטול מצוות שעדיין לא חל עליהם החיוב בכלל, שע"ז הקב"ה מעניש בעידן ריתחא, כאמור בגמרא, וכמו שהוסיף היערות דבש שכיון שלא נכנסו לא"י ביטלו ולא באו לידי חיוב של מצוות התלויות בארץ.
אך עדיין יש לעיין, על ביטול מצוות עשה שחייבים בהן - האם מענישים גם שלא בעידן ריתחא.

[אוצר החכמה]

מאמר מהגרי"ח סופר שליט"א בספרו גדולה תשובה סימן י' (תשס"א)

PrintPDF.pdf

(3.57 MiB) הורד 385 פעמים

[לעומקו של דבר]

היה מקום להתווכח, אבל אחר שנמצא כן בקדמונים כפי שאסף הגריח"ס (ובפרט מהרח"ו שכתב "רמ"ח מצוות עשה"), אין טעם.
(אגב מה שהביא מאבן שלמה לכאו' אינו עניין לזה, אלא רק שהוא חסרון לא יוכל להמנות עיי"ש)

עכ"פ, לפי שיטת קדמונינו הנ"ל, אין עונש גיהנום על מ"ע, אבל יש בו עונש קשה דנכווה מחופתו של חבירו, כ"ש במס"י פ"ד:

והנה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם, שיאמרו, למה נייגע עצמנו בכל - כך חסידות ופרישות, הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים הנידונים בגיהנם. אנחנו לא נדחוק עצמנו ליכנס בגן - עדן לפני ולפנים. אם לא יהיה לנו חלק גדול, יהיה לנו חלק קטן. אנו די לנו בזה, ולא נכביד על - משאנו בעבור זאת. אמנם שאלה אחת נשאל מהם: היוכלו כל - כך על נקלה לסבול בעולם - הזה החולף, לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא יותר מהם ומושל עליהם וכל - שכן אחד מעבדיהם או מן העניים הנבזים ושפלים בעיניהם ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם? לא, ודאי! כי הנה עינינו הרואות: כל עמל האדם, להנשא על - כל - מי שיוכל ולשים מקומו בין הרמים יותר, כי היא קנאת איש מרעהו. ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל, ודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו, כי לא יוכל למנוע, ולבבו יתעשת בקרבו.

מעתה, אם כך קשה עליהם להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות, שאין השפלות בם אלא לפנים, ולא ההנשא אלא שוא ושקר, איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם אשר הם עתה שפלים מהם. וזה במקום המעלה האמיתית והיקר הנצחי, שאף - על - פי שעכשו אין מכירים אותו ואת ערכו, על - כן לא יחושו אליו, אבל בזמנו, ודאי שיכירוהו לאמיתו לצערם ולבשתם, ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצחי.