פורום אוצר החכמה

ביבמות נ"ה: איכא מיעוט פרט לשקינא לה בעלה דרך איברים, ואף דפריצותא בעלמא מ"מ איצטריך סד"א בקפידא דבעל תלה רחמנא והא קא קפיד קמ"ל.
והבית הלוי פירש עניין זה כפשוטו ממש דהיכא דקינא לה דרך איברים ועברה על דבריו נאסרת אע"פ שלא הייתה ביאה, דקפידא דבעל היא האוסרת.
ובפשטות דבריו תמוהים, דמהיכ"ת להמציא איסור חדש שלא נאמר בתורה, ובתורה אין אלא איסור טומאה דהיינו ביאה.
וכוונת הגמ' לפי פשוטו דהיכא דקינא לה דרך איברים ונסתרה חיישי' שמא נבעלה, דבעלמא סתירה אינה עושה אפי' דררא לאיסור, והיכא דקינא לה כבר חיישי' לביאה, ה"נ אם קינא לה מכל פריצות שהיא ונסתרה חיישי' שמא נבעלה ויש לאסרה על הבעל. וכן ברש"י שם מבואר כל הסוגיא אי שמיה קינוי אי לאו, ואין הנידון בהלכות איסור לבעל אלא אי כה"ג שמיה קינוי.

האם יש למי מן הקדמונים שמפרש כדברי הבית הלוי?

ישנו כתב:והבית הלוי פירש עניין זה כפשוטו ממש דהיכא דקינא לה דרך איברים ועברה על דבריו נאסרת

אינה נאסרת אלא הו"א דנאסרת וקמ"ל דלא, ובהו"א מובן יותר.

הבית הלוי כת' נפ"מ למעשה דבמשמש מת אינה נאסרת אלא ע"י קינוי, וכן ביאת פחות מבן ט' אף אם תהיה לפנינו לא תיאסר ורק ע"י קינוי תיאסר.

במאירי סוטה כג: כת' דאע"פ ששומרת יבם שזינתה אינה נאסרת מ"מ ע"י קינוי נאסרת.
ואולי זה ע"ד ביה"ל הנ"ל, אלא שעדיין אינו מובן כי בפשטות שומרת יבם אינה נאסרת משום שאי"ז אישות גמורה, ואין כל טעם שע"י קינוי תיאסר.