חקירה בריסקאית במכת בכורות

[קראקובער]

רש"י מביא מכילתא ש"כל בכור" לרבות בכור מאומה אחרת שהיה במצרים מת גם כן, ויש לחקור דהרי גם בכור ישראל שלא שם דם על המשקוף ועל המזוזות מת ג"כ, האם מאומה אחרת מתו מדין שלא שמו את הדם ומ"כל בכור" זה רק גילוי מילתא בעלמא (ברור שלא שמו) או שהם מתו מדין בכור מצרי אפילו לו ייצור שהיו שמים את הדם.

[אוצר החכמה]

ברור כצד הראשון שהרי יש ריבוי.
הדין בישראל הוא רק למנוע רשות למשחית. ועיין ברמב"ן שם שכתב שהוא בכלל המשחית הכללי ולא הנוגף את מצרים.

[חיי נר]

ברור כצד הראשון שהרי יש ריבוי.
הדין בישראל הוא רק למנוע רשות למשחית. ועיין ברמב"ן שם שכתב שהוא בכלל המשחית הכללי ולא הנוגף את מצרים.

אמנם לכאורה לפי' הגר"א דלהלן לא כ"כ פשוט כהצד הא'. דביאר הפסוק יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו"' ודרשינן אני ולא מלאך והיינו הקב"ה בעצמו, ואילו בפסוק כג "וראה את הדם וגו' ולא יתן המשחית" וגו' משמע שהיה שם משחית שהרג. ותירצו בשם הגר"א דהקב"ה בעצמו הכה את בכורי מצרים ופסח על בתי ישראל, אך מלבד זה היה נס שלא נתן הקב"ה רשות למלאך המות להמית מישראל אף מי שהגיע זמנו למות בלילה הזה שלא יהיה פתחון פה למצרים. א"כ לכאורה הדם הואיל רק לגבי המשחית והוא נטפל רק לאלו שהגיע זמנם למות, ומאומה אחרת לכאורה נמי מתו ע"י הקב"ה ולא ע"י המשחית, וגם אלו שלא הגיע זמנם למות

[ע. התשבי]

רש"י מביא מכילתא ש"כל בכור" לרבות בכור מאומה אחרת שהיה במצרים מת גם כן, ויש לחקור דהרי גם בכור ישראל שלא שם דם על המשקוף ועל המזוזות מת ג"כ, האם מאומה אחרת מתו מדין שלא שמו את הדם ומ"כל בכור" זה רק גילוי מילתא בעלמא (ברור שלא שמו) או שהם מתו מדין בכור מצרי אפילו לו ייצור שהיו שמים את הדם.

מנין שבכורות ישראל אינם בכלל "בכורות אחרים"?

[אוצר החכמה]

ברור כצד הראשון שהרי יש ריבוי.
הדין בישראל הוא רק למנוע רשות למשחית. ועיין ברמב"ן שם שכתב שהוא בכלל המשחית הכללי ולא הנוגף את מצרים.

אמנם לכאורה לפי' הגר"א דלהלן לא כ"כ פשוט כהצד הא'. דביאר הפסוק יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים וגו"' ודרשינן אני ולא מלאך והיינו הקב"ה בעצמו, ואילו בפסוק כג "וראה את הדם וגו' ולא יתן המשחית" וגו' משמע שהיה שם משחית שהרג. ותירצו בשם הגר"א דהקב"ה בעצמו הכה את בכורי מצרים ופסח על בתי ישראל, אך מלבד זה היה נס שלא נתן הקב"ה רשות למלאך המות להמית מישראל אף מי שהגיע זמנו למות בלילה הזה שלא יהיה פתחון פה למצרים. א"כ לכאורה הדם הואיל רק לגבי המשחית והוא נטפל רק לאלו שהגיע זמנם למות, ומאומה אחרת לכאורה נמי מתו ע"י הקב"ה ולא ע"י המשחית, וגם אלו שלא הגיע זמנם למות

אתה צודק. גם אני התכוונתי שפשוט כאותו צד ששאר בכורות מתו מדין בכור ועל זה הבאתי את הרמב"ן שאומר דבר דומה לדברי הגר"א. היה נדמה לי שכתב בראשונה את הצד הזה ולכן כתבתי הצד הראשון.

[מן השורה]

עיין בחי' רעק"א עה"ת.

ועיין ספר זיכרון על הרב מנחם פריימן [שכחתי את שמו, אולי "יערוף כמטר"] פ' בא, מהג"ר ברוך דב דיסקין.

[הכהן]

מעניין לעניין:

ואתם לא תצאו וגו'. מגיד, שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכו'.

הרי הוא מבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור?

[חיי נר]

מעניין לעניין:

ואתם לא תצאו וגו'. מגיד, שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע, וכו'.

הרי הוא מבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור?

יתירה מכך מובא בשם הרעק"א ליישב את הקושיא הנ"ל גבי אני ולא מלאך שהקב"ה בעצמו הכה את הבכורות וכו' דבכורים מן האב הקב"ה בעצמו הכה והבכורים מן האם היה ע"י המשחית, ומשום דהבכורים מן האם ידועים לכל והיה המשחית יכול לידע מי הוא הבכור מן האם אבל הבכורים מאב דצריך להבחין בין טיפה לטיפה רק הקב"ה בעצמו הרג.

[קראקובער]

רש"י מביא מכילתא ש"כל בכור" לרבות בכור מאומה אחרת שהיה במצרים מת גם כן, ויש לחקור דהרי גם בכור ישראל שלא שם דם על המשקוף ועל המזוזות מת ג"כ, האם מאומה אחרת מתו מדין שלא שמו את הדם ומ"כל בכור" זה רק גילוי מילתא בעלמא (ברור שלא שמו) או שהם מתו מדין בכור מצרי אפילו לו ייצור שהיו שמים את הדם.

מנין שבכורות ישראל אינם בכלל "בכורות אחרים"?

מן הסתם כן דלפי דבריך יוצא שגם גדול הבית בישראל מת אפילו אם לא היה בכור כמו אצל המצרים.