מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מעשה שהיה - בירך על תה והיה בו מלח במקום סוכר

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
רון
הודעות: 910
הצטרף: ב' מרץ 21, 2016 9:02 am

מעשה שהיה - בירך על תה והיה בו מלח במקום סוכר

הודעהעל ידי רון » ו' פברואר 03, 2017 12:26 am

סח לי ר"מ מעשה שהיה איתו השבוע.

כל בוקר מכניסים לו לשיעור כוס מים וכוס תה חמה, ובכל פעם הוא מברך על הכוס תה ופוטר את המים.
באותו יום המדובר הוא מברך על התה ושותה ממנו לגימה, ומיד חש שבמקום סוכר שמו מלח בטעות.

ומרוב בלבול המשיך את השיעור בלא שירגישו שהיה משהו, ואח"כ כשרצה לשתות מהמים נסתפק האם הברכה שהיתה על התה הועילה למים. ושמא מישך שייך בפלוגתת השו"ע והרמ"א בנפל התפוח וכו'.

וכיון שבאמצע השיעור א"א לברר דבר זה בפרט מפני כבוד הבחור שהכין את הכוס תה, ונשאר כך עד סוף השיעור.

מה דעת החו"ר דכאן שליט"א

רון
הודעות: 910
הצטרף: ב' מרץ 21, 2016 9:02 am

Re: מעשה שהיה - בירך על תה והיה בו מלח במקום סוכר

הודעהעל ידי רון » ש' פברואר 04, 2017 10:45 pm

והנה בליל שב"ק דיברתי עם הגאון ר' שעיה רוטנברג שליט"א ומיד אמר לי שאינו מבין מה השאלה, הלא משנה ערוכה היא דעל המלח מברך שהכל נהיה בדברו, וכן הוא בשו"ע ללא חולק בסימן רד' סעיף א' וכתב המשנ"ב דאית ליה הנאה קצת.

אמנם לעניותי אינו מובן, דדברי המשנה והשו"ע מיירי במי שרוצה לאכול מלח, אלא שהרי הוא שוטה דאין בזה שום טעם ועל מה הברכה, וע"ז ענה המשנ"ב דסו"ס יש לו הנאה, אך מי שאינו חפץ בזה כלל, כלום שייך לומר שיש לו הנאה אתמהה!

לעומקו של דבר
הודעות: 3523
הצטרף: ב' ינואר 11, 2016 1:46 pm

Re: מעשה שהיה - בירך על תה והיה בו מלח במקום סוכר

הודעהעל ידי לעומקו של דבר » ש' פברואר 04, 2017 11:07 pm

לכאו' אין מה להסתפק, שזה כמו הדין בנפל התפוח, דלעולם דעתו לא הייתה לשתות תה עם מלח, וא"כ לא חלה הברכה על זה.
וכיוון שהייתה דעתו לשתות את המים להדיא, זו מחלוקת (ראשונים גדולה ו)שו"ע ורמ"א ס"ס ר"ו, להשו"ע צריך לברך ולהרמ"א א"צ.
ולכאו' עניין הברכה על מלח לא נוגע לכאן כי כנ"ל הוא לא רצה לשתות זה.

(בלא"ה היה מקום לדון האם תה עם מלח גרע טפי ממלח לבד. ואולי לא).

נתנ
הודעות: 4
הצטרף: ה' פברואר 02, 2017 10:01 pm

Re: מעשה שהיה - בירך על תה והיה בו מלח במקום סוכר

הודעהעל ידי נתנ » א' פברואר 05, 2017 11:54 am

רון, אתה צודק שמשמע מהמ"ב שאדם שאין לו הנאה ממלח שלא יברך, עם זאת היה נראה דלכאורה נידון
זה דומה למה שנחלקו הפוסקים לגבי אדם ששתה משקה מר שאין בו טעם אך מרווה צמאונו דהיינו שיש הנאת מעיים דנחלקו האם צריך
לברך ע"ז, ומצ"ב מחלוקת הפוסקים הנ"ל המובאת בספר שערי הברכה על הלכות ברכות (עמוד רסא)
"ומאכל שיש הנאת שביעה באכילתו שנהנים מזה מעיו אלא שאין לו טעם טוב ואין הנאת חיך באכילתו כגון האוכל ביצה חיה כדי לשפר את קולו שאין טעם באכילתה אך מעיו נהנים ממנה או השותה משקה מר שאין בו טעם אך הוא מרווה את צימאונו עיין בשע"ת ר"ד סקי"ז ובקיצש"ע נ' ס"ח שדעתם לברך על הנאת מעיים אך לעומת זאת עיין בדעת תורה ר"ד ס"א ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ה רמ"א ובשו"ת אבנ"ז קכ"ג ובמנ"ח שם הסוברים שאין לברך על הנאת מעיים אם אין גרונו נהנה מהאכילה וכ"ה בפתה"ל פ"ד העי בשם הגרשז"א שאם אין גרונו נהנה אי"ז נחשב לאכילה ובמחב"ר ר"ד סק"ב כתב שאם גומע חלמון ביצה חיה כדי לשפר את קולו מברך אף שאינו נהנה מטעמו כיון שזה מזון " עכ"ל

היוצא מכל הנ"ל דגם במקרה דידן יהיה את אותה מחלוקת וסב"ל ואם יוכל לברך שהכל על דבר מאכל אחר יברך
ואם אין לו יוכל לשתות את המים בלא ברכה נוספת דיצא על מה שבירך על התה


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 165 אורחים