פורום אוצר החכמה

1. לחתוך פרוסה יותר מכביצה
2. לתרום שלא מן המוקף
3. להתפלל מעריב מבעוד יום
4. מיגו דהוי מחיצה לגבי שבת - בסוכה
5. להוסיף עוד קרואים לקריאת התורה
6. להוריד את הסכין בברכת המזון
7. לישון בצהריים יותר משיתין נשמין

למי שיש עוד נשמח שתוסיפו ותחכימו אות כולם.

איך נשמט הפמ"ג המפורסם?
לדבר דברי חולין לשם תענוג.

איסורי אבלות שבפרהסיא.

לשאול את עם הארץ על דמאי ולאכול על פיו

עירובין מג. האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר בשבת ואסור בחול.(באומר בשבת)

נ.ב. נשאלתי היום שאלה זו, ונאמר לי שיש עשרים לפחות.

למ"ד אין תחומין למעלה מי' אליהו יכול לבוא בשבת אבל לא ביום שישי.

[הכנה]

להוסיף בתפילות (ביטול מלאכה). בעצם כמו הוספת קרואים.

להתבטל מלימוד התורה - לת"ח. (רמ"א או"ח רצ, ב)
לברך ברכה שאינה צריכה (לדעת השל"ה)

כשמעיקר הדין נראה לפוסקים היתר גמור לפי ההלכה, אלא שהאחרונים החמירו בדבר, הקילו בהפסד מרובה (הקדמת הרמ"א לתורת חטאת), והוא הדין כשהשואל עני, או אפילו עשיר אך שאלתו באה מפני כבוד השבת (מהר"י מינץ טו), שכל שהוא לצורך שבת, אפילו הוא עשיר, חשוב כהפסד מרובה.

ללכת ד' כנפות בלי ציצית.

ת"ה למקובלים.
אכילת בשר לע"ה.

לייבעדיג יענקל כתב: אכילת בשר לע"ה.

וזו מנין שבשבת הותרה אכילת בשר לעם הארץ.

וראה פסחים מ"ט ב': תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף.

וכתב מהרש"א: עם הארץ אסור לאכול בשר כו'. כבר אמרו המפרשים טעם בזה, ומיהו יש לדקדק אמאי נקט בשר בהמה ועוף, ולא נקט נמי דגים ושאר נפש חיה דכתיבי נמי בהאי קרא. ונראה לפרש דודאי בן נח הותר לאכול כל בשר כדכתיב כירק עשב נתתי לכם את כל וגו', אלא ישראל שקבלו התורה נצטוו להבדיל בין הטמאה לטהורה, ועל זה רמז בקרא זאת תורת דהיינו העוסק בתורה ויודע להבדיל בין הטמא לטהור וכל שאר איסורים הנוגעים לאכילת בשר כגון דם וחלב ובשר וחלב וגיד הנשה - הותר לו לאכול בשר , וכל שאינו עוסק בתורה בכל הני איסור והיתר דאכילת בשר אסור לאכול בשר דודאי יכשל בו להתיר האיסור, ועל כן נקט בשר בהמה ועוף דרבו דיניהם להבדיל בין איסור להיתר, משא"כ בדגים דבקל יוכל להבדיל בין איסור להיתר כשידע סימן קשקשת לחוד וק"ל. ועיין להגרי"ע בגליוני הש"ס שם.

ולדברי מהרש"א יאסר לעם הארץ לאכול בשר גם בשבת ודו"ק.

כ"כ בספר הליקוטים (להאריה"ק) פרשת בראשית פ"א

ולזה אסור ע"ה לאכול בשר בהמה, לפי שהוא גורם להחזיר אותה נשמה עצמה בבהמה ממש פעם אחרת לתקן. ובשבת עם הארץ מותר לאכול בשר, לפי שהנשמה שיש לת"ח בחול הוא תוספת נשמה שיש לע"ה בשבת, וכשאוכל בשר, מעלה הגלגול שבאותה בהמה במדרגת אותה התוספת שיש לו בשבת

לעניין איסור והתר כתוב בפוסקים שבשבת גם עשיר נחשב לצורך מרובה

הפרשת חלת חו"ל במחשבה.
נולד אסור ביו"ט שחל בחול ומותר ביו"ט שחל בשבת.

לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד קד ענין א
לפ"א אמר היכן מצינו מלאכה שעושה ביום טוב חייב מלקות עליה, ובשבת אותה מלאכה מותרת לעשותה לכתחלה? וזהו פתרונו, כגון שהיה לו חולי ל"ע שצריך רימון ויש רימון בר"ה ויש רימון בביתו אבל הוא מחובר. בשבת נוטל איזה רימון שירצה, אבל ביום טוב אם נוטל הרימון שהוא מחובר היה מלקין אותו, כיון שיכול להביא רמון מר"ה

פשוט: מי שנולד בשבת מותר לו בשבת שאחרי זה ביום השמיני להיות ערל, ואם הוא נולד ביום חול אסור לו להיות ערל - כלומר אסור לאביו.

לגבי זה הלא אפשר לומר גם דבר המותר ביום שני ואסור ביום שלישי וכן הלאה..

קבלנות אצל גוי שמותר בשבת ויו"ט ולא בחוה"מ.

בשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה (שו"ע או"ח סימן קיא על פי הגהות אשיר"י פ"ק דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הל' יום טוב.

יהודי טבעי כתב:בשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה (שו"ע או"ח סימן קיא על פי הגהות אשיר"י פ"ק דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הל' יום טוב.

בוודאי לא נעלם ממר אבל בכדי שאולי לא יטעו, יש פוסקים מחמירים וכן סוגיאן דעלמא עכ"פ בלי הכרח.

גדיש של תבן שבין שתי חצרות, שמחלקן לערב כ"א לעצמה, לשיטת הרא"ש אסור להסתפק מהתבן שבגדיש להאכילו לבהמתו ביום חול. מטעם איסורי שבת.
בעוד אין איסור מלאכה בשבת שלא להאכיל בהמה מתבן שבגדיש.

ממרומי היער כתב:פשוט: מי שנולד בשבת מותר לו בשבת שאחרי זה ביום השמיני להיות ערל, ואם הוא נולד ביום חול אסור לו להיות ערל - כלומר אסור לאביו.

כעין זה:
מילה שלא בזמנה-אסור לדחותה ביום חול ומותר לדחותה בשבת.

ביו"ט [אולי גם בשבת] מצוה לקבל מתנות שעי"כ מתקיים "שלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום וגו', וביום חול שונא מתנות יחיה.

הוה אמינא כתב:גדיש של תבן שבין שתי חצרות, שמחלקן לערב כ"א לעצמה, לשיטת הרא"ש אסור להסתפק מהתבן שבגדיש להאכילו לבהמתו ביום חול. מטעם איסורי שבת.
בעוד אין איסור מלאכה בשבת שלא להאכיל בהמה מתבן שבגדיש.

סליחה, לא הבנתי אולי אפשר לבאר בבקשה.

שתי חצרות גדורות שבכל חת מהן כמה בתים מערבות כל אחת לעצמה. ואילו אם יש פירצה בגדר ביניהן יכולות לערב בעירוב אחד משותף כחצר אחת.
אם יש גדיש של מאכל בהמה בגובה י' במקום הפירצה אפשר לסמוך על זה כגדר ומערבות זו לעצמה וזו לעצמה.
אבל במקרה כזה שיטת הרא"ש שאין מסתפק מהגדיש ביום חול כדי שלא יפחת מגובה י' ולא ישים לב ויערב זו לעצמה ובעצם יהיה כאן פירצה ולא יחול עירוב כזה.

עצם הסתפקות הבהמה מגדיש למאכלה אינו בכלל איסורי שבת, ואם יש גדיש מותר להאכיל ממנו לבהמתו אפילו בשבת. ואעפ"כ כאן מצאנו דבר שביום חול הוא אסור לעשותו משום שבת, ואילו המעשה בשבת גופא לא נחשב איסור אלא היתר.

זה מובא במחבר בשו"ע בהלכות עירובין בסוף סימני ש"נ בערך.

הוה אמינא כתב:שתי חצרות גדורות שבכל חת מהן כמה בתים מערבות כל אחת לעצמה. ואילו אם יש פירצה בגדר ביניהן יכולות לערב בעירוב אחד משותף כחצר אחת.
אם יש גדיש של מאכל בהמה בגובה י' במקום הפירצה אפשר לסמוך על זה כגדר ומערבות זו לעצמה וזו לעצמה.
אבל במקרה כזה שיטת הרא"ש שאין מסתפק מהגדיש ביום חול כדי שלא יפחת מגובה י' ולא ישים לב ויערב זו לעצמה ובעצם יהיה כאן פירצה ולא יחול עירוב כזה.

עצם הסתפקות הבהמה מגדיש למאכלה אינו בכלל איסורי שבת, ואם יש גדיש מותר להאכיל ממנו לבהמתו אפילו בשבת. ואעפ"כ כאן מצאנו דבר שביום חול הוא אסור לעשותו משום שבת, ואילו המעשה בשבת גופא לא נחשב איסור אלא היתר.

זה מובא במחבר בשו"ע בהלכות עירובין בסוף סימני ש"נ בערך.

ייש"כ נזכרתי, אבל כמובן, אף שאינו איסור שבת, אין הבדל בין יום חול לשבת לעניין האיסור הזה הקיים בשבת כביום חול.

סעודת מפסקת דט"ב שבחול אוכל מעט ובשבת אפי' כסעודת שלמה

יעקב1 כתב:סעודת מפסקת דט"ב שבחול אוכל מעט ובשבת אפי' כסעודת שלמה

רעיון יפה, אבל "אוכל מעט" ביום חול לא מדוייק, וצ"ל אינו אוכל מעדנים.

פרי יהושע כתב:

יעקב1 כתב:סעודת מפסקת דט"ב שבחול אוכל מעט ובשבת אפי' כסעודת שלמה

רעיון יפה, אבל "אוכל מעט" ביום חול לא מדוייק, וצ"ל אינו אוכל מעדנים.

למה לא מדוייק? אסור לאכול יותר מתבשיל אחד.

תבשיל לא, אבל יכול לאכול לחם כאוות נפשו וכן ירקות וגבינה ועוד מעיקר דינא.

גם בשבת שבאמצע תשעת הימים, מותרת בבשר ויין.

ולכאורה נכלל בזה:

פרי יהושע כתב:איסורי אבלות שבפרהסיא.

אולי, מה שנוהגים בשבת לתת לגוי מתנה שלא יהיה נראה כנהנה מעשה גוי, ביום חול היה מקום לחוש ללא תחנם.

מי שבירך בחול על יין לפני הסעודה אסור לו לשתות יין בתוך הסעודה בלי ברכה ומשא''כ בשבתות וי''ט [- כ''ה בגמ' ברכות אך בפוסקים כתבו שזה לאו דוקא בשבתות וי''ט אלא כל מי שדרכו לקבוע סעודתו על היין אי''צ לברך].

מה שכתב הרב פותח האשכול להתפלל מעריב מבע"י - זה אינו לפי מה שפסקו דעביד כמר עביד ומותר להתפלל ערבית מפלג המנחה גם ביום חול

כדכד כתב:מה שכתב הרב פותח האשכול להתפלל מעריב מבע"י - זה אינו לפי מה שפסקו דעביד כמר עביד ומותר להתפלל ערבית מפלג המנחה גם ביום חול

לא נכון. רוב הפוסקים סוברים שמי שהתפלל פעם אחת מנחה כרבנן שוב זה נהיה תרתי דסתרי ומותר רק לצורך מצווה שהוא להקדים קבלת שבת.
ראה עוד בעניי"ז viewtopic.php?t=32037#p344289

אכילת זיתים.....

viewtopic.php?f=17&t=32276

לעומקו של דבר כתב:

כדכד כתב:מה שכתב הרב פותח האשכול להתפלל מעריב מבע"י - זה אינו לפי מה שפסקו דעביד כמר עביד ומותר להתפלל ערבית מפלג המנחה גם ביום חול

לא נכון. רוב הפוסקים סוברים שמי שהתפלל פעם אחת מנחה כרבנן שוב זה נהיה תרתי דסתרי ומותר רק לצורך מצווה שהוא להקדים קבלת שבת.
ראה עוד בעניי"ז viewtopic.php?t=32037#p344289

רוב הפוסקים אינם סבורים כך. מה גם שאין לפנינו כל מה שכתבו הפוסקים. נכון שזו (מה שכתבת) ההנהגה המקובלת אך זה כדי לצאת אליבא דכ"ע ולא דעת רוב הפוסקים

כדכד כתב:

לעומקו של דבר כתב:

כדכד כתב:מה שכתב הרב פותח האשכול להתפלל מעריב מבע"י - זה אינו לפי מה שפסקו דעביד כמר עביד ומותר להתפלל ערבית מפלג המנחה גם ביום חול

לא נכון. רוב הפוסקים סוברים שמי שהתפלל פעם אחת מנחה כרבנן שוב זה נהיה תרתי דסתרי ומותר רק לצורך מצווה שהוא להקדים קבלת שבת.
ראה עוד בעניי"ז viewtopic.php?t=32037#p344289

רוב הפוסקים אינם סבורים כך. מה גם שאין לפנינו כל מה שכתבו הפוסקים. נכון שזו (מה שכתבת) ההנהגה המקובלת אך זה כדי לצאת אליבא דכ"ע ולא דעת רוב הפוסקים

יש להשיב אבל אין כאן הנושא. אפשר לכתוב באשכול ההוא.