הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' מרץ 23, 2017 11:29 pm
ראיתי שהמהדיר בהוצ' מוה"ק הזכיר בזה את הענין של לאו שבכללות. אבל לש' הריטב"א לא משמע כן לכאו'.
ולענ"ד נראה שיש כאן 'אמירה' חדשה, והיינו דמכיון דהלאו של לפני עיור הוא כוללני על כל מיני ההכשלה וההיזק, לכן יש טעם להתיר כדי להדריך בדרך ישרה. (ואמנם מבו' שההיתר הוא רק כאשר מוחל לו, ובכל זאת נצרך היתר על הכוונה לאכול בשר חזיר. אבל יש לדחות, דבאמת היה מקום להתיר לגמרי, אבל מכיון שיכול למחול אז אין צורך להכשילו כ"כ ע"מ להדריכו וכו'. וצ"ע בזה).
ואולי יש ליישב בזה את תמיהתו של החו"י, בסי' קמב, מה הגדר של הלעיטהו לרשע וימות, והיכן נעלם הדין של לאפרושי מאיסורא. וכמדומני שהריטב"א הנ"ל מהווה פתח ליישב, ודו"ק.
ובכלל, אולי אפשר לקחת את זה לעוד מקומות, וכמו למשל מה שנראה ברמב"ם (הל' אבל יד-א) שיש מצוה כוללת של ואהבת לרעך כמוך ומצוות פרטיות של ביקור חולים וכד', ולא מבו' החילוק כ"כ. ועפ"ז ניחא כי במצווה כוללת יש היתרים רחבים יותר וכדלעיל. (ואולי שייך ג"כ למש"כ הרמב"ן על הפסוק ועשית הישר והטוב, ובמגיד משנה סוף הל' שכנים).
מה דעתכם?