יעקב1 כתב:האם יש מקור למה שמקובל שיהודי שנפטר בדמי ימיו והיה יר"ש ומקיים מצוות בדקדוק אזי יתנו לו שכר בעלמא דאתי כאילו האריך ימים וקיים המצוות כמו אחרים יראי שמים שהאריכו ימים
תנחומא כי תשא [העתקתי חלקו, ויש עוד כמדומה בשמו"ר].
כך פתח רבי תנחומא בר אבא מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (קהלת ה), אמרו לו לשלמה אלו אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם (מלכים א ה) תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, אין הדבר כך שכל מי שהוא רעב אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו אכל הרבה שנתו מתוקה, אמר להם איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה כיצד אדם שכל שנותיו שלשים שנה ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצות ומת לשלשים שנה ואדם אחד חיה פ' שנה ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצות עד שמת את אומר הואיל ולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה וזה שיגע שבעים שנה שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקדוש ברוך הוא אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצות, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה.