דעת הרמב"ם שיש לקרב לגיור גוי שאביו יהודי

[ש. ספראי]

קטע מתוך שו"ת של הרב אייפרס מהולנד שאני עורך קצת כעת.

בקשתי מהגאון רבי עזריאל אוירבאך שליט"א חתנא דבי נשיאה לשאול את חמיו מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א דעתו בענין, והנני מעתיק מש"כ (ביום כ"א אלול תשס"ז) וז"ל: לפני כמה חדשים בקשוני לשאול את מרן מו"ח שליט"א הרב אלישיב במקום שהאב הוא יהודי והאמא נכרית בנוגע לגירות של הילדים אם צריך לדחות כדרך וכדין הנאמר בכל נכרי הבא להתגייר. והתשובה: שעפ"י אגרת הרמב"ם יש להשתדל שהילד יתגייר כדת וכדין היות והאבא הוא יהודי, עכ"ל. וביקשתי מהמקורבים אל הגרי"ש אלישיב שליט"א לדעת איפה אגרת הרמב"ם שהתיר לקרב מי שאביו יהודי ואמו גויה, ולא נעניתי.

האם מישהו מכיר אגרת הרמב"ם שכזאת?
יש אגרת מהרמב"ם (אגרת קמט) על קירוב נוצרים לדת ישראל.
(למעשה גם הגרח"ק אמר פעם לדוד שלי פסק שווה, וכן הביא שם מהגרמ"פ זצ"ל ועוד גדולים)

[יבנה]

לפני כעשר שנים היה ארגון "פיקוח" על בתי דין לגיור שהמציאו פסקים כאלו, ועשו מעשי זמרי ובקשו שכר כפנחס. ובשעתו הכחישו ר' אפרתי ור' אייזנשטיין דברים אלו. וידועים דברי האחיעזר ור' משה שאסרו זאת.

[עושה חדשות]

אבל באיזו אגרת של הרמב"ם יש להיתלות?

[לעומקו של דבר]

לפני כעשר שנים היה ארגון "פיקוח" על בתי דין לגיור שהמציאו פסקים כאלו, ועשו מעשי זמרי ובקשו שכר כפנחס. ובשעתו הכחישו ר' אפרתי ור' אייזנשטיין דברים אלו. וידועים דברי האחיעזר ור' משה שאסרו זאת.

לא עירבת בין להקל בגיור לבין לקרבם ולא לדחותם?

[עקביה]

כדברים שהבאת מהשו"ת הנ"ל אמר וכתב (נדמה לי בספרו 'זרע ישראל') הרב חיים אמסלם. וטען שכן מוכח מתשובת הרשב"ש.
בפשטות לא זו כוונת הרשב"ש, שאם לא כן מה הביא מר"י שקירב את ר"ל?

שו"ת הרשב"ש סימן שסח
עוד שאלת. הבא להתגייר וידענו באמת שלא בא אלא לאהבת אשה בת ישראל שנתן עיניו בה, מהו מקבלין אותו או לא. ואני ראיתי בקצת ספרי המפרשים ז"ל שצריך לבדוק אחריו ואם ידוע שלא בא אלא לאהבת אשה או כיוצא בו שאין מקבלין אותו, ואם אנוסי זמן בכלל זה כיון שידוע שלא באו אלא לדרך זאת, עכ"ל.

תשובה. אין מקבלין אותו לכתחילה, דאמרינן בפ"ב דיבמות אחד איש שנתגייר לשם אשה ואחד אשה שנתגיירה לשם איש וכו' אינם גרים. ואעפ"י שנפסקה ההלכה שם דכל גרים, היינו בדיעבד, אבל לכתחילה לא משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. וכן אמרו בפרק איזהו נשך כדי שלא יאמרו לא נתגייר זה אלא מפני מעותיו של זה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה כשיבא הגר והגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת ואם איש הוא בודקין אותו שמא נתן עיניו באשה יהודית ואם אשה היא שמא נתנה עיניה בבחור מישראל וכו'.

מיהו זהו בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או מזרעם אין דוחין אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, ור' יוחנן אמר לריש לקיש אי הדרת בך יהיבנא לך אחתי דשפירא מנאי, שריש לקיש היה לסטים ור' יוחנן אמר לו אם תחזור בתשובה אתן לך אחותי, וחזר בתשובה ויצא ממנו חכם גדול כדאיתא בפרק הפועל.

[יבנה]

אבל באיזו אגרת של הרמב"ם יש להיתלות?

לפי הזכור לי נתלים בתשובה רי"א בבלאו, שהוא פאר הדור קל"ב. וע"ע באחיעזר ג' כ"ח.

[יבנה]

לפני כעשר שנים היה ארגון "פיקוח" על בתי דין לגיור שהמציאו פסקים כאלו, ועשו מעשי זמרי ובקשו שכר כפנחס. ובשעתו הכחישו ר' אפרתי ור' אייזנשטיין דברים אלו. וידועים דברי האחיעזר ור' משה שאסרו זאת.

לא עירבת בין להקל בגיור לבין לקרבם ולא לדחותם?

הארגון הנ"ל רדפו אחרי בני המתבוללים ושלחו אותם לבתי מלון מפוארים עם מיטב המרצים כדי לשכנעם להתגייר. והמציאו בשם ר' אלישיב ור' משה ואחרים שכך צריך לעשות, מה שכמובן לא היה ולא נברא.

[ש. ספראי]

הנושא המדובר אינו להקל חלילה בגיורים, אלא לא לרחק את הבא להתגייר בגלל שאביו יהודי. מדובר בבחור שהיה סבור כל ימיו שהוא יהודי.

[בתבונה]

בעברהיו מקבלים בעל תשובה לקהילה (לכן יש את הדין על אלו שכל באיה לא ישובון שאין מקבלים אותם וראה בריש הל' תשובה בכ"מ שאף שהקב"ה מקבלם אנו אין לנו לקבלם)
הרשב"ש מדובר באנוסים או זרעם דהיינו אלו שהמירו את דתם או זרעם שחזרו בתשובה לשם אישות, ולכן מביא את המעשה מר"ל שר"י החזירו בתושבה לשם אישות.

בשו"ת הרמב"ם מדובר על אדם שהייתה לו שפחתו הכנענית ונטען עליו שבא עליה, שמתיר לו לשחרר אותה ולישא אותה לאחר שחרורה בלי איסור שפחה.
ושחרור עבדים הוא בע"כ של העבד, (אף שלכתחילה הנטען על השפחה לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון).
לא שייך כלל לדיני גירות וקבלת מצוות
שו"ת הרמב"ם סימן ריא
שאלה מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו, והחצר גדולה והוא דר עם אשת אביו ושלש בנותיה הקטנות. נפלו דין ודברים בינו ובין אחיו. תבעו (האח) אל השופט ואירעו ביניהם דין ודברים הרבה. אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה והוא מתיחד עמה באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו. האם צריכים בית דין להוציאה מביתו משום יחוד, אף על פי שלא יתיחד עמה, משום שנאמר והייתם נקיים מי"י ומישראל, או נאמר, משום שאשת אביו עמו בחצר, איננו חייבים להוציאה מאצלו. ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם תהיה הוצאתה, לפי שלא מצינו שאסרו אלא יחוד פנויה ויחוד בגויה, ומאיזה טעם נאסור ישיבתה בביתו? והאם לה דין יפת תואר אם לאו? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.

התשובה [אין לה דין יפת תואר], לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ואין להקיש על זה. וצריכים בית דין אחר זאת השמועה אשר לא טובה (לכפותו) להוציאה או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה. והאלהים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר ואסירה כל בדיליך וכתב משה.

[שש ושמח]

לפני כעשר שנים היה ארגון "פיקוח" על בתי דין לגיור שהמציאו פסקים כאלו, ועשו מעשי זמרי ובקשו שכר כפנחס. ובשעתו הכחישו ר' אפרתי ור' אייזנשטיין דברים אלו. וידועים דברי האחיעזר ור' משה שאסרו זאת.

לא עירבת בין להקל בגיור לבין לקרבם ולא לדחותם?

הארגון הנ"ל רדפו אחרי בני המתבוללים ושלחו אותם לבתי מלון מפוארים עם מיטב המרצים כדי לשכנעם להתגייר. והמציאו בשם ר' אלישיב ור' משה ואחרים שכך צריך לעשות, מה שכמובן לא היה ולא נברא.

מה הבעיה להזמין את הנ"ל לסמינר במלון מפואר כדי לשכנעו להתגייר? ואיפה מצאת באחיעזר ואגרו"מ שאסרו זאת?

[ונתנו ידידים]

בעברהיו מקבלים בעל תשובה לקהילה (לכן יש את הדין על אלו שכל באיה לא ישובון שאין מקבלים אותם וראה בריש הל' תשובה בכ"מ שאף שהקב"ה מקבלם אנו אין לנו לקבלם)
הרשב"ש מדובר באנוסים או זרעם דהיינו אלו שהמירו את דתם או זרעם שחזרו בתשובה לשם אישות, ולכן מביא את המעשה מר"ל שר"י החזירו בתושבה לשם אישות.

בשו"ת הרמב"ם מדובר על אדם שהייתה לו שפחתו הכנענית ונטען עליו שבא עליה, שמתיר לו לשחרר אותה ולישא אותה לאחר שחרורה בלי איסור שפחה.
ושחרור עבדים הוא בע"כ של העבד, (אף שלכתחילה הנטען על השפחה לא ישאנה משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון).
לא שייך כלל לדיני גירות וקבלת מצוות
שו"ת הרמב"ם סימן ריא
שאלה מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו, והחצר גדולה והוא דר עם אשת אביו ושלש בנותיה הקטנות. נפלו דין ודברים בינו ובין אחיו. תבעו (האח) אל השופט ואירעו ביניהם דין ודברים הרבה. אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה והוא מתיחד עמה באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו. האם צריכים בית דין להוציאה מביתו משום יחוד, אף על פי שלא יתיחד עמה, משום שנאמר והייתם נקיים מי"י ומישראל, או נאמר, משום שאשת אביו עמו בחצר, איננו חייבים להוציאה מאצלו. ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם תהיה הוצאתה, לפי שלא מצינו שאסרו אלא יחוד פנויה ויחוד בגויה, ומאיזה טעם נאסור ישיבתה בביתו? והאם לה דין יפת תואר אם לאו? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.

התשובה [אין לה דין יפת תואר], לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ואין להקיש על זה. וצריכים בית דין אחר זאת השמועה אשר לא טובה (לכפותו) להוציאה או ישחררה וישאנה לאשה, אעפ"י שיש בזה כעין עברה, לפי שהנטען על השפחה ונשתחררה אסור לו לישאנה לכתחלה, לפי שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה. והאלהים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר ואסירה כל בדיליך וכתב משה.

האם השפחה שמיירי בה הרמבם יש לה דיני שפחה כנענית שחייבת המצוות ובשחרורה נעשה ישראלית או דאינה קנוי' אלא למעשי ידי' ובשחרורה נכרית גמורה היא ובעי' גירות, ואם כן יש כאן ראי' מהרמבם כדברי מרן הגריש אלישיב זצל

[אוצר החכמה]

צודק בתבונה. וחוץ מזה קצת קשה להוכיח מהרמב"ם הזה בכלל, כי יתכן שיש כאן גם איזה חשש ממה שיקרה עם השופט הגוי אם לא יתייחסו אליה כאל יהודיה וישאנה רק שהרמב"ם מסיבות מובנות לא פירשם.

[ונתנו ידידים]

צודק בתבונה. וחוץ מזה קצת קשה להוכיח מהרמב"ם הזה בכלל, כי יתכן שיש כאן גם איזה חשש ממה שיקרה עם השופט הגוי אם לא יתייחסו אליה כאל יהודיה וישאנה רק שהרמב"ם מסיבות מובנות לא פירשם.

מה כונתך 'צודק בתבונה' ואיך ענית לי על שאלתי?

[אוצר החכמה]

ברמב"ם כתוב או ישחררנה וישאנה לאשה ולא כתוב ישחררנה ותתגייר וישאנה לאשה. כך שעד כמה שאפשר להסיק משמע שהיתה שפחה כנענית ממש. וודאי שאי אפשר להביא ראייה בהנחה שלא היתה.

[בתבונה]

בשאלה כבר מצויין שהיא התגיירה קודם וכל הבעיה הייתה מצד שפחה כנענית
"אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה"
עבדים כנעניים היו דבר מצוי בימיהם כמתואר ברדב"ז
אבל אין כל ספק שזה לא קשור לגוי שאביו יהודיף האם יעלה על הדעת שאותה שפחה הייתה נוצריה בת יהודי?!
והרב אליישיב לא עלה על דעתו כדבר הזה חלילה

[יבנה]

מה הבעיה להזמין את הנ"ל לסמינר במלון מפואר כדי לשכנעו להתגייר? ואיפה מצאת באחיעזר ואגרו"מ שאסרו זאת?

לפי ההלכה מי שאביו יהודי ואמו גויה הוא גוי גמור. לפי ההלכה לא מחזרים אחרי גרים, אלא אדרבה גוי שמעצמו בא להתגייר מנסים להניא אותו מכך. נמצא שמי שאביו יהודי ואמו גויה לפי ההלכה לא מחזרים אחריו אלא אדרבה אף כשבא מעצמו להתגייר מנסים להניא אותו מכך.
חידוש הארגון הוא שיש לגוי גמור הזה מעמד מיוחד שצריך לשדל אותו שיתגייר, והמציאו שכך פסקו כמה רבנים.
בענין האחיעזר ואג"מ, כרגע אני לא זוכר את הפרטים המדוייקים, אבל כנראה הכוונה לאלו. אחיעזר ח"ג סי' כ"ח כתב שאין ראוי לב"ד כשר להזדקק בענייני גרות של הנשים וילדים האלו. ואילו באג"מ יו"ד ג' סי' ע"ז אות ב' שהתייחס אליהם כגוים גמורים ואסר לקבלם לבתי ספר יהודיים עד שיתגיירו ע"ד ב"ד. ואילו לדבריהם היה צריך לקבלם ושם להשפיע עליהם כדי שיתגיירו. וכן נראה מאבה"ע ה' סי' י"ד, ומיו"ד ב' סי' קל"ב, ע"ש.

[שש ושמח]

כעת הסתכלתי שוב ונראה לי שלעיקר הנידון אתה צודק, ולא מצאתי מקור בר סמכא להתיר לחזר אחריהם שיתגיירו.
אך מה שהבאת מהאחיעזר אינו קשור כלל לנידו"ד, ששם הנידון לגייר קטנים שכנראה לא יקיימו מצוות כשיגדלו.
וכן הראיה מהאגרו"מ אינה מוכרחת כלל.